בקשה לעיון בחומר חקירה בתיק אלימות במשפחה

בבקשה לעיון בחומר חקירה, מבקשת באת כוח הנאשם לעיין בפריטים הבאים: כל חוקר חקירה בתיק פל"א 363450/2019 - באת כוח הנאשם טענה, כי מדובר בתלונת הנאשם נגד המתלוננת בגין עבירות איומים, היזק לרכוש ופגיעה בפרטיות.

לטענתה, הואיל ומדובר בתיק אלימות במשפחה, חשיפת הרשעות קודמות בעבירות איומים או אלימות ותיקי מב"ד תשליך על מהימנות המתלוננת, בייחוד כשברקע קיימות עבירות של אלימות.

הינה כי כן, הואיל ובשני התיקים, שהעיון מבוקש בהם, מדובר בתלונות על אלימות בין הצדדים במועדים הסמוכים לארוע מושא כתב האישום, והפגיעה בפרטיות היא מינימלית, אם בכלל – מצאתי לנכון להעתר לבקשה.

...

מכאן, שהבקשה בהקשר זה – נדחית.

הנה כי כן, הואיל ובשני התיקים, שהעיון מבוקש בהם, מדובר בתלונות על אלימות בין הצדדים במועדים הסמוכים לאירוע מושא כתב האישום, והפגיעה בפרטיות היא מינימאלית, אם בכלל – מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

לאור כל האמור, ובאיזון בין האינטרסים, התביעה תעמיד את חומר החקירה בשני התיקים לעיון באת כוח הנאשם וזאת תוך 21 ימים מהיום.

העותר ביקש שהות על מנת לפנות למישטרה בבקשה לעיין בתיק החקירה טרם ימסור את עמדתו.

המשיבים עמדו על כך שמעיון בתיק החקירה עולה כי בהודעתה הראשונה העידה הבת כי אביה איים להרוג אותה תוך שהיא מחווה בידה תנועת אקדח; בחקירה השנייה שנערכה שעות לאחר מכן ציינה כי בני משפחתה מפעילים עליה לחץ וכי הם המתינו לה כל הלילה מחוץ לתחנה על מנת שתבטל את תלונתה; בחקירה השלישית שנערכה שעות לאחר מכן ציינה כי אינה חוששת שאביה יהרוג אותה ולמעשה התכוונה שהוא יכה אותה.

השאלה שיש לבחון היא האם בנסיבות דנן, החלטת פקיד הרשוי, שהתבססה על המלצת המישטרה כעולה ממכלול החומרים בתיק החקירה, הגם שבסופו של דבר לא הניבו כתב אישום והתיק ניסגר מטעם של "חוסר אשמה" - היא בלתי סבירה במידה כזו המצדיקה את התערבותו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

איני מיתעלם מההלכה שנקבעה בבג"צ 799/80 שללם נ' מינהל נפת פתח-תקווה משרד הפנים, פד"י לו(1) 317, 330 (1981), אליה הפנה העותר, ולפיה מקום שבו רשות מוסמכת מבקשת ליטול מאדם את רישיון הנשק שלו בשל חשד להיתנהגות אלימה מצידו, נידרש כי תמצאנה בידה "ראיות משכנעות" לכך כי הארוע יוצר סיכון מיוחד המצדיק ביטול הרישיון.

...

ראו את שנקבע בעת"מ (מחוזי חיפה) 56193-06-16 סלמה נ' משרד הפנים (29.12.2016) בפסקה 27: "העובדה שתיק החקירה כנגד העותר נסגר מחוסר אשמה, אינה שוללת הסתמכות על ממצאי החקירה והתרשמות הגוף החוק מהתנהלות העותר בעת האירוע, מה גם שכלל, אין מניעה להביא בחשבון במסגרת בחינת השיקולים לביטול או מתן רישיון לנשיאת כלי ירייה, גם ראיות שלא הובילו להגשת כתב אישום, כמו מידע מודיעיני וכיוצ"ב". בנסיבות עניינו של העותר, גיבשה המשטרה את המלצתה בהתבסס על מכלול חומרי החקירה, וסבורני כי יש לתת משקל לעמדתם המקצועית של המשיבים לפיה ראוי במקרה דנן לנקוט משנה זהירות ולהעדיף, לצורך קבלת החלטה במישור המנהלי, את גרסת המתלוננת בהודעותיה הראשונות, על פני זו שבהודעתה האחרונה במסגרתה חזרה בה מהתלונה.

בנסיבות ענייננו של העותר, סבורני כי החלטת הממונה, שהתבססה על המלצתה המקצועית של משטרת ישראל, ממנה עלה כי קיים סיכון לציבור אם העותר יישא נשק, גם עת שוקלים מנגד את אינטרס העותר בנשיאת נשק בהיותו חקלאי בן 70 - היא החלטה סבירה וראויה.

לאור כל האמור, העתירה נדחית.

בנוסף, קיים אינטרס צבורי בעידודם של מתלוננים להגיש תלונות בעבירות של אלימות במשפחה, והעברת חומרים מן הסוג המבוקש תהווה תמריץ שלילי להגשת תלונות כאלה.

