בקשה לסילוק תביעת לשון הרע על הסף או העברתה לבית הדין לעבודה

לפניי בקשת הנתבעת עמליה באומגרטן (להלן: "המבקשת"), לסילוק תביעתו של התובע שחר לבנת (להלן : "המשיב") על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, או לחילופין להעברת התביעה לבית הדין לעבודה (להלן: "הבקשה").

במסגרת הבקשה שלפני טענה המבקשת, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לידון בתובענה, שכן המדובר בתובענה של עובד כנגד הממונה עליו, בעילה של לשון הרע הנוגעת ליחסי עבודה, ומשכך לבית הדין לעבודה סמכות עניינית ייחודית לידון בתובענה; המבקשת בהיותה רופאה בכירה, שימשה כראש צוות במחלקת פנימית ד', בו עבד המשיב כמתמחה, במשך חודשים ארוכים בשנות עבודתם במחלקה, בשנת 1990 או בסמוך לשנה זו. המבקשת שימשה כממונה ישירה של המשיב, ועבודתו בבית החולים נעשתה, בין היתר, בכפיפות למבקשת; ישנו קשר ישיר בין עילת התביעה, לבין יחסי עבודה.

...

סבורני לפיכך כי מדובר בתביעה שבין ממונה לשעבר לכפיף שלה לשעבר, בעילה הנוגעת ליחסי עבודה אשר שררו ביניהם בעבר, ואף נוגעת ליחסי עבודה של המשיב בהווה.

יפים לענייננו, דברי בית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 35058-05-12 יצחק רוזנברג נ' משרד החינוך (פורסם במאגרים משפטיים), הנוגעים למומחיותו של בית הדין לעבודה לדון בסכסוכים בעילה של לשון הרע, הקשורים ביחסי עבודה: "כאמור לעיל, הוקנתה הסמכות לבית הדין לעבודה לדון בתביעות לפי חוק איסור לשון הרע בשל התמחותו של בית הדין לעבודה לדון בסכסוכים שביחסי עבודה. לדעתי, התכלית העיקרית של הקניית הסמכות לבית דין לעבודה הייתה להבטיח שבתביעות שעילתן חוק איסור לשון הרע ניתן יהיה להתחשב במאפיינים הייחודיים של יחסי עבודה קיבוציים או יחסי עבודה אישיים, לפי העניין, שהם בתחום מומחיותו של בית הדין לעבודה. לפיכך, ביישום ובפרשנות חוק איסור לשון הרע, על בית הדין להתחשב במאפיינים הייחודיים של יחסי עבודה, ולגבש את המדיניות הראויה בהתחשב במאפיינים ייחודיים אלה." לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה דנן.

לא מצאתי למקום למחוק את התביעה ואני מורה על העברתה לבית הדין לעבודה בבאר שבע.

התביעה נגד המבקש היא בעילת היתעמרות בעבודה ולשון הרע עילות השלובות זו בזו ונובעות זו מתוך זו. המבקש הגיש בעצמו תביעה שכנגד שעילתה לשון הרע נגד המשיבה ומשכך ניתן לראות בו כמי שנתן הסכמתו לכך שבית הדין יכריע במחלוקת בין הצדדים.

אנו סבורים כי עניין זה בבחינת אותם מקרים חריגים בהם ייעתר בית הדין לבקשה לסילוק על הסף וזאת בכל הנוגע לעילת ההתעמרות בעבודה בלבד ולא לעילה לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע).

בבר"ע 36369-06-19 ירדן יופה – ארז המזרחי ויהודית אליהו (10.9.19) הגיעו הצדדים להסכמה כי התביעה תועבר לבית משפט השלום וזאת: "לאור פסיקת בית הדין הארצי כי נכון למצב המשפטי דהיום לא ניתן ליצור סמכות עניינית בין המשיבים למבקש". אותה התביעה עסקה גם היא בעילת היתנכלות והתעמרות של מי שנטען שהוא הממונה על התובעים.

...

אנו סבורים כי עניין זה בבחינת אותם מקרים חריגים בהם ייעתר בית הדין לבקשה לסילוק על הסף וזאת בכל הנוגע לעילת ההתעמרות בעבודה בלבד ולא לעילה לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע).

התוצאה היא כי מסולקים על הסף רכיבי התביעה כנגד המבקש שעניינם התעמרות בעבודה.

הבקשה נדחית לגבי הסעיפים שעניינם לשון הרע.

לפניי בקשת הנתבעת, לסילוק על הסף של תובענה אשר הוגשה נגדה מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

נוכח יחסי העבודה, והיות שהפירסום נושא התובענה נוגע ליחסים אלו ולהליכים המשפטיים הרבים המתנהלים בבתי הדין לעבודה, יש להורות על העברת ההליך לבית הדין לעבודה, שכן העניין מצוי בסמכותו הייחודית.

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, אני מוצאת כי התובענה דנן מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין האיזורי לעבודה, ולהלן נימוקיי: סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 קובע: בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים; בהתאם להוראות הסעיף והפסיקה הדנה בסמכויות בית הדין לעבודה, נדרשים שלושה תנאים מצטברים, בכדי להחיל את הסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה: מבחן זהות הצדדים כעובד ומעסיקו; מבחן עילת התביעה לפי חוק איסור לשון הרע; מבחן הקשר הסיבתי בין התביעה ליחסי עבודה (ת"א (מח' מרכז) 8370-02-10 גמא ניהול וסליקה בע"מ נ' חלמיש ואח' (פורסם בנבו, 06.07.10); ת"א 66156-09-19 חמדי נ' אדרעי ואח' (פורסם בנבו, 03.09.20); ת"א 15591-09-19 רוזנטל ואח' נ' כהן (פורסם בנבו, 14.06.20); ת"א 55937-11-19 פרץ נ' מנשה (פורסם בנבו, 02.04.20); ת"א 11167-01-18 מאיר נ' זבולון (פורסם בנבו, 12.12.18)).

