בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר בית לפי סעיף 52 לחוק המעצרים

צוין כי לעמדת המשיבה אין באמור כדי לשלול מבית המשפט את סמכותו לידון בבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים, כאשר מובאות לפניו טענות להפרות מהותיות של תנאי הפיקוח או כאשר בוצעו עבירות אחרות על ידי המפוקח.

...

במקרים אלה שבהם הפעיל אפוא הממונה את הסמכות הנתונה לו, יש להקפיד על קיום הליכי הביקורת השיפוטית המיוחדים שנקבעו בהסדר זה. לסיכום, כאשר מתעורר חשד כי עצור בפיקוח אלקטרוני הפר את תנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני, דרך המלך לבחינה ולטיפול בהפרה זו היא בהליך הקבוע לפני הממונה, מכוח סעיף 22ח לחוק המעצרים.

בצד האמור, מקום שהממונה לא הפעיל את סמכותו, בית המשפט מוסמך לדון בהפרה במסגרת הליך של בקשה לעיון חוזר המוגשת על ידי תובע מכוח סעיף 52(א) לחוק זה. מדיניות התביעה שהוצגה לפניי בהליך דנן, הנלמדת אף מהנחיית פרקליט המדינה, ולפיה פנייה למסלול העיון החוזר תיעשה במקרים חריגים ובמשורה, עולה בקנה אחד עם מסקנה זו והנחתי היא כי רשויות התביעה לא יחרגו מדפוס פעולה זה. בנפרד בשאלת קיומה של סמכות במישור העקרוני בסייגים האמורים לעיל, אין אני מכריע בשאלת הפעלתה של הסמכות במקרה הקונקרטי, שכן הדיון בבית המשפט המחוזי עודנו תלוי ועומד כמוסבר לעיל.

בנתון להבהרותיי אלה, הערר נדחה.

בפני בקשה לעיון חוזר מיום 24.4.22 לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"), לפיה, בית המשפט מתבקש להורות על שינוי תנאי השיחרור בערובה באופן שכתובת מעצר הבית תועתק לבית המבקשים בעיר מגאר.

...

משבקשתו לעיון חוזר של העורר אינה עומדת בתנאי הסף האמורים, דינה להידחות".

" לאור עיקרון המידתיות מציין בית המשפט העליון כי המועד המתאים להגשת בקשה במקרה שבפניו יהיה בחלוף 9 חודשים משחרורו של העורר ולאחר דיוני ההוכחות הקבועים במועד זה. בהחלטתו בב"ש 3712/08 סעד רתיב נגד מדינת ישראל עומד בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי כב' השופט ר. שפירא על פרק הזמן המהווה "חלוף זמן" המצדיק שינוי תנאי שחרור בערובה : "אוסיף עוד, לעניין זה, כי לטעמי, בעניינו של בגיר ובהעדר שינוי נסיבות אחר, זמן שיחשב לזמן המצדיק בחינה מחודשת של תנאי שחרור הוא פרק הזמן של חלוף תשעה (9) חודשים ממועד מתן החלטת השחרור. לעניין זה סבור אני כי יש ללמוד על הזמן לבחינת חלופת מעצר מהוראות סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, הקובעות מנגנון של עיון חוזר בהחלטת מעצר לאחר חלוף תשעה חודשים. סבור אני כי פרק זמן זה מנחה כאמת מידה לפרק הזמן הראוי לבחינתה של חלופת מעצר, זאת בהעדר שינוי נסיבות אחר. " סיכומו של דבר, מהפסיקה המובאת לעיל עולה כי נקודת האיזון בין הפגיעה בחופש התנועה של המבקש השוהה במעצר הבית ,הפגיעה באיכות חייו ובחופש העיסוק והקניין שלו לבין הצורך באיון מסוכנותו של המבקש ממוקמת באזור תשעת החודשים בהם שוהה המבקש בתנאי מעצר בית מלא ולא לפני כן. אכן, ניתן לחשוב על מקרים בהם גם בחלוף תקופה קצרה יותר יהיה משום חלוף זמן המצדיק הקלה בתנאי השחרור בערובה אך לצורך כך על בית המשפט להתרשם כי פרק הזמן הקצר יש בו כדי להחליש באופן משמעותי את עוצמתה של עילת המסוכנות.

