בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בעבירות רישוי עסקים

" א.2 – ההליכים המשפטיים שהתקיימו בעיניין צו הסגירה ביום 12.2.2017 הורשעו חברת סינגריה וגב' כץ מריאנה בעבירה לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רשוי עסקים") בשל הפעלת עסק במושכר ללא רישיון עסק (הכרעת הדין צורפה כנספח ד' לתצהירי התובעת).

בהערות לבקשה נרשם (ככל הנראה על-ידי פקח מטעם הערייה) כי "קיים צו סגירה לעסק בתוקף מיום 28.2.2018 ת.פ. 426/15" (הבקשה צורפה כנספח ג' לתצהירי התובעת; לעניין זה ראו גם עדותו של מר דוד קצ'קוב בעמ' 20, ש' 5-8) ביום 12.4.2018 הגישו התובעת, מר קונסטנטין סבין ומר דוד קצ'קוב בקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה שניתן (הבקשה צורפה כנספח ו' לתצהירי התובעת).

הנתבעת וקונדה הורשעו על פי הודאתם ביום 21.3.96, ונגזר עליהם קנס וכן הורה בית המשפט השלום ברמלה (כב' השופט טל) על הריסת חלקי הנכס אשר ניבנו ללא היתר אלא אם יקבלו היתרי בניה בתוך שנה מיום גזר הדין.

...

אני דוחה את טענת התובעת להפסד הכנסה.

ה - סופו של דבר אשר על כן, מכל אחד מהטעמים שהובאו לעיל ומכולם כאחד, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

בפניי בקשה להורות על עיכוב ביצוע חילוט ערבות בנקאית אוטונומית בגובה 700,000 ₪ אשר הופקדה על ידי המבקשת לשם הבטחת ביצוע התחייבויותיה במסגרת תיק זה. הרקע לבקשה כנגד המבקשת ואחרים ניתן גזר דין ביום 14.7.14 במסגרת הסדר טיעון, בגין ביצוע עבירות מתמשכות על חוק אויר נקי, התשס"ח-2008, החוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, חוק רשוי עסקים, תשכ"ח-1968, ועוד.

...

לא למותר לציין כי בערעור שהוגש על החלטתי האמורה לבית המשפט המחוזי (ע"פ 45882-01-20) נקבע כי המבקשת תעדכנו במצב הדברים עד לתאריך מסוים, ואולם המבקשת נמנעה מלעדכן את בית המשפט, ובנסיבות אלו נסגר התיק.

אף בהתנהלות זו יש כדי לתמוך במסקנה בדבר ניסיונות להביא עוד ועוד להתמשכות ההליכים, ולהיעדר הכרעה.

הבקשה נדחית.

ביום 19.11.15 הגיעו הצדדים להסדר ולפיו נמחקה הנאשמת 1 מכתב האישום ואילו נאשם 2, המבקש, הורשע על פי הודייתו בעבירה המיוחסת לו והוטל עליו, בין היתר, צו המורה לו להפסיק את העיסוק בעסק במקום בו העסק תנהל כמפורט בכתב האישום וזאת החל מיום 1.5.16 וכן החצרים והמבנה בהם מצוי העסק יסגרו החל ממועד זה. בהסכמת המשיבה, הוארך הצוו מעת לעת, בין היתר בנימוק כי חלה היתקדמות בהליך הרשוי ולצורך השלמת ההליך לשימוש חורג וסגירת החורף, כל זאת עד לחודש יוני 2022.

ביום 18.9.22 הגישה המשיבה "בקשה לביטול עיכוב ביצוע צו סגירה לאלתר" וזאת בהתבסס על "דו"ח ביקורת באולם אירועים "קינגסטון" בעקבות תלונה על חשד לתחלואת מזון ברח' שד' נווה יעקב 612 י-ם מיום 8.9.22". לטענת המשיבה, על פי סיכום וחוות דעת משרד הבריאות המשך פעילות העסק מסכנת את בריאות הציבור.

