בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בעבירת הריגה ונהיגה בשכרות

ב"כ המאשימה ציינה עוד, כי המחוקק והחברה רואים את הפגיעה בקדושת החיים כפגיעה חמורה ביותר בערך חשוב ביותר, וכי העובדה שלאחר הרפורמה בעבירות המתה, העונש בגין הפגיעה בערך זה הנו מאסר עולם כעונש מירבי "בלבד" ולא כעונש חובה, נועדה לתת מענה לכך שהעבירה החדשה תוכל לכלול קשת רחבה יחסית של מעשי המתה, לרבות המתה ביסוד נפשי של אדישות, אשר בעבר, בטרם תיקון 137, לא היוה יסוד נפשי מספיק להרשעה בעבירת הרצח, אלא בעבירת הריגה בלבד.

אשר לסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, ויכולתו של הנאשם להבין את אשר עשה, טען ב"כ הנאשם, כי הנאשם היה שרוי תחת השפעת אלכוהול, אף שבית המשפט לא קיבל את הטענה כי מדובר בשיכרות.

אשר לנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה, ציין ב"כ הנאשם כי מדובר בנאשם אשר עבר כברת דרך ארוכה מארצו עד שהגיע ארצה בכדי לעבוד ולהיתפרנס במטרה להעביר כספים למשפחתו הענייה, ועבד קשה בכדי לחיות בשקט ובשלווה, ואילמלא העיכוב במתן פסק הדין בהליך האזרחי שניהל, הוא כבר היה בקנדה.

בהמשך, בפיסקה 13 של פסק הדין, מובא נימוק נוסף נגד עמדת המדינה, ונטען כי יש בעמדה זו "טישטוש ההבחנה שביצע המחוקק בין עבירת הרצח בנסיבות מחמירות לבין עבירת הרצח. הבחנה זו מצויה בלבו של המדרג שבקש המחוקק לערוך ברפורמה בעבירות ההמתה... בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות נקבע עונש חובה של מאסר עולם, ואילו בעבירת הרצח הבסיסית נקבע עונש מירבי של מאסר עולם... בעמדה זו יש כדי לצמצם יתר על המידה את הפער בין עבירות אלו..." (ההדגשות במקור – א.מ.).

בסופו של דבר, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, ואת הפגיעה החמורה בערך המוגן של קדושת החיים, ולאחר שנתנו דעתנו לרמת הענישה הנוהגת, כפי שהיא עולה בין היתר מפסקי הדין שנזכרו לעיל, אנו סבורים כי מיתחם העונש ההולם בנסיבות שלפנינו נע בין 22 ל-27 שנות מאסר בפועל בצרוף עונשים נלווים.

...

בסופו של דבר, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ואת הפגיעה החמורה בערך המוגן של קדושת החיים, ולאחר שנתנו דעתנו לרמת הענישה הנוהגת, כפי שהיא עולה בין היתר מפסקי הדין שנזכרו לעיל, אנו סבורים כי מתחם העונש ההולם בנסיבות שלפנינו נע בין 22 ל-27 שנות מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים.

סוף דבר בסופו של יום, לאחר ששקלנו את מכלול נסיבותיו של הנאשם, ואת השיקולים לקולא ולחומרה שפורטו לעיל, באנו לכלל מסקנה כי יש למקם את עונש המאסר של הנאשם בסמוך למחצית של מתחם העונש ההולם שקבענו לעיל.

נוכח כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 24 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו.

בגין הרשעתו גזר עליו בית המשפט קמא את העונשים הבאים: 26 חודשי פסילה בפועל, בנכוי 30 ימי פסילה מנהלית; מאסר על תנאי של חודש, שלא יעבור עבירות של נהיגה בשיכרות או נהיגה בזמן פסילה למשך שנתיים; פסילה על תנאי והתחייבות בסך 3,000 ₪.

בהקשר זה נטען, כי תעוד מצלמות הגוף של השוטרים עומד בסתירה לעדויותיהם כי ראו את המערער נוהג ברכב; כי בעדויות השוטרים נפלו סתירות בנוגע לשאלת קשר העין עם הרכב עד לעצירתו; כי שפת האם של המערער היא רוסית והוא דובר עברית בסיסית בלבד, ולכן לא הבין את דברי השוטרים לאשורם ובקש מהשוטרים מתורגמן, כך שלא ניתן לראות באמרותיו בשטח משום הודאה בנהיגה; וכי בכל מקרה המערער לא אמר באף אחת מאמרותיו כי נהג ברכב, אלא כי נסע ברכב, כך שאין בכך סתירה לטענתו כי חברו נהג ברכב; כאשר הוא שוחח עם השוטרים ולקח אחריות על המעשים, מאחר שהוא בעל הרכב וחשב שאסור גם לנסוע ברכב תחת השפעת אלכוהול.

