בקשה לעיון בנוהלי עבודה של מעבדה בבדיקת שפכים

על מנת להוכיח שהשפכים שהוזרמו למכון חרגו מהעומס המאקסימאלי, היה על א.צ.מ.ת לדגום את הספקות והריכוז במקום שמשקף את שפכי העיר ולהציג את מימצאי הבדיקות ביחס לריכוז היומי מאושרים בתעודת בדיקה של מעבדה מוסמכת ומוכרת שהכפלתם בנתוני הספיקה היומיים עולה על 6,300 ק"ג. א.צ.מ.ת לא עשתה כן. המדידות שביצעה א.צ.מ.ת לשפכים, ככל שביצעה, היו שגויות ולכל הפחות לא מדויקות ולא אמינות.

א.צ.מ.ת מציגה בין המסמכים השונים הנוגעים להכרה במעבדת המכון את הודעת משרד הבריאות מיום 1.12.1999: "הגענו למסקנה שהנך מתאים לשמש כאחראי לבדיקת כימיות של מי שפכים. על מנת לקדם את תהליך ההכרה נבקשך לשלוח לנו לבדיקה את נהלי הבצוע התקניים של הבדיקות COD, BOD, TSS, PH מוליכות וכלורידם. לאחר שנסיים את בדיקת הנהלים נודיעך על המשך תהליך ההכרה." (מוצג 190 למוצגי א.צ.מ.ת).

לאחר עיון בחוות הדעת ובחקירתה הנגדית לא מצאתי שיש להעדיף את חוות דעתה על פני חוות דעתם של ד"ר פולקמן וד"ר פנו שקבעו, כי אין להסתמך על תוצאות הבדיקות שהציגה א.צ.מ.ת. ד"ר דריזין בחוות הדעת ובחקירתה הנגדית קובעת, שהן מעבדת בקטוכם והן מעבדת המכון לא חישבו מקדם של אי ודאות (עמ' 119 לפרוטוקול).

אנחנו לעומת זאת בגילוי המסמכים הצגנו את כל המסמכים ואת כל מיסמכי העבודה והמחברות שזה קרטון גדול והצהרתי לבית המשפט שאני לא אביא אותו הינה אבל אם יצטרכו אני אביא אותו, להגיד לך עכשיו שאת זה ראינו מתוך הבדיקות? אז אני אומר: מתוך סיכומי הבדיקות, זאת אומרת לא בדקתי עכשיו במחברת של ה- BOD ביום זה וזה שייצא, אלא קבלתי סיכומי בדיקות של מעבדה כפי שהצגת קודם את הנייר הזה בפניי, כך גם אנחנו קיבלנו את זה וערכנו את זה." (עמ' 371-369 לפרוטוקול, הדגשות הוספו).

יתרה מכך, מר פורטר, מכין המצגת, במסגרת חקירתו הנגדית, הפריך את טענות א.צ.מ.ת. מר פורטר אישר, כי מי שבקש ממנו לערוך את המחקר היה מר גרי ווד מ-OMI וכן, שהעירייה לא ביקשה את "המחקר" והמצגת נעשתה משום שלחברת OMI היו קשיים בתפעול והם ביקשו, באופן עצמאי, לבדוק כיצד לפעול: "ש. מר פורטר, האם נכון שלקראת סוף 99, ביקש ממך מר וינר להכין את אותו מיסמך, אותו מחקר, כדי לנסות ולהציג את הבעיה של המכון בשפכים ולא אצלכם? נכון?

...

טענות העירייה נדחות באשר העירייה לא השכילה להוכיח קיומו של מוניטין בהקשר זה וכן לא השכילה להוכיח את הנזקים הנטענים על ידה.

לאור כל האמור, דרישת העירייה לתשלום בגין רכיב זה, נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור, הן התובענה העיקרית והן התביעה שכנגד, נדחות.

לפיכך, אין המדובר, למשל, במי שמבקש לבדוק את הדגימות ותוצאות הבדיקות שכן תוצאותיהן אינן מתיישבות עם רמת הפיקוח והטיפול שהוא מבצע בשפכים.

הנגיעה שלהם כללית יותר, שכן מדובר בבקשה לעיין במסמכים המלמדים על עקרונות כלליים ונהלים כללים לפיהם ביצעה המעבדה את הבדיקות ואת החישובים; בנוסף, מעוניינים המבקשים לעיין במסמכים אשר ייתכן ובכוחם ללמד – באופן כללי – כי המעבדה אינה עומדת בכללים ובסטנדרטים אשר הותוו לעבודתה על ידי המדינה ועל ידי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות.