דיון והכרעה בגזר הדין מיום 19.11.15 הוטל צו לסגירת העסק.

...

המשיבה הוסיפה כי משאין היתר בהישג יד יש לדחות את הבקשה.

ביחס לתוכנית שהוגשה בינואר 2023 טען האדריכל כי הוא פועל להשלמת ההערות שהתקבלו לגביה וכי זו צפויה להתקדם בוועדה המקומית בהליך מהיר יחסית עד לתום שנה זו. אשר לטענות בעניין ליקויים תברואתיים, שהועלו על ידי המשיבה, בעקבות דו"ח משרד הבריאות, סבורני כי משלא הגיבה המשיבה להחלטות בית המשפט ובהתאם להחלטה מיום 23.10.22, משמעות הדבר היא הסכמה להצעת המבקש בסעיף 8 לתגובתו לצורך תיקון הליקויים.

נוכח האמור, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולאפשר למבקש פרק זמן נוסף לקדם את הליכי ההכשרה ואני מורה על עיכוב ביצוע צו הסגירה עד ליום 4.12.23.

יצוין כי בדיון זה הושמעה גם היתייחסות בית המשפט לפעולות ההריסה שביצעה הנתבעת במבצע הראשון – שם הביע בית המשפט את דעתו כי הריסה מהוה פעולה הקשורה לעבירות בניה וניתן לבצעה מכח חוק התיכנון והבניה, ולא מכח גזר הדין שניתן נגד הנאשם בעבירה של רשוי עסקים (בעמ' 2 ש. 27-32 לפרוטוקול וראה גם בעמ' 4 ש.12 להחלטה).

ברם, להוציא ארכות "חסד" אלה שניתנו לתובע, כל בקשותיו להארכת מועד צו הסגירה נדחו תוך שנקבע כי ניתן בעיניינו גזר דין חלוט אשר אינו מאפשר הארכת תוקף צוים שנקבעו בו בדיעבד, בחלוף זמן רב ממועד הינתנם, במיוחד לנוכח כך שהתובע לא הצליח לקבל לידיו רישיון עסק (כלומר לא הצליח להכשיר, ולו בדיעבד, את העבירה בה הורשע) ואף לא שילם את הקנס שניתן במסגרת גזר הדין בחלוף זמן רב מאוד ממועד הינתנו (ראה לעניין זה החלטות כב' השופט פ' שטרק בבקשות לעיכוב ביצוע שנידונו על ידו).

...

עם זאת, בבחינת למעלה מן הנדרש, אוסיף כי אין בידי לקבל את טענות התובע בדבר הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהחזרה חסרה או לקויה של ציוד שנתפס על ידי הנתבעת בעסק השטיפה במהלך מבצעי האכיפה שקיימה, וזאת משהתובע לא הרים את הנטל להוכיח טענותיו בעניין זה. זאת מהטעמים הבאים: ראיות התובע לעניין הציוד שנתפס והוחזר לו בסופו של יום נשענות על חוות דעת השמאי מר דורון עד, אשר ביסודה ריכז את כלל שווי הציוד שנתפס על ידי הנתבעת במהלך מבצעי האכיפה, כמו גם התייחס, בשולי הדברים, לציוד שהוחזר באופן שלא ניתן היה למכור אותו כחדש (אליו התייחס כ"ניצולת" ולגביו מסר הערכה משוערת של כמויות, ללא שערך ספירה של הפריטים – בעמ' 8 ש. 18-22 לפרוטוקול, וראה נספח 24 לתיק מוצגי התובע).

סוף דבר מכלל הטעמים שפורטו לעיל – אני קובע כי לא הוכחה אחריות הנתבעת למעשים שיוחסו לה ולא הוכחו נזקי התובע ולפיכך – תביעת התובע נדחית במלואה.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ובשים לב לסעד שהתבקש בתביעה, לעובדה כי בהליך התקיימו בסך הכל 4 דיונים, מתוכם 2 ימי דיוני הוכחות – אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת, ובכללם שכר-טרחת עורך דינה, בסך של 15,000 ש"ח. ניתן היום, ג' סיוון תשפ"ג, 23 מאי 2023, בהעדר הצדדים.

