בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בדבר מחיקת רישום בעלות במקרקעין

בסופו של דבר, בפסק דין מיום 16/11/2020, התביעה נמחקה, נוכח הודעת ראש הממשלה והוראות דבר המלך במועצה (ת"א (י-ם) 5206-04-20 The Orthodox Palestine Society, Holy Land Section נ' המפקחת על רישום מקרקעין ירושלים, 16/11/2020).

ימים ספורים קודם המועד שנקבע לדיון בעירעור הגישה המערערת בקשה לעיכוב ההליך, בהתבסס על שלושה נימוקים: הליך תלוי ועומד: לדבריה, במסגרת העירעור שהגישה לבית המשפט העליון על פסק הדין שניתן בתביעת הבעלות, נטען על ידה שהיה על בית המשפט להוסיף ולהורות בפסק דינו על ביטול או עיכוב הליך חידוש הרישום בשל חוסר סמכות, לנוכח הוראת דבר המלך במועצה.

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתביעת הבעלות נדחתה על ידי בית המשפט העליון (ע"א 8863/20 The synod of Bishops of the Russian Orthodox Church Outside of Russia נ' מדינת ישראל - משרד ראש הממשלה, 8/11/2021).

...

כפי שיפורט להלן, קיימים שיקולים נוספים המחזקים את המסקנה בדבר תחולת דבר המלך במועצה על ההליך שהתנהל לפני המפקחת.

כמו כן עליה לשקול האם ראוי כי הבקשה תוכרע עתה, קודם סיום פעילותו של צוות השרים, אשר בסופו של דבר, לאחר שהמלצותיו יישקלו על ידי הגורמים המוסמכים, עשוי להביא להכרעה במחלוקת על ידי הדרג הגבוה ביותר ברשות המבצעת.

הדברים אינם נאמרים אלא לכאורה, למעלה מן הצורך ומבלי שיהיה בכך משום קביעת מסמרות, כיוון שהצדדים לא טענו לעניין זה ולא נדרשתי להכריע בו. סיכום ותוצאה: העולה מכל האמור לעיל הוא כי דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (המקומות הקדושים), 1924 חל על הליך חידוש הרישום שהתברר לפני המפקחת בדונה בבקשת הפדרציה הרוסית לחידוש רישום לפי סעיף 135 בחוק המקרקעין.

בתשובתו טען קונפינו, כי אין עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע אלא בבקשה לצוו מניעה זמני, שעה שפסק הדין כבר בוצע ורישום הזכויות במקרקעין תוקן, כך שכעת המנוח הוא בעליהם הרשום.

בנסיבות אלה, אף שלא לכך כיוון צו המניעה הזמני מלכתחילה, ואף שפקע עם ביצוע פסק הדין – יש מקום למתן החלטה שיפוטית שתבהיר ותגשים זאת, דהיינו הוראה על ביטולו של צו המניעה הזמני שניתן בתיק זה בקשר למקרקעין ועל מחיקת ההערה הרשומה בלישכת הרישום בדבר אותו צו. כן יש לזכור שהצו ניתן בעת שהתובענה הייתה עדיין בהמרצת פתיחה, ולכן מספר התיק הרשום באותה הערה במירשם המקרקעין הוא ה"פ 38273-04-19, אך מדובר באותו תיק ובאותו צו. ומכאן לבקשתו של נצר לעיכוב ביצוע של פסק הדין, ולבקשה החלופית שבגדרה לאיסור דיספוזיציה במקרקעין, עד להכרעה בעירעור.

...

הדבר נראה לי תקין באופן ראשוני, ואולם לשם הוודאות והסדר הטוב אני סבור שיש להגיש התחייבות עצמית לא מוגבלת בסכום חתומה בידי נצר עצמו; ולשם כך יש לאפשר לנצר ארכה עד יום 9.5.22.

שקלתי האם לא להיעתר להצעתו של קונפינו להורות על מתן צו מניעה זמני עד ליום 15.5.22, קרי 60 יום מיום מתן פסק הדין, כך שנצר יוכל להגיש את בקשתו לערכאת הערעור, והיא זו שתידרש לבחינת סיכויי הערעור.

סיכומו של דבר, אני רואה להורות כדלקמן: צו המניעה הזמני שניתן ביום 22.5.19 בתיק זה, בהיותו מסומן ה"פ 38273-04-19, מבוטל בזאת, ותימחק ההערה במרשם המקרקעין בדבר צו זה ביחס למקרקעין הידועים כחלקה 248 בגוש 3741 ביישוב אירוס; הבקשה לעיכוב ביצוע של חלקו הקנייני-רישומי של פסק דיני מיום 14.3.22 – נמחקת; וניתן בזאת צו זמני בערעור, האוסר על התובע-קונפינו לבצע העברה של הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 248 בגוש 3741 משם אביו המנוח לשמו שלו מכוח צו קיום הצוואה, כמו גם לעשות בעצמו כל דיספוזיציות במקרקעין האמורים, לרבות בקשר לזכויותיו כיורש שטרם נרשמו, וכל זאת עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

טענה זו נסמכת על האמור בסעיף 22 לפסק הדין של בית משפט השלום, כדלקמן: "אשר על כן, באיזון בין זכות התובעות כבעלים הרשום של המקרקעין וחובתן הציבורית לדאוג למקרקעי ציבור, לבין זכותם של הנתבעים למצות את הליכי התיכנון הנמשכים פרק זמן לא מבוטל ולאפשר מתן החלטה סופית בדבר גורל שטח 'המשולש', יש מקום להורות על פינוי המקרקעין אולם לדחות את מועד הבצוע בפועל , בהנחה כי עד למועד זה תתבהר התמונה בפן התיכנוני". אולם, לא הא בהא תליא.

