בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופט סג"נ א' ביתן), בעת"מ 20554-05-23 מיום 06.07.2023.
בפתח הכרעתו, ציין בית המשפט המחוזי כי "בדרך כלל, במיכרז לשיווק מגרשים הכולל מרכיב של הגרלה, ההגרלה הנה על סדר בחירת המגרשים, וכל זוכה רשאי לבחור כל מיגרש מבין כלל המגרשים המשווקים במיכרז. המיכרז כאן שונה. בהתאם לתנאיו, לאחר קביעת הזוכים במיכרז, כלל המגרשים שבמכרז מחולקים לקבוצות, והזוכים השונים רשאים לבחור, לפי התור שהגרילו, מיגרש מבין המגרשים שבקבוצה המיועדת להם". אחר דברים אלה נידרש בית המשפט להוראת סעיף 5 למכרז, בו נקבע כי "לאחר ביצוע ההגרלה, רמ"י ורשות הבדואים יקבעו מיתחמי מגורים לפי חלוקה שבטית חמולתית ברוח פרק משנה 6.4 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל. גודל המיתחם ומיקומו ייקבע לפי מספר הזוכים מאותה המשפחה. סדר בחירת המגרשים בתוך המיתחם ע"י הזוכים יהיה כסדר עלייתם בגורל בהגרלה שתיקבע מי יהיו הזוכים. הראשון שיעלה בהגרלה יהיה הראשון לבחור מיגרש, השני שיעלה בהגרלה יבחר מבין המגרשים שטרם נבחרו במיתחם שיועד למשפחה אליה משתייך הזוכה וכיו"ב"; ולהוראות פרק משנה 6.4 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל, ובפרט סעיף 6.4.2 הקובע כי "ככלל – יוקצה מיגרש למבקש שלו קיימת זיקה שבטית או חמולתית למאוכלסים בשכונה או במיתחם שבה נמצא המיגרש המבוקש. על פי כלל זה אף רשאית ועדת האיכלוס להמנע מהקצאת המיגרש למי שאין לו זיקה כאמור", תוך שהובהר כי "הסדר מיוחד זה של בחירה לפי קבוצות משפחתיות, החל על הקצאת קרקע לבדואים בנגב, מתאים עצמו לצורת החיים הבדואית המסורתית של מגורים בריכוזים משפחתיים, הסגורים בפני מי שאינם שייכים למשפחה המורחבת. והוא נועד להגשים את המטרה לשמה מוקצים מיגרשי בניה לבדואים בנגב בתנאים מטיבים מופלגים".
ודוק, בית המשפט הבהיר כי הסדר זה אינו חף מקשיים אך קבע כי "במציאות הקיימת, אין כל דרך לשווק מגרשים בישובים הבדואים מבלי לבצע חלוקה לקבוצות מגרשים לפי מישפחות [...] על רקע זה, הוראות המיכרז מסמיכות את רמ"י ורשות הבדואים לחלק את מיתחם מיגרשי המיכרז למתחמי משנה, לפי שיוך קבוצתי של הזוכים [...] ומגבילות את אפשרות הבחירה של הזוכים למגרשים הכלולים במיתחם שיועד לקבוצה שלהם". זאת, הגם ש"עורך המיכרז איננו מבחין בצורה ברורה בין המושגים 'שבטית', 'חמולתית' ו-'מישפחה'".
ובהמשך לכך קבע כי: "הרושם שהיתקבל [הוא] שהנתונים, האילוצים והשיקולים המשפיעים על קביעת המבננים, רבים ומורכבים, ומשימת קביעת המבננים הנה מלאכת מחשבת עדינה, כמעין סידור קוביה הונגרית. ושעל רקע כל אלה, מנהל המרחב פעל בענייניות, על יסוד הכרותו את המציאות ואת הרגישויות הכרוכות בנושא, תוך שקילת השיקולים הרלוונטים וקבלת החלטות שיאפשרו בסופו של דבר את מימוש המיכרז הלכה למעשה. המדינה הצהירה, שבמשך עשרות שנים, בהקצאת מגרשים בפטור ממכרז לאוכלוסיה הבדואית, שיבוץ המגרשים נעשה על ידי רכזי הישוב, המכירים את היישוב ואת מירקם החיים בו. מטבע הדברים, המשקל שניתן לעמדתו של מנהל המרחב בנסיבות כאלה הוא משמעותי. ויש להניח שאם בזמן אמת הדברים היו מוצגים לפני דרג בכיר יותר, הם היו מאושרים. סיכומם של דברים בהקשר זה הוא, שמבחינה מהותית, ההחלטה שהתקבלה בנושא המבננים הנה החלטה ראויה, המצויה בגדר סמכותה של הרשות בהתאם למסמכי המיכרז".