סוף דבר הבקשה נדחית בשלב זה. יחד עם זאת מצאתי להורות לשירות המבחן להתייחס במסגרת התסקירים שיוגשו לעונש בעניינם של המבקשים גם לבקשת המבקשים להעתקת מקום מעצרי הבית.

בפני בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"), לפיה, בית המשפט מתבקש להורות על שינוי תנאי השיחרור בערובה באופן שיותר למבקש לצאת את מקום מעצר הבית לצרכי עבודה בדייג בימת הכינרת בפקוח מפקחים.

...

לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי החלופה המוצעת מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה לעיון חוזר בתנאים מסוימים והכל מהטעמים כדלקמן : ראשית, הבקשה להקלה בתנאים הוגשה בחלוף 9 חודשים מיום שחרורו של המבקש בתנאי מעצר בית מלא , תנאים בהם שוהה עד היום למעט יציאה לסייע בידי אביו ויציאה אחת לשבוע מחוץ לתחומי מגאר.

סוף דבר : אני נעתר לבקשה באופן שיותר למבקש לצאת את כתובת מעצר הבית בימים ראשון עד חמישי החל מהשעה 20:00 עד 06:00 בבוקר לצורך עבודה בתחום הדייג בימת הכנרת.

כמו כן אני מורה כי המבקש יפקיד סך נוסף של 4,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור בערובה.

ביום 5.9.2021, עוד בטרם ניתנה החלטתו האמורה של בית משפט זה, המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

בנסיבותיו של מקרה זה, שבהן הבקשות לעיון חוזר הוגשו עוד בטרם יבשה הדיו מעל ההחלטות הקודמות שניתנו, לא ניתן לומר כי היתקיים התנאי לפיו "עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה" הקבוע בסעיף 52 לחוק המעצרים.

...

המבקש מוסיף כי עניינו מעורר שאלה עקרונית המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", והיא השאלה האם המתווה הדיוני המתאים לדון בשאלת ההשפעה של התמשכות ההליך העיקרי הוא בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים, או בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק זה. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה כמו גם בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, אני סבורה כי דינה להידחות.

אוסיף בגדר למעלה מן הצורך, כי ההחלטה שעליה משיג המבקש עולה בקנה אחד עם קביעותיו החוזרות ונשנות של שירות המבחן, שבחן פעמים רבות את האפשרות של שחרור המבקש לחלופות מעצר שונות, ונמנע מלהמליץ על כך. סוף דבר: הבקשה נדחית.

בפניי בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים" ) להתיר יציאת המבקש מחלופת המעצר למטרת שלובו בתעסוקה.

ביום 24.01.2023 הוגשה בקשה זו, לעיון חוזר בתנאי חלופת המעצר ומבוקש להורות על ביטול מעצר הבית החלקי.

...

על החלטה זו הוגש ערר נשוא עמ"ת 39769-08-22 אשר נדחה ביום 18.08.2022 תוך התייחסות כבוד השופט ד. פיש לרכיבי החלטתי מיום 17.8.22 , הן בהיבט המשמורנים שאושרו והן לענין עברו הפלילי של אחד מן המשמורנים.

"בפסיקה נקבע, לא אחת, כי מעצר עד תום ההליכים בעבירות האמורות שמור למקרים חמורים במיוחד כאשר מתחייבת המסקנה שלא ניתן ליתן אמון בסיסי בנאשם, שהרי אם תימצא חלופה שתרחיקו מהכביש ניתן יהיה להפחית עד מאד ממסוכנותו בש"פ 9524/07 אושרי ועקנין נ' מדינת ישראל, בש"פ 8864/13 שלומי שוייסטה חורם נ' מדינת ישראל [פורסמו בנבו].

הסיבה אשר בעטיה סבורני כי יש להותיר את מעצר הבית הלילי על כנו נעוצה הן בנסיבות ביצוע העבירה עת הסיע המבקש את רכבה של אשתו בשעות הלילה בתום העבודה במסעדה והן מן הסיבה כי ככל שחלפה העת לבחון את הפגיעה בחירותו של המבקש, עדיין לא כהתה עד תומה המסוכנות הצפויה ממנו, ודאי בשעות הלילה הקטנות המהוות "פירצה הקוראת לגנב" בשובו לביתו בתום יום עבודה מפרך.

אשר על כן אני מורה על הסרת מעצר הבית החלקי באופן שהמבקש ישהה במעצר בית לילי בלבד בין השעות 02:00 – 06:00 בפיקוח אחד מן המשמורנים שאושרו.