לא מצאתי כי יש באמור בו משום תועלת להגנת הנאשם, ואני דוחה את הבקשה בהקשר זה. פלט התלונות הקודמות שהגישה המתלוננת כפי שנקבע בבש"פ 2968/21 אלעמראני נ' מדינת ישראל (24.5.21), פסקה 6, הזכות לעיין בחומרי חקירה עשוייה להישתרע גם על חומרים מן הסוג של תיקי מב"ד ותלונות קודמות.

...

כן נטען על ידי המשיבה כי במסגרת האיזון בין זכותם לפרטיות של המתלוננת וצדדים שלישיים המעורבים בתלונות שהוגשו, לבין זכותו של המבקש לנהל את משפטו, יש לדחות את הבקשה.

לאחר עיון בחומר, סבורני כי יש להעביר למבקש את הפרטים בדבר התלונות שהוגשו, למעט שתיים: התלונה השלישית בגיליון התלונות, והתלונה האחרונה בגיליון.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין, איני יכול לשלול את האפשרות כי בחומר האמור עשויה להיות תועלת להגנת הנאשם, ועל כן אני מורה להעבירו, חרף העובדה שיש בכך פגיעה פוטנציאלית באינטרסים נוגדים, בפרט זכותה של המתלוננת לפרטיות.

בשולי הדברים אציין כי אין בידי לקבל את טענת המשיבה לפיה לצורך ההכרעה בעניין שבפני יש לתת משקל לעובדה כי המבקש שתק בחקירתו.

עוד נטען, כי הראיות שהוצגו בבקשה לעיון חוזר בפני ביהמ"ש קמא, שעניינן הודעות שהוחלפו בין העורר למתלוננת קודם לארוע, משנות כליל את תמונת הראיות הלכאורית, וכי שגה ביהמ"ש קמא שלא הסתפק בהמשך לקביעתו בדבר פגיעה בעצמת הראיות, בשחרורו של העורר תוך הרחקה מן המתלוננת.

ב"כ המשיבה העבירה לעיון ביהמ"ש את חומר החקירה בתיק דנן.

כפי שציין, בצדק, ביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 15.1.23, עיון בכתב האישום האחרון בו הורשע העורר (ת"פ 4760-01-19), מלמד כי דפוס האלימות המשתקף במעשי העורר בעניינינו אינו חריג בנוף חייו של העורר, בשים לב לכך שהעורר הודה בבצוע עבירות חמורות בתא המשפחתי כנגד מתלוננת אחרת, הגב' הילה ממן, במהלך שנת 2018.

...

ב"כ המשיבה סומכת ידה על החלטת ביהמ"ש קמא, מטעמיה, וסבורה שאין מקום להתערב בה. לשיטת המשיבה, מסוכנות העורר והמלצת שרות המבחן בעניינו אינם אך תולדה של הכחשת העורר את המיוחס לו אלא מדובר במסקנה הנלמדת ממכלול נתונים המפורטים בתסקיר.

כן באתי למסקנה כי חלופת המעצר המוצעת אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר.

סוף דבר, לא נמצא בהחלטת ביהמ"ש קמא פגם המצדיק התערבות ומשכך הערר נדחה.

בהתייחס לטענת המאשימה שתיק סגור אינו מהוה "חומר חקירה" לפי 74 לחסד"פ, מפנה המבקש, על דרך ההקש, ובשינויים המחויבים, לבג"צ 10271/02 פריד נגד מ"י, לפיו נקבעה זכותו של אזרח לעיין בחומר חקירה של תיק סגור על מנת לאפשר לו להגיש ערר לשינוי עילת הסגירה, הקובע בין היתר, כי הנחיות פרקליט המדינה, כפי שעולה מתגובת המאשימה, היא הנחיה גורפת שהופכת את הכלל, דהיינו גילוי חומר החקירה לחריג, ואת החריג, דהיינו אי גילוי חומר החקירה, לכלל.

שני תיקי הפל"א מושא הבקשה מתייחסים בעקרם לעבירות אלימות בתוך המשפחה בין אותם צדדים על רקע היתדרדרות קשר הנישואין ביניהם (בתיק פל"א 248400/22 מדובר בתלונות הדדיות שהגישו המתלוננת והמבקש זה כנגד זו).

...

סוגיית מהימנות גרסת המתלוננת (הנפגעת) כעדה מרכזית בתיק העיקרי אכן רלבנטית למתן הכרעת הדין בו. עם זאת, החומר המבוקש שבו התמקד המבקש אינו רלבנטי במידה הנדרשת על מנת להצדיק עיון בו. בעניין הזה אדגיש את הבא: עיון בשני תיקי החקירה מושא הבקשה, מוביל לכלל מסקנה כי החומרים המבוקשים אינם מצויים בליבת האישום ואינם נוגעים לו ישירות.

החלטתי זו מתייחסת לשני תיקי הפל"א ועל כן איני נדרשת לאבחנה בין תיק סגור לתיק שטרם ניתנה בו החלטה סופית לעניין הגשת אי הימנעות מהגשת כתב אישום.

סיכום מכל האמור אני דוחה את הבקשה.