בנוסף, התביעה הסכימה למתן עיכוב ביצוע מסגרת גזר הדין, בשל הבטחת הנאשמים כי בכוונתם להעתיק את מקום העסק, אך טרם עשו כן, ולא פעלו לאישורים מטעם רשות כיבוי אש, והועדה לתיכנון ובנייה, כך שלא ניתן בכלל להנפיק רישיון עסק.

הכרעה לאחר בחינת כל הטענות, אני סבורה כי דין הבקשה להדחות, ואלה נימוקיי: כלל אין זה ברור כי קיימת הסמכות להורות על עיכוב ביצועם של צוי סגירה מכוח חוק רשוי עסקים, שכן לא קיימת בחוק הוראה כלשהיא בעיניין זה, כפי שקיימת למשל בסעיף 254 לחוק התו"ב. אמנם, נקבע במספר מקרים כי לבית המשפט סמכות טבועה לעכב את הבצוע (למשל: ת"פ 8493-03 מד"י נ' בן אלי (26.1.10)), אך קיימות החלטות אחרות, לפיהן לא ניתן לעכב ביצועם של צוים אלה (למשל: ע"פ 5021/08 מינילנד בע"מ נ' עריית אילת (2.7.08)).

קבלת הבקשה לעכב את ביצוע גזר דינו של בימ"ש קמא, כאשר יש להדגיש את העובדה שגזר הדין ניתן במסגרת הסדר טיעון מוסכם בין הצדדים, מקל וחומר כאשר בימ"ש קמא בחר לבוא לקראת המבקשים והעניק להם את האורכה המאקסימאלית עפ"י הסדר הטיעון – משמעה המשך רמיסת החוק לפרק זמן של שנים, מבלי שבפני ביהמ"ש יוצג מועד משוער לקבלת היתר בין לשימוש חורג ובין להפעלת העסק.

מה לי אם מדובר ב- 16 עובדים או ב- 160 עובדים שעה שמדובר בניהול עסק מסחרי, בו נטלו המבקשים סיכון מרצון ובמודע, עוד בעת שהתקשרו בחוזה עם המשכיר, ואף העלו על הכתב במסגרת אותו חוזה שכירות את האפשרות שביהמ"ש יורה על סגירת העסק משום שזה פועל ללא היתר וללא רשיון? ברוח זו, נדחו בקשות לעיכוב צוי סגירה בשל עבירות בנייה בעסק, במקרים רבים, ודי אם אפנה לדוגמאות מייצגות: ע"פ 7513-11-10 עדיקה נ' מד"י (24.11.10); בב"נ 11876-04-21 מד"י נ' קירשנר (29.12.21); רע"ס 21104-03-18 נהרי נ' קצין רשוי מרחב דן (3.8.23); רע"ס 16609-02-09 פרמוט בע"מ נ' עריית חדרה (1.1.13)).

...

עקרון שלטון החוק הוא עקרון על בשיטת המשפט שלנו ובהיותו בעל משקל נכבד ועדיף, חייב הוא להוביל למסקנה אחת ויחידה שכדי לעקור תופעה פסולה זו מן השורש, ראוי להחמיר עם היזמים ובעלי העסקים ולהקפיד שאלה ימלאו אחר הוראות החוק המתחייבות ככתבן וכלשונן, כל זאת על מנת להשוות את מצבם לבעלי עסקים ויזמים שפועלים עפ"י דין, ולא להעניק לעבריין את היתרון על פני אותו אזרח שמעדיף לקיים את הוראות החוק באופן של הענקת יתרון כלכלי משמעותי לעבריין על פני האזרח מקיים החוק.

המסקנה המתבקשת מכל האמור, היא כי לעת הזו, בחלוף חודשים ארוכים מאז כניסת הצו לתוקף, אין כל הצדקה לעיכוב נוסף.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע הצו, והוא עומד בתוקפו.