אין די באפשרות המועלית על ידי ההגנה, לפיה ייתכן והנהלים יסייעו בידה להפריך את בדיקות המעבדה, כדי למקם את נהליה הפנימיים של המעבדה במשבצת הרואה נהלים אלו כחומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ. כך למשל נקבע בבש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' ברוך אהרון (18.12.2012): "האם הנחיות העבודה של מעבדות הזיהוי הפלילי, המידע הנוגע לחומרי הבדיקה ושאר המסמכים שבקש המשיב הם "רלוואנטיים" במובן הנידרש לבקשה המוגשת במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי? לטעמנו, התשובה לשאלה זו היא שלילית.

...

מובן, כי אין במסקנה זו כדי לסתום את הגולל על האפשרות כי בסופו של יום יועברו המסמכים המבוקשים לעיונם של המבקשים.

לעניין היעילות, סבורני כי דווקא התייחסות למסמכים ספציפיים במהלך חקירתו של עד זה או אחר – יכולה למקד ולהבהיר את הרלבנטיות הנטענת של המסמכים לזירת המחלוקת.

אין בכל אותן דוגמאות של סוגי בדיקות כדי להפוך את נהלי המעבדה המסדירים את אופן ביצוע הבדיקות – לחומר חקירה כמשמעותו בסעיף 74 לחסד"פ. סוף דבר, הבקשה נדחית.

באישומים נטען בדבר ארועי הזרמת שפכים מזוהמים או פסולת אל מי נחל הקישון וממנו לים על ידי עוררת מספר 1, בין השנים 2011-2010, ללא היתר כדין, וכן גרימת זהום סביבתי כתוצאה מפעולות אלה.

בנוסף, נקבע כי הנהלים בדבר שיטות עבודה של המעבדה, שהוצגו לעיון בימ"ש קמא, הנם מסמכים שנגיעתם לכתב האישום רחוקה וגבולית, אם בכלל, וכי המבקשים חדלו מלהצביע על זיקה מהותית וספציפית של מסמכים אלה לכתב האישום ועל אפשרות סבירה כי יש בהם אלה משום תועלת להגנתם.

מעבר לאמור, יש לזכור כי עתירת המבקש הנה עתירה כללית במהותה לקבלת נהלים הנוגעים לבדיקות שנערכו במעבדות השונות בתיק זה. נדמה כי משמעות קבלת העתירה, בנסיבות שתוארו לעיל, הנה כי בכל תיק בו נערכות בדיקות באחת ממעבדות משטרת ישראל והמכון לרפואה משפטית, הנוהל והוראות העבודה בכל אחד מן התחומים, יהווה חלק מחומר החקירה, ללא כל צורך בהוכחת זיקה קונקרטית ורלוונטיות להגנת הנאשם.

...

להמחשת כל האמור לעיל יפים דבריו הבאים של בית המשפט העליון בבש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' אהרון (פורסם בנבו, 18.12.2012), מפי כב' השופט ג'ובראן: "..."האם הנחיות העבודה של מעבדות הזיהוי הפלילי, המידע הנוגע לחומרי הבדיקה ושאר המסמכים שביקש המשיב הם "רלוונטיים" במובן הנדרש לבקשה המוגשת במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי? לטעמנו, התשובה לשאלה זו היא שלילית.

במקרה הנוכחי, לא מצאנו כי יש להרחיב את היקף המידע הנכלל תחת ההגדרה "חומר החקירה הרלוונטי" כך שיכלול בתוכו, באופן גורף, את המסמכים שבהם המשיב ביקש לעיין.

סיכומו של דבר, הערר נדחה.

ביום 28/8/13 הוגש כנגד המבקשים כתב אישום המכיל שני אישומים והמייחס להם עבירות על דיני איכות הסביבה מכוח חוק מניעת זהום ים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988 בשל זהום מים, עבירה לפי חוק המים, התשי"ט-1959 וכן עבירות שעניינן הפרת חובת נושאי משרה בתאגיד עפ"י החוק למניעת זהום ים. האישומים עוסקים בארועי הזרמת שפכים מזוהמים אל מי נחל הקישון על ידי המבקשת מס' 1 (להלן: "החברה") בשנים 2010, 2011 שלא כדין; וכן בגרימת זהום סביבתי כתוצאה מפעולות אלה.