יתרה מכך, מהמצלמות ומהדוחות השונים עולה, כי בשום שלב המערער לא טען בפני השוטרים כי לא הוא נהג ברכב; וכי הוא היתנהל מול השוטרים כמי שמבין את העבירות שיוחסו לו (הן עבירת המהירות שבגינה נעצר והן עבירת השכרות שבגינה עוכב ונערכו לו בדיקות שונות), הבין את השלכותיהן של העבירות, והסביר את הפגיעה שתיגרם לו אם ייפסל רשיון הנהיגה שלו.

בית המשפט ציין בצדק, כי מיתחם העונש ההולם לעבירה שביצע המערער – נהיגה בשיכרות של 511 מקרוגרם, נע בין 24 חודשי פסילה ל-36 חודשי פסילה בפועל; שכן פסילת המינימום שנקבעה לעבירה של נהיגה בשיכרות היא 24 חודשי פסילה, ולכן אין מקום לקבוע כי מיתחם העונש ההולם מתחיל בפסילה נמוכה יותר.

...

ממכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא עולה בבירור, כי המערער הוא זה שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה.

נוכח כל האמור, לא מצאתי ממש בערעור על הכרעת הדין.

לאור כל האמור, הערעור על שני חלקיו נדחה.

הנאשם נהג בהיותו נתון תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, בכך שסרב לתת דגימת דם לפי דרישת השוטר נוכח היתנגשות כלי הרכב, תוך שאמר ״ניסתם להרוג אותי ברחתי כי אני עריק מהצבא״.

בית המשפט המחוזי השית 9 חודשי מאסר בפועל שכללו הפעלת המאסר המותנה והפעלת הפסילה המותנית במצטבר, הגם שהמבקש ביצע חלק משמעותי משעות השל"צ שהושתו עליו משבקשה לעיכוב ביצוען לא הוגשה מלכתחילה.

* נסיבות ביצוע העבירות, כמו גם כמותן, שונות מאלו שלפני, לרבות משך הארוע, העובדה שהמבקש עבר כברת דרך קצרה בהרבה (כ-2 ק"מ), כאשר הנאשם בפניי חצה מספר צמתים באור אדום ונהג במהירויות גבוהות, שהגיעו עד 175 קמ"ש. ע״פ 2472/13 אבו פארה נ׳ מדינת ישראל (14.8.13), אליו הפנה ב״כ הנאשם – היתקבל העירעור כך שעונשו קוצר ביום 1 על מנת לאפשר לו לרצות מאסרו בעבודות שירות.

ת״פ (שלום-ק"ג) 64645-06-18 מדינת ישראל נ׳ לבייב (14.6.20), אליו הפנה ב״כ הנאשם – בגין הרשעתו בנהיגה פוחזת ברכב, בהיותו שיכור – הושתו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבירות שירות, מאסר מותנה, קנס, התחייבות פסילה בפועל לשנתיים ופסילה מותנית.

...

" מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי מידת הפגיעה בערכים החברתיים משמעותית –מעשי הנאשם מלמדים על היעדר מורא מהחוק ומגורמי אכיפתו, אך לא פחות מכך – על אדישות לאפשרות הפגיעה באזרחים, שכל חטאם הוא בכך שעשו שימוש בדרך ובשוטרים שנאלצו לרדוף אחריו ולחסום דרכו.

סוף דבר עולה מהמקובץ כי מדובר בצעיר, שלו נסיבות חיים קשות ומורכבות, אשר נוטל חלק משמעותי בפרנסת הבית ואשר הודה והביע חרטה הן בפני שירות המבחן והן בדיון לפני.

זאת ועוד, ב-ע״פ 2079/06 אבו עצא נ׳ מדינת ישראל (7.6.06), נקבעו הדברים הבאים, הרלוונטיים לעניינו, הגם שמדובר היה בעבירה חמורה מזו שלפניי – "לא נעלמה מעינינו העובדה כי מדובר באדם צעיר, חסר הרשעות בפלילים. ברם, שעת חירום היא בדרכים, הואיל וכמעט בכל יום מצטרפות משפחות רבות למעגל השכול שנגרם בעטייה של נהיגה רשלנית. בנסיבות אלו, כשבתוכנו מסתובבים לא מעטים המעלים, ומדעת, את רף הסיכון בכבישים לשיאים שלא ידענו כמותם, מצווה בית המשפט להחמיר בענישה כדי לתרום את תרומתו לביעורו של נגע זה" מיום 10.7.2012מכל המקובץ לעיל, מצאתי לנכון למקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס. 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מתום ריצוי מאסרו, שלא יעבור על העבירות בהן הורשע.

