סעיף 52(א) לחוק המעצרים קובע את ההליך לעיון חוזר בהחלטה הנוגעת למעצר עד לתום ההליכים; וזו לשונו:
"עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי השיחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה."
סעיף זה מלמדנו כי הליך של עיון חוזר עוסק בגילוין של עובדות או נסיבות חדשות שיש בהן כדי להשפיע על ההחלטה בעיניין המעצר, או בחלוף הזמן מאז מתן ההחלטה כאמור.
...
בדיון שנערך לפניי ביום 29.1.2023, עמדת המדינה התבססה על שתי טענות עיקריות:
הטענה הראשונה הייתה כי בעניינו של העורר חל שינוי נסיבות המצדיק סטייה מההחלטות הקודמות – חשיפתו של בית המשפט לעדותה של המתלוננת א.א בהליך העיקרי, והמסקנה לנוכח זאת כי שחרורו של העורר עלול לגרום לה לפגיעה נפשית משמעותית.
בהתאם, הנני דוחה את טענתה של המשיבה, אשר נטענה במהלך הדיון שהתקיים בפניי, לפיה גם בהיעדר שינוי נסיבות יכול היה בית המשפט קמא לסטות (ולמעשה – להפוך) את החלטתה של השופטת גרינברג (ואציין כי אין עסקינן במצב בו מתגלית טעות בהחלטה הקודמת ואותה טעות היא שעומדת ביסוד ההחלטה הסוטה ממנה).
התוצאה היא שדין הערר להתקבל.
בוודאי שאין לראות בהחלטתי זו כמבטאת השקפה הגורעת מחומרתן של העבירות המפורטות בכתב האישום דנן (רחוק אני מכך כרחוק מזרח ממערב, וראו האמור בתחילת החלטתי זו).
כאמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר.