בקשה לעיון בחומר חקירה בעבירות אינוס ומעשה מגונה

בתמצית, יצוין כי כתב האישום מייחס למשיב ריבוי של עבירות אינוס, מעשים מגונים ומעשה סדום בבתו הקטינה (להלן: הקטינה).

מעצרו של המשיב הוארך מפעם לפעם, לאחר שכמה דיונים בעיניינו נדחו, בעיקר בשל בקשות מטעמו ללימוד חומרי החקירה ולהחלפת ייצוג.

בקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר שהגיש המשיב, נוכח המשכות ההליכים ובטול מספר דיונים בשל התפרצות נגיף הקורונה, נדחתה על ידי בית המשפט ביום 16.4.2020.

...

במקביל להארכת מעצרו של המשיב, נעתר בית המשפט לבקשתו והורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו מטעם שירות המבחן.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 24.12.2020 או עד מתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 66748-09-19, לפי המוקדם.

         ברקע לבקשה, כתב אישום שהוגש כנגד המבקש, במסגרתו יוחסו לו עבירת אינוס בבן מישפחה ועבירת מעשים מגונים בבן מישפחה, בשל מעשים שעשה לכאורה באחייניתו בהיותה קטינה.

בבקשה נטען, כי מחומר החקירה עולה כי המתלוננת הגישה תלונה כנגד המבקש בשנת 2017 בטענה למעשים מגונים שעשה בה אך הכחישה כי אנס אותה.

כך או כך, ב"כ המשיבה ציין כי אכן הייתה כוונה להעביר את פלט הפל"א לעיון הסנגור כ"חומר חקירה" בשל כך שניתנת בכך "אינדיקאציה לסניגור ש...יוכל לשאול את המתלוננת... מה היה שם". בדיון, גם הוצג החומר הרלוואנטי בפני בית המשפט (ובהמשך, ביום 19.09.22, הוגש לעיוני כל תיק החקירה המשטרתי), ועלה כי המצוין בפלט הפל"א בכל הנוגע לשנת 2018, מתייחס להליך בו המתלוננת הייתה קרבן עבירה יחד עם רבות נוספות.

...

סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו". מכאן, כי בבוא בית המשפט להחליט באם להיעתר לבקשת נאשם, ולהורות לתביעה לגלות מסמך מסוים, עליו לקבוע תחילה כי המסמך או המידע שגילויו מבוקש מהווה "חומר חקירה", וכי חומר חקירה זה "נוגע לאישום" וקיים בידי התובע.

אם כי כאמור, אני סבור ששאלת השאלה מעידה, כשלעצמה, על כך שהפרקליטה סברה כי מדובר בשאלה רלוונטית.

התוצאה היא אפוא, כי המשיבה תעביר לב"כ המבקש את החומר מתיק החקירה בתלונה שהגישה המתלוננת בשנת 2019, תוך השחרת השמות והפרטים המזהים המצויים שם שאינם של המתלוננת.

בגין המעשים המתוארים יוחסו לעורר עבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (שני מקרים), מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק זה (מספר מקרים) וכליאת שוא לפי סעיף 377 לו. ביום 7.6.2022 הגיש העורר בקשה לעיון בחומרי חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).

בערר נטען כי יש להתיר להגנה לעיין בכל החומר שנפרק מהטלפון הנייד של המתלוננת עד להגשת כתב האישום, וכי "ככל שמדובר בפגיעה בפרטיות של צדדים שלישיים, ניתן יהיה לחסות פרטים מסוימים". העורר – שאינו מכחיש את דבר קיומם של יחסי מין בינו לבין המתלוננת, אך לגירסתו אלה נעשו בהסכמה – טוען כי למחרת הארוע המתלוננת נסעה לטיול מאורגן בירדן ובילתה עם חבריה.

...

מנגד, באת-כוחה של המדינה טענה כי דין הערר להידחות.

לאחר שבחנתי את מכלול ההתכתבויות אני סבורה שהתביעה ובית המשפט המחוזי היטיבו לבור את המוץ מן הבר.

