עתידים אף הגישה בקשה לסילוק התביעה כנגדה על הסף ולחלופין לחייב את התובע בהפקדת ערובה ואולם נקבע שכאשר הטיעון מטעמה שזור רובו ככולו במסד העובדתי והמשפטי וטעון הוכחה, לא ניתן בשלב זה לקבל את הבקשה.
סמוך למועד ההוכחות אשר היה קבוע בתיק בתאריך 30/11/2020, מועד שנידחה מפעם לפעם מסיבות שונות, הגיש התובע בקשה לדחות את המועד, בטענה שהמומחה מטעמו בתחום אף אוזן גרון, ד"ר יובל זוהר, לא יוכל להתייצב בבית המשפט מחמת מצבו הבריאותי ולפיכך התבקש בית המשפט לדחות את הדיון על מנת לאפשר לו להגיש חוות דעת אחרת מטעמו.
אקדים את המאוחר ואציין שלאחר שעיינתי בחוות דעת המומחים, ברשומות הרפואיות, בעדויות וביתר הראיות אשר הונחו לפניי, באתי לידי מסקנה שלא עלה בידי התובע להוכיח שהטיפול שקבל מטעם ד"ר בר היה רשלני, כמו כן, גם שלא הוכחה הטענה בנוגע להעדר הסכמה מדעת.
הנתבעים מצידם, טוענים לחוסר מהימנות התובע, הרחבת חזית במהלך ניהול התביעה תוך חריגה מהחלטות בית המשפט ומבקשים לסמוך על חוות הדעת של המומחים מטעמם, לפיהם הניתוח בוצע בפרקטיקה המקובלת, תוך שלא נגרם לתובע כל נזק, להיפך מצבו הוטב.
עצם הטיפול הרפואי, ללא הסכמה מדעת הוא התרשלות המזכה בפצוי "במקרים מן הסוג העומד לדיון, יתבטא הנזק בעיקר בתגובתו הנפשית והרגשית של התובע לכך שנעשה בגופו טפול רפואי ללא הסכמתו מדעת...בהערכת גובה הפצוי בגין נזק זה, עשויה להיות חשיבות לחומרת ההפרה של החובה לקבל את הסכמתו המודעת של החולה בטרם בצוע הטיפול בו...המדובר בנזק אשר מעצם טיבו קיים בו היבט סובייקטיבי דומינאנטי...מדובר בפגיעה בזכות יסוד, אשר מחייבת קביעת פיצוי הולם, להבדיל מפיצוי סמלי...". (ראו: עניין דעקה).
...
סוף דבר – הנתבע-2 ישלם לתובע סך של 70,000 ₪ בתוספת הוצאות חוות דעת של ד"ר דביר ושכר עדותו, בהתאם לחשבוניות שתוצגנה.
התביעה נגד פרופורציה ונגד עתידים נדחות.
התובע ישלם לכל אחת מן הנתבעות הוצאות בסכום כולל של 12,000 ₪.
