ביטול ההליכים בא לאחר שאלו נוהלו נגדם משך חמש שנים ושלוש שנים, בהתאמה – ולאחר שבגדרם מומשו כל נכסיהם של החייבים, לרבות דירת מגוריהם וחנות בבעלותם, באופן שהקנה לקופות פשיטת הרגל סך כולל של כ-1,700,000 ש"ח.
ההחלטה מושא העירעור, ניתנה על-ידי בית משפט קמא על פתקית, ביחס לשני ההליכים יחדיו – והיא נסמכת רובה ככולה על דו"חות החקירה והתסקיר שהוגש על-ידי בעל התפקיד, המבוסס "על מקורות מידע רבים ומגוונים". כן נקבע בהחלטה, כי "מצבו הרפואי של החייב ונסיבותיה האישיות של החייבת, שההליך בעיניינה ניפתח על-ידי נושה, אין בהם כדי לכפר על חוסר תום הלב שלהם במהלך יצירת החובות ובמסגרת ההליך".
מקריאת נימוקי העירעור עולה, כי שלובה בין עתירותיהם של המערערים גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מושא העירעור.
לצד האמור, למקרא העירעור ונימוקיו, מבלי לטעת מסמרות ועל-פני הדברים בלבד, בהתייחס לסכויי העירעור, מאזן הנוחות ומשקלם של כל אלו יחד – מצאתי לנכון לאפשר למערערים להגיש הודעת עידכון על אודות מצב תיקי פשיטת הרגל וחלוקת הכספים בגדרם, נכון לעת זו. כך, שיבואר לפני בית משפט זה האם התייתר הסעד של עיכוב ביצוע, אם לאו.
...
ואולם, בגין הסעד של עיכוב הליכים, לא הוגשה על-ידי המערערים בקשה נפרדת לעיכוב ביצוע כמתחייב וכנדרש (ראו החלטתי בעניין זה בע"א 393-22 אסולין נ' לנגה ואח' (22.06.2022)) – וכך, לא נדונו טענותיהם של המערערים בנדון, עד לעת זו.
מושכל יסוד הוא שאין בהגשת ערעור כדי להביא לעיכוב מימוש פסק דין או להצדיק מתן צו מניעה זמני (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות)).
ב"כ המערערים יביא דבר מתן החלטתי זו לידיעת בית משפט של פשיטת רגל, כאשר מצופה כי בפרק הזמן האמור, ועד למתן החלטה אחרת – לא תעשה על-ידי המשיבים פעולה המשנה מן המצב הקיים או עשויה לאיין את המשך בירור ההליך שבכותרת.
