בנוגע לביטול הסכם שקבל תוקף של פסק דין, נקבע בפסיקה כך:
"ההלכה הפסוקה הקובעת כי אף שניתן לבטל הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין אם נפל פגם בכריתתו, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות בעיניין זה ולהשתכנע כי קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים את הביטול. זאת בשל החשיבות הרבה שיש לייחס לערך של סופיות הסכם הפשרה כהסדר המסיים את הסיכסוך בין הצדדים (ראו: ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פ"ד נא(1) 577, 591, 593 (1997); רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 586-585 (2001); ע"א 5914/03 שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח, פיסקה 7 (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 1.5.2005)).
בהקשר זה, ראוי לציין שבסעיף 13 לע"א (חיפה) 28035-12-22 דדון נ' שמש (פורסם בנבו, 31.12.2022), שם נידונה בקשה דומה לסילוק על הסף של תביעה לביטול פסק דין, קבע בית המשפט:
"המצבים אשר בהם ניתן יהיה לבטל פסק דין חלוט מחמת טענת מירמה, הנם מצבים נדירים ומיוחדים אשר מחייבים הנחת תשתית ראייתית טובה במיוחד, וכאן – דדון לא הניח תשתית שכזו ואף לא קרוב לכך"
וראו גם: ת"א 45278-04-18 סעאבנה ואח' נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח ואח' וכן ת"א (רמלה) 57678-08-22 אל עפיפי נ' אלסענא (פורסם בנבו, 12.12.2022), שמתייחס לקיומה של דרישת "רף ראייתי גבוה" במסגרת תביעה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה.
...
כך, לא ציינו המשיבים מתי נודע להם בסופו של דבר על קיומן של ההסכמות, ואלו פעולות בוצעו על ידם במהלך ניהול התביעה המקורית כדי להתעדכן בהתפתחות ההליכים מול בא כוחם הקודם.
בהקשר זה יש להזכיר כי הוויתור על חקירת המצהירים היה בסופו של דבר הדדי.
סוף דבר, הבקשה לדחיית התביעה על הסף מתקבלת.