ראו למשל: ברע"פ 8353/22 אגברייה נ' מ"י (11.12.22) המבקש הורשע בשלושה אישומים בבצוע עבירות של איומים ועבירה של נהיגה בזמן פסילה, בגין כך שאיים על המתלוננת באמצעות משלוח הודעות לטלפון הנייד שלה, שלח לה תמונות של לוחמי דעש הנושאים נשקים וכן איים עליה בפגיעה בגופה שישרוף אותה.

בית המשפט העמיד את מיתחם העונש ההולם עבור כל עבירת איום בין חודש מאסר ל-15 חודשים, ועבור הנהיגה בפסילה נקבע מיתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר ועד 18 חודשים.

בית המשפט העליון ציין כי "בנסיבות מסוימות נכון אף להחמיר בענישה בגין אלימות נפשית ומילולית בין בני זוג שעלולה להוליד אלימות פיזית בעתיד". ברע"פ 8253/18 פלוני נ' מ"י (25.11.18) נדחתה בקשת רשות העירעור של המבקש אשר הורשע בבצוע עבירת איומים כלפי בת זוג, עורך דינה ואף השופט, וזאת במהלך הליך גישור בתביעה לגירושין.

בת"פ (ראשל"צ) 20102-10-20 מ"י נ' פרדה (13.12.21) הורשע הנאשם בבצוע עבירה של איומים, בכך שהתקשר אל דודתה של גרושתו ובקש ממנה למסור לגרושתו להוריד את תמונות ילדיהם המשותפים מהוואטסאפ, אחרת יהרוג אותה ואת המתלוננת, וניתק את הטלפון.

מוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנאשם.

...

בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם לצד כל אישום בעבירת האיומים נע בין חודש מאסר לבין 15 חודשי מאסר, ובסופו של דבר גזר על הנאשם, בשים לב לעברו הפלילי ולהיעדר המלצה שיקומית על אף קיומה של נזקקות טיפולית, 9 חודשי מאסר בעבודות שירות.

בנסיבות ההליך שלפניי אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

סוף דבר לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 4 חודשים, בדרך של עבודות שירות.

בשיקלול הנתונים לעיל מול המתחמים שביקשה המדינה לקבע, התבקש בית המשפט לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל שלא יפחת מ-26 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ביחס לעבירות שביצע, התחייבות כספית ותשלום פיצוי לנפגעי העבירה.

ניתוח פסיקה ביחס לעבירה של חבלה במזיד ברכב – בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים הנעים ממאסר מותנה (ובמקרים חריגים המנעות מהרשעה) ועד למאסר ממושך.

הנאשם איים שיהרוס את המתלונן יהרוג אותו ויפגע בו, והשליך אבן על חלון הטרקטור של המתלונן ושבר את החלון.

ניתוח נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות - שאלת לקיחת האחריות – הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו, לא ניהל הוכחות ובהתנהלותו מול שירות המבחן הסביר כי מעשיו נובעים מהתקפי זעם אותם הסביר שירות המבחן במצבו הנפשי של הנאשם (מחלת הנפש ממנה הוא סובל) בשילוב עם מצבים בהם הוא תחת השפעת אלכוהול.

מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד ליום 1.7.24.

...

אני גוזר לכן על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים.

מאחר וגזר דין זה ניתן מכח הסמכות שהעניק לי המחוקק כשופט קהילתי בסעיף 220יג (ג) בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],תשמ"ב-1982, ומאחר וגם אם משתתף (נאשם) לא סיים בהצלחה את המסלול המלא בבית המשפט הקהילתי, סבר המחוקק כי גם לאחר שהוצא נאשם מהתהליך (לאחר שלב החלון) , נכון וצודק יהיה אם גזר הדין בעניינו יינתן ע"י השופט הקהילתי, ומאחר וגם אם הליך שיקומי לא צלח באופן מלא, יש לתת משקל רב בעיני לעמדתו של שירות המבחן אשר סבור במקרה נתון כי דרוש צו מבחן כדי לסייע לנאשם, ומאחר ואני סבור כי בסמכותו הטבועה של כל שופט קהילתי לפעול בכל דרך סבירה והגיונית לשיקומו של נאשם, ככל שלשיקום כזה יש פוטנציאל הצלחה עתידי לפי הערכת שירות המבחן, זאת גם אם הוצא הנאשם מהתהליך הרשמי בבית המשפט הקהילתי, אני קובע כי הנאשם בפרשה זו יהיה תחת צו מבחן של שירות המבחן למשך שנה מיום שישתחרר ממאסרו שנגזר עליו בפרשה זו ולריצוי בפועל ולא בדרך של עבודות שירות.

בשולי החלטתי אציין כי סעיף 1 בפקודת המבחן [נוסח חדש] , תשכ"ט -1969 חוקק שנים ארוכות לפני שבית המשפט הקהילתי בא אל העולם.