...

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, אני מוצאת כי התובענה דנן מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, ולהלן נימוקיי: סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 קובע: בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים; בהתאם להוראות הסעיף והפסיקה הדנה בסמכויות בית הדין לעבודה, נדרשים שלושה תנאים מצטברים, בכדי להחיל את הסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה: מבחן זהות הצדדים כעובד ומעסיקו; מבחן עילת התביעה לפי חוק איסור לשון הרע; מבחן הקשר הסיבתי בין התביעה ליחסי עבודה (ת"א (מח' מרכז) 8370-02-10 גמא ניהול וסליקה בע"מ נ' חלמיש ואח' (פורסם בנבו, 06.07.10); ת"א 66156-09-19 חמדי נ' אדרעי ואח' (פורסם בנבו, 03.09.20); ת"א 15591-09-19 רוזנטל ואח' נ' כהן (פורסם בנבו, 14.06.20); ת"א 55937-11-19 פרץ נ' מנשה (פורסם בנבו, 02.04.20); ת"א 11167-01-18 מאיר נ' זבולון (פורסם בנבו, 12.12.18)).

לאור כל האמור, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה.

ההליכים בתיק זה ניפתחו תחילה בבית הדין לעבודה אולם, לאחר שהוגשה שם בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית לידון בסעד המבוקש, הורה בית הדין (בהחלטה מיום 1/10/18) על העברת הדיון בתביעה זאת לבית משפט השלום.

התובע טען בתגובה לבקשה, כי התביעה בבית הדין לעבודה עוסקת בזכויות העבודה של התובע, לרבות הפרשות סוציאליות ואי עריכת שימוע, וכן בטענה לקיום לשון הרע, וכי אין חפיפה בין עילות התביעה שם לעילות התביעה בתיק דנן.

במהלך קדם המשפט הודיעה ב"כ הנתבעת כי בכוונתה להגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, בהיתחשב בכך שהמחלוקות העובדתיות בתיק זה, הוכרעו במסגרת פסק הדין החלוט של בית הדין לעבודה.

...

משכך, דין התביעה להידחות מחמת מעשה בית דין.

סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה מחמת מעשה בית דין.

נוכח ריבוי הליכים מצדו של התובע, למעלה מן הנדרש, כולל הגשת התביעה תחילה בבית הדין לעבודה, ללא סמכות עניינית והצורך להתדיין שם בעניין זה, התנגדות מיותרת לבקשה לעיכוב ההליכים בשל הליך תלוי ועומד, טענות סרק בעניין הבקשה דנן כאילו אין שום דימיון בין ההליכים כאן להליכים שהתקיימו בבית הדין וכי פסק הדין של בית הדין לא יכולה להוות מעשה בית דין, הימשכות ההליכים וקיום שני דיונים, ובהערכה ממזערת של העלויות הראליות שנדרשו מהנתבעת לצורך ניהול התיק, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪, לתשלום בתוך 45 יום מהיום.

הוא הגיש בתיק קמא תביעה בגין פירסום לשון הרע נגד המשיב, שטופל במרפאתו.

" גורמת לעיוות דין למבקש ו/או לצדדים ו/או מתבקש לאור לשון ותוכן האמור בה להעביר את התיק למותב המתאים הדן בתביעות בגין ניזקי גוף (כמו התביעה שכנגד בעיניינו בגינה הוגשה בקשה לסילוק על הסף) ו/או ליתן הנחיה אופראטיבית מקום בו בית המשפט הנכבד בעצמו מודה שאינו יכול לידון (ואם כך, מבלי לפגוע בכבוד בית המשפט הנכבד קמא, אז גם לא יכול ליתן הכרעה בבקשה לסילוק על הסף – על כל המשתמע מכך)".

ה) עוד אציין, כי בעל דין אינו אמור לשקול את סדורי העבודה של בית המשפט ותחומי עיסוק של כל שופט.

...

בהחלטה מיום 12.1.2024 נקבע: "לאחר עיון מחדש, הנני מבהיר כי פרשנות ב"כ המבקש אינה מקובלת עליי. תקנה 49 חלה על כלל הבקשות שניתן להגיש במסגרת ההליך לרבות בקשה לסילוק על הסף, שאינה מנויה בין הבקשות המנויות בסעיף 49 (א) לתקנות. לפיכך, חלות הוראות תקנה 49 (ג) – (ט). בהתאם לתקנה 49 (ח), רק בקשה שבית המשפט לא הורה על דרך הגשתה תוגש בכתב, ואזי תחול הוראת תקנה 50.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולקבל הערעור לגופו כך שבית משפט קמא יכריע בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) תקנה 49 (א) לתקנות קובעת, כי לא יוגשו בקשות כלשהן "במועד שלאחר הגשת כתב הטענות האחרון עד מועד ישיבת קדם המשפט הראשונה" זולת אם הבקשה נמנית על החלופות בסעיף 49 (א) (1) – (10).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, מתקבלת בקשת רשות הערעור ומתקבל הערעור באופן שבו בית משפט ידון בבקשה לסילוק על הסף כבר עתה.