הם פנו למשיבה בבקשה להשלמת החומר והמשיבה העבירה לידיה חלקים מהחומר שהתבקש, אך גם לאחר העברת החומר המשלים, נותרה מחלוקת שלא יושבה באשר למסמכים הבאים: - מבדקים של הרשות להסמכת מעבדות התקפים לתקופה הרלבנטית לכתב האישום אצל מעבדת בקטוכם (8א.(1)); - שיטות הדגימה ואנליזות לפיהם עבדה המעבדה הנ"ל לצורך קביעת ממצאיה במקרה זה, המפורטות בדו"ח המעבדה (8א.(2)); - נהלי המעבדה לבצוע הבדיקות שתוצאותיהן מופיעות בדו"חות המעבדה שהועברו למבקשים (8א.(3)); - כל הטפסים שבהם השתמשה המעבדה לבצוע הבדיקות אשר תוצאותיהן מופיעות בדו"חות המעבדה (8א.(4)); - מיסמכי הכיול של המכשירים שנעשה בהם שימוש אגב הבדיקות (8א.(5)); - חישובי אי הוודאות של כל תוצאות הבדיקות המופיעות בדגימה שנזכרה בכתב האישור (8א.(6)); - דו"חות ולידציה לשיטות הדיגום והבדיקה הנזכרות לעיל (8א.(7)); - נהלי המעבדה לבצוע דו"חות ולידציה (8א.(8)); - הסכם ההיתקשרות של המעבדה עם המשרד להגנת הסביבה (8א.(9)); - כל התעוד המצוי אצל המעבדה ביחס לדגימות שהתקבלו באותו יום מגורמים אחרים (8א.(10)); - ביחס לדיגומים שנערכו על ידי המשרד להגנת הסביבה - טיוטת נוהל הדיגום שמגובשת בימים אלו אצל במשרד להגנת הסביבה (8ב.).

לכך יש להוסיף כי במסגרת המסמכים שנמסרו לעיון המבקשים, מצויים גם שתי חוות דעת (של ד"ר צדוק שאבי ושל ד"ר רויטל בן-****), באשר לאופן עבודת המעבדה, לרבות עבודה עפ"י הנהלים הבין לאומיים המקובלים.

...

וייאמר מיד - לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות, שמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר שלפניי - מצאתי כי בכל הקשור לנוהלי המעבדה (סעיפים 8א(3) ו-8א(8)) וטיוטת נוהל הדיגום (סעיף 8ב.) - הדין עם המשיבה; בעוד ביחס לטופסי המעבדה (סעיף 8א(4)) הספציפיים לנתוני הבדיקה אין כל מניעה להעברתם כפי שהודתה המשיבה בתגובתה.

סוף דבר 20.1 המשיבה תמציא למבקשים תוך 10 ימים מהיום עותק מטפסי המעבדה הרלבנטיים לתיק זה והמכילים נתונים ספציפיים, ביחס לבדיקות שבוצעו במסגרת החקירה בלבד, אם וככל שטרם הועברו.

כתב האישום מבוסס על מספר דגימות שניטלו בין השנים 2009 – 2013 במוצא שפכי מיפעל פישר תעשיות פרמצבטיות ונבדקו בידי מעבדת "אקודן" (להלן: "המעבדה").

הם פנו לבית משפט השלום בבקשה לקבל לעיון את נוהלי העבודה של המעבדה כדי שיוכלו לבחון אם הבדיקות עולות בקנה אחד עם אותם נהלים.

...

גם אני סבור שהיכולת להתמודד, באמצעות חקירת עובדי המעבדה, עם פעולות שבוצעו לפני שנים, נראית דלת סיכוי.

אולם נראה לי שההבדל בין הכא להתם הוא בשלושה אלה: (1) דעתו של בית המשפט שם הונחה ש"תיק העבודה" של קצין המשטרה שערך את חוות הדעת עשוי לשקף עמידה (או אי עמידה) בנהלים.

בנסיבות אלה אני מקבל את הערר באופן הבא.

אני מורה למשיבה להניח לפני בית משפט השלום את הנהלים המצוינים בהודעת הערר תוך ציון והדגשת חובות התיעוד והרישום הגלומות בהן.