בית המשפט נתן דעתו גם לפגיעה החמורה שתיגרם ליתר המתמודדים במיכרז אם תיתקבל העתירה, בציינו כך: "לא ניתן להיתעלם מהעובדה ש- 182 מתוך 198 הזוכים במיכרז בחרו לעצמם מגרשים מתוך המבננים שהוקצו למשפחותיהם. העובדה ש-24 מתוך 182 הזוכים שבחרו לעצמם מגרשים, ביקשו בהמשך להצטרף לעתירה כעותרים, אינה משנה את התמונה. בפועל, הם בחרו לעצמם מגרשים ושילמו את התשלום הכרוך בכך. [...] יוזכר, שלפי דיווח ב"כ ה[המשיבים], 109 מהזוכים שבחרו מגרשים וצורפו כמשיבים לעתירה, סרבו לחתום או לקבל את מיסמכי העתירה ואיש מכלל המשיבים שצורפו לעתירה (מלבד אלה שבקשו להצטרף לעתירה כעותרים) לא הגיב לעתירה, בשום צורה. ומנגד, כל הקבוצה שביקשה להצטרף לעתירה יוצגה על ידי באי כח ה[המשיבים] המקוריים. לכך יש להוסיף, שהזוכים שבחרו מגרשים, שילמו את החלק הארי של מחיר המיגרש. החלק האחרון של התשלום אמור להתבצע בימים אלה. ובתוך פרק זמן קצר עבודות הפיתוח בשכונה צפויות להתחיל. עצירת המהלך והחזרת המיכרז לשלב של קביעת המבננים ובחירת המגרשים, תיפגע באנשים רבים שבחרו מגרשים, שילמו את תמורתם והם מעוניינים להתקדם בתהליך בניית בתיהם. ותיצור מהומה רבתי, שקשה לחזות כיצד בדיוק היא תתפתח, אולם ברור שטוב לא יצא מזה. במצב דברים כזה, יש סיכוי לא מבוטל שהפרויקט כולו יגווע או למצער ייעצר לתקופה ממושכת. והאינטרסים של קבוצת הזוכים המעוניינים לממש את זכייתם, הישוב בו אמורה לקום השכונה החדשה, ומדינת ישראל, ייפגע בצורה משמעותית. מנגד, ל[מבקשים] ניתנה אותה האפשרות כמו כל הזוכים האחרים, לבחור מיגרש מבין המבננים שיועדו למשפחותיהם והם סרבו לכך משיקוליהם. [המבקשים] לא ציינו בעתירתם במה המגרשים שהוצעו להם לבחירה שונים מהמגרשים האחרים, וגם לא ציינו מבנן מסוים אחר שממנו הם היו מעוניינים לבחור מיגרש. כידוע, במכרזים הכרוכים בהגרלה, גם כשמדובר במיכרז רגיל, המאפשר בחירה מבין כלל המגרשים המוצעים, לא כל זוכה מקבל בדיוק את המיגרש שהוא היה מעונין לקבל".
בהנתן כל האמור נקבע, כי "במבט כולל על מכלול הנתונים הנוגעים לענין, ובעיקר בהיתחשב, בטיב הפגמים שנפלו בתהליך; בעובדה שאין המדובר בהחלטה הכרוכה באי חוקיות או בחוסר סמכות; בהלך הרוח של המעורבים בהחלטה, שהניחו שהם פועלים בדרך ראויה; בטיב הפגיעה שנגרמה ל[מבקשים] ולאנטרס שמירת התקינות המנהלית; ובאינטרסים המעורבים העלולים להפגע מההחלטה; הכף נוטה בבירור לעבר אישור המשך מימוש המיכרז". אחר דברים אלה עתירת המבקשים נדחתה תוך חיובם בהוצאות בסך כולל של 30,000 ש"ח.
על פסק דין זה הוגש ערעור ולצידו הבקשה שלפניי.
בגדרה התבקש סעד זמני לתקופת העירעור המורה למשיבות 2-1 "לחדול מכל פעולה הקשורה בחלוקה או בחירה של מגרשים במסגרת מיכרז 415/2021 לשווק מגרשים בשכונה 11 בישוב ערערה בנגב; לחדול מכל פעולה הקשורה בחתימת הסכמים בקשר עם המיכרז, לרבות הסכמי פיתוח; לחדול מכל פעולה הקשורה בהשבת כספים או גביית כספים בקשר עם המיכרז [...]". בבקשה נטען כי סכויי העירעור להיתקבל גבוהים, או למצער די בהם כדי להצדיק העתרות לבקשה למתן סעד זמני, נוכח השגיאות שנפלו בפסק הדין, שהתעלם, או לכל הפחות לא נתן משקל מספק, לטענותיהם המוצקות של המבקשים בנוגע לפגמים שנפלו בהליך כולו.
...
במקרה דנן, המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח את קיומן של אמות המידה הנדרשות למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, ומשכך דין הבקשה להידחות.
בתוך כך, אין בידי לקבל את הנחת המבקשים באשר לנזקים שעלולים לבוא על רשויות המדינה והקופה הציבורית או על יתר הזוכים במרכז, אם בקשתם תתקבל.
הבקשה נדחית בזאת.
