הוגשה בקשה שכותרתה: "בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית".
ב"כ המבקש מציין בבקשה כי המבקש ששוחרר בתנאי מעצר בית.
...
בבש"פ 1237/20, אוסאמה חטיב נ' מדינת ישראל (24.2.20) קבע כב' השופט א' שטיין כך:
"...בקשה לעיון חוזר המוגשת כחודשיים אחרי נתינת ההחלטה שאליה היא מתייחסת צריכה להישען על תפנית חריגה בנסיבות המקרה אשר מצדיקה שינוי בתנאי מעצרו של הנאשם... לזאת אוסיף, כי מעצר, מעצם טבעו, מטיל קשיים כלכליים ונפשיים לא מבוטלים (בלשון המעטה) על העצור ועל משפחתו, וכי לנוכח האמור בסעיפים 21(א)(1)(ג)(4) ו-22ב' (ב)(1), כפסע היה בין העורר לבין מעצרו מאחורי סורג ובריח... באשר לפגם הדיוני שהעורר טוען לקיומו – ייתכן שהיה מקום לדון בבקשתו לעיון חוזר למרות שברור היה, על פניה, כי דינה להידחות על הסף. ... ברם, ישנה גם דעה אחרת, שבית משפט קמא רשאי היה ללכת לפיה בבואו להחליט אם בקשת העורר לעיון חוזר מקיימת את תנאי הסף לקיום ההליך המבוקש (ראו החלטת השופטת ע' ארבל בע"פ 9043/12 דהן נ' מדינת ישראל (23.4.2013)). כך או כך, מאחר שמדובר בבקשת סרק שממילא נדונה לכישלון, החלטת בית משפט קמא לדחותה על הסף ללא דיון לא הסבה לעורר שום עיוות דין. "
הגם שהדבר לא נכתב בבקשה, הרי שעולה שבתיק הוחלף הייצוג.
אם כן, על פני הדברים, מקרה זה אינו מעלה כל הצדקה לחרוג מן הכלל הרחב לפיו שינוי בייצוג אינו מהווה עילה לחזור ולפתוח החלטה בעניין מעצר (ראו למשל: בש"פ 7391/01 אנואר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.10.2001); בש"פ 8649/05 זלצמן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 5 (7.10.2005); בש"פ 8265/09 מדינת ישראל נ' אלמליח, [פורסם בנבו] פסקה 22 (28.10.2009); בש"פ 6083/14 אבו אלהווה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 4 (19.9.2014))
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, אני דוחה את הבקשה ללא קיום דיון במעמד הצדדים.