בנסיבות דנן, לאחר שעיינתי בתרגום של תמלול התכתובות מהטלפון הנייד של המתלוננת, לא מצאתי לשנות מקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה, בעיקרו של דבר, אין מדובר בחומר חקירה.

בנתון לאמור, הערר נדחה בעיקרו, כמפורט לעיל.

להלן נימוקי: סעיף 108 לחסד"פ קובע: "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו". מארג השיקולים אותו יש לבחון במסגרת בקשה כאמור נפרשה בין היתר בבש"פ 9322/99‏ מסארוה נ' מדינת ישראל (06/02/2000) בו נקבע כי: "הדרך להשגת חומר שאינו נמצא ברשות המישטרה או בשליטתה כיוון שאינו חלק מחומר החקירה היא בהליך נפרד. כשהחומר המבוקש נועד לקעקע את גרסת עדי התביעה או לפגוע במהימנותה, הדרך פתוחה בפני הסניגוריה להביא ראיות מטעמה וביוזמתה, ובין היתר, ניתן לעשות שימוש בהוראת סעיף 108 לחוק...". עוד נקבע באותה ההחלטה כי: "... יביא בית-המשפט בגדר שיקוליו את הצורך לאזן בין האנטרס לאפשר לנאשם הגנה מפני האישום המיוחס לו לבין זכויות העד שאת הפרטים אודותיו מבקשים לחשוף; בין היתר, יישקלו זכויות העד לפרטיות, לכבוד ולבטחונו האישי... זכותו של הנאשם להליך הוגן...אינה זכות מוחלטת המאפשרת פגיעה ללא סייג בזכויותיו של עד במשפטו. כאשר אין מדובר בחומר שנתפס במהלך החקירה ישקול בית-המשפט את הרלוואנטיות של החומר ואת ערכו הראייתי, אל מול זכויות היסוד החוקתיות של העד שאת הפרטים הנוגעים אליו מבקשים לחשוף, ויערוך את האיזון הראוי ביניהם". ראשיתם של דברים – מבחן הרלוואנטיות של החומר וערכו הראייתי.

הבקשה הוגשה ע"י סבה החורג של המתלוננת במסגרת תיק פלילי המתנהל כנגדו בו יוחסו לו עבירות של אינוס במשפחה ומעשים מגונים במשפחה.

לעניין השיקולים הקונקרטיים לבחינת קבלת חומר הקשור בנפשו של מתלונן/ מתלוננת או עד נפסק, כי: "..לצד כלל הגילוי הרחב שיש לאפשר לנאשם לצורך הגנה על הזכות שלו להליך הוגן, יש להקפיד גם על הזכות לפרטיות ולכבוד...והכל תוך בחינה קפדנית של שאלת תכלית הבקשה – האם שיקולים טאקטיים, מיתוסים ודעות קדומות בבסיסה, או שמא אינטרס אמיתי." אפנה בהקשר זה גם לעניין נווה בו נקבע – "...אין להפוך את היוצרות, באופן שהליכי גילוי ועיון ישמשו בסיס להנחת התשתית הראייתית הראשונית בבחינת 'נעשה ונשמע '– נקבל המידע והמסמכים מתוך תקווה כי מהם תיצמח תשתית ..." וראה גם רע"פ 7052/18 מדינת ישראל נ' רותם בו נקבע: "...אין לאפשר את העברת המוקד מהדיאלוג בדבר אשמתו ואחריותו של נאשם, אל עבר בירור היתנהלותה של המדינה...הנאשם יעבור מעמדת "הגנה" לעמדת "התקפה", מאמציו ירוכזו בהוכחת אשמתה של המדינה, ואילו ההכרה בחטא והחזרה למוטב יקופחו.

...

לעניין השיקולים הקונקרטיים לבחינת קבלת חומר הקשור בנפשו של מתלונן/ מתלוננת או עד נפסק, כי: "..לצד כלל הגילוי הרחב שיש לאפשר לנאשם לצורך הגנה על הזכות שלו להליך הוגן, יש להקפיד גם על הזכות לפרטיות ולכבוד...והכל תוך בחינה קפדנית של שאלת תכלית הבקשה – האם שיקולים טקטיים, מיתוסים ודעות קדומות בבסיסה, או שמא אינטרס אמיתי." אפנה בהקשר זה גם לעניין נווה בו נקבע – "...אין להפוך את היוצרות, באופן שהליכי גילוי ועיון ישמשו בסיס להנחת התשתית הראייתית הראשונית בבחינת 'נעשה ונשמע '– נקבל המידע והמסמכים מתוך תקווה כי מהם תצמח תשתית ..." וראה גם רע"פ 7052/18 מדינת ישראל נ' רותם בו נקבע: "...אין לאפשר את העברת המוקד מהדיאלוג בדבר אשמתו ואחריותו של נאשם, אל עבר בירור התנהלותה של המדינה...הנאשם יעבור מעמדת "הגנה" לעמדת "התקפה", מאמציו ירוכזו בהוכחת אשמתה של המדינה, ואילו ההכרה בחטא והחזרה למוטב יקופחו.

בטרם אחתום את החלטתי אבקש להזכיר כי ביום 10.4.2023 נכנס לתוקפו חוק חיסיון ראיות (טיפול נפשי בהליכים פליליים שעניינם עבירות מין או עבירות אלימות חמורה במשפחה)(תיקוני חקיקה), התשפ"ב – 2022.

סוף דבר וכאמור לעיל – לאחר עיון בעמדות הכתובות שהגישו הצדדים, ולאחר שמיעתם - הבקשה נדחית מהטעמים אשר הובאו בהחלטה.

בפניי בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), בזיקה לת"פ 847-06-23 (להלן: התיק העקרי), במסגרתה נתבקשה המשיבה להמציא למבקש רישום הכולל את מלוא התלונות שהוגשו על ידי המתלוננת, ובאשר לתיקים שניסגרו, את פירוט עילות סגירתם.

כמו-כן התבקשה המשיבה להתייחס לשאלה, האם הוגשה תלונה על ידי המתלוננת בעקבות מקרה אונס שעברה בעברה, אותו הזכירה בהודעתה במישטרה מיום 22.5.23, וככל שהוגשה תלונה, מה סטאטוס התיק, האם נסתיים בהרשעת הנילון או שמא התיק ניסגר, ואם כך – מהי סיבת סגירתו.

נגד המבקש הוגש ביום 1.6.23 כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בהילכת בניזרי הדגיש בית המשפט העליון, כי גם במקרים בהם יורה בית המשפט על עיון במירשם הפלילי של עד או מתלונן, הכוונה היא אך ורק לרישום הכולל תיקים שהסתיימו בהרשעה ולא לתיקי מב"ד או תיקים שניסגרו, כאשר אלה יבחנו רק במקרים חריגים, כאשר "בבוא בית המשפט לעשות שימוש בסמכות זו ולהורות על חשיפת מב"דים או תיקים סגורים בפני נאשם, המבחנים נוקשים יותר... על בית המשפט לקחת בחשבון, בין היתר, את השיקולים הבאים...: הזכות לכבוד, לפרטיות, לשקום ולרהביליטציה של העד או קרבן העבירה ומידת הפגיעה בזכות זו; החשש הכללי כי עדים וקרבנות עבירה יחששו להעיד במשפט..." (עניין שימשילשווילי).

...

בנסיבות אלה אני סבורה כי אין במידע, לגביו עותר המבקש להכריז "חומר חקירה" בכדי לגלותו, פוטנציאל של סיוע להגנתו.

עוד אני סבורה, כי אף טענת ב"כ המבקש, לפיה העובדה שמדובר בעדות יחידה של המתלוננת, קרי בגרסתה אל מול גרסת המבקש, אינה מצדיקה בנסיבות העניין את גילוי החומר המבוקש על ידו תוך הגדרתו כחומר חקירה.

משכך אני קובעת כי לא מדובר בחומר חקירה, ועל-כן הבקשה נדחית.