אגב אורחא, לא למותר לציין, כי בהחלטתו מיום 12.1.2022, בדחותו כאמור את בקשת הארכה, נכללו הדברים הבאים: "יש להצטער על כי חרף העובדה שבמסגרת פסק הדין ניתנה למבקשת שהות נדיבה בת 5 שנים להסדיר את המצב, טרם בוצע הדבר". משלא נקטה המבקשת במי מפעולות אלו שעמדו לרשותה, ניצבת היא כעת לפניי, בבקשתה כי יעוכב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום.

אף מאז נמחק ההליך המינהלי שהגישה המבקשת חלף חודש עד שהוגשה הבקשה שלפניי (כאן אציין כי העתירה המנהלית נמחקה לבקשת המבקשת ולאחר שהיא שמעה את דברי בית המשפט לעניין הסמכות ולעניין סכויי הסעד הזמני שנתבקש גם שם - על כך מלמדות הצרופות לתגובת רמ"י לבקשה שלפניי).

...

בבחינת מעבר לנדרש, וגם לו קיימת הסמכות כי אורה על עיכוב ביצוע פסק דין כסעד זמני אגב הגשת התובענה שלפניי, דומני כי יש לדחות את הבקשה על פי המבחנים דלעיל אשר התוו בדין.

הרבה מעבר לנדרש אציין, כי דין הבקשה להידחות גם בשים לב למאזן הנוחות ולסיכויי התביעה להתקבל.

סוף דבר הנה כי כן, הטעמים המנויים לעיל, כל אחד בפני עצמו, וודאי בהינתן כולם במצטבר, מובילים למסקנה המתבקשת, שלא לומר המתחייבת, כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות.

בפסק הדין נמחקה התביעה שהגיש המערער לפירוק השתוף בחלקה 7 בגוש 17171, בהמשך להחלטת בית משפט קמא מיום 16.4.23 בה אימץ את חוות דעתו של המומחה שמינה, לפיה לא ניתן בשלב זה לבצע פירוק שתוף במקרקעין.

המשיבים 1-4 אחים בעלי זכויות במקרקעין, והמבקש רשום כבעלים של 1/20 חלקים מהחלקה.

עוד טוען המבקש כי בית המשפט קמא נתן ביום 13.8.20 צו מניעה זמני נגד המשיבים 1-5 אך הצוו הופר, הוגשה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, וביום 30.8.21 ניתנה החלטה בדבר הארכת הצוו עד פסק הדין.

בהחלטת בית המשפט העליון בע"א 8296/11 מזל גל פרץ נ' אורי כספית (7.3.12) עמדה כב' השופטת ארבל על השיקולים למתן סעד זמני לתקופת העירעור, וכך סיכמה: "כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת העירעור להראות כי סכוייו לזכות בעירעור טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד, ובכלל זה, כי הנזק שייגרם לו, אם לא ינתן הסעד, הנו בלתי הפיך...עוד יצוין כי שני שיקולים אלו שלובים זה בזה, כך שככל שסכויי העירעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך" נטל ההוכחה רובץ על מבקש הסעד הזמני, ממש כשם שהוא רובץ על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין (ראה א. גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה חמישית בעמ' 513).

...

על כן, טוענים המשיבים, לאור פסק דינו המנומק של בית המשפט קמא ולאור קביעות משפטיות קודמות בהליכים בין הצדדים, יש לדחות את הבקשה.

אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת תוקף צו המניעה שניתן ע"י בית המשפט קמא, עד למתן פסק דין בערעור.

תמצית הרקע לבקשה במוקד הבקשה מחצית מזכויות הבעלות הרשומה במקרקעין הידועים כגוש 11038 חלקה 62 המצויים בקרית אתא, עליהם עומד בית מגורים (להלן: הנכס).

בית המשפט המחוזי קבע עוד, כי במסגרת חובת ההשבה החלה על הצדדים להסכם המכר – על המבקשים לפעול למחיקת המשכנתא שנרשמה על זכויותיהם בנכס, כך שזו תרשם על זכויות המנוח; ומנגד, על המשיבים להשיב למבקשים סך של 103,439 ₪, ששולמו למנוח, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית (ראו גם "החלטה משלימה" מיום 18.1.2024).

אשר למאזן הנוחות נטען, כי אם פסק הדין לא יעוכב ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך, מקום שהמשיבים יוכלו לבטל את רישום הזכויות על שם המבקשים, ואף להעביר את הזכויות לצד שלישי או לבצע פעולות אחרות, בלתי הפיכות, שיסכלו את תוצאות העירעור, ככל שזה יתקבל.

עצם הגשת העירעור אינו מעכב איפוא את פסק הדין שעליו מערערים, ובעל הדין המבקש עיכוב ביצוע נידרש להוכיח שני תנאים מצטברים, אשר מיתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות". התנאי הראשון הוא כי סכויי העירעור טובים.

אשר למאזן הנוחות – אמנם, במקרים בהם הסעד המבוקש הוא עיכוב בהעברת זכויות בנכס המשמש כדירת מגורים, יהווה הדבר שיקול בבחינת מאזן הנוחות (ראו: ע"א 4727/23 סלימאן נ' סלימאן, פסקה 6 (20.8.2023); ע"א 7953/23 יעקב נ' נבואני, פסקה 5 (18.12.2023)).

...

המשיבים טוענים מצדם כי דין הבקשה להידחות על הסף, בשל חריגתה של הבקשה מהיקף העמודים הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; בשל אי-צירוף תצהיר ערוך כדין לבקשה; בשל עשיית דין עצמי על-ידי המבקשים, אשר לא מילאו אחר הוראות פסק הדין הגם שביצועו לא עוכב; ובשל שיהוי בהגשת הבקשה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.

בכפוף לכך, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית.