מדובר בתביעה לפיצויים בגין לשון הרע שלפי הטענה פירסמה הנתבעת על התובע.
בבקשה, ציינה הנתבעת, בשורה הבודדת שהקדישה לעניין זה במסגרת מיכסת העמודים המותרת לבקשתה, כי "יש לסלק על הסף את התביעה בשל חסינות מוחלטת לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע".
לדידי, במקרה הנוכחי, די היה אפילו בשורה הבודדת הנ"ל, כדי להקים לנתבעת את עילת הבקשה המדוברת ולחייב בכך את התובע להגיב על כך לגוף העניין, ללא צורך להדרש לפירוט שניתן בעיניין זה בכתב ההגנה, שכן תחולת סעיף 13(5) על שני הפרסומים מושא התביעה, במקרה הנוכחי, מזדקרת מיד עם קריאת כתב התביעה וזאת לנוכח הנסיבות הברורות כל כך, ביחס לפירסום הדברים תוך כדי דיון בפני בעל סמכות שיפוטית ובעל סמכות מעין שיפוטית על פי דין.
...
הנתבעת טוענת כי שני הפרסומים, הן התלונה ללשכת עורכי הדין והן ההודעה לבורר, חוסים תחת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, אשר קובע כי לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי "(5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".
התובע טוען בתגובתו כי הוא מניח שכוונת התובעת לפרסום בפני הבורר ולא לתלונה ללשכה, שכן לטענתו סעיף 13(5) לא חל עליה וטוען כי יש לדחות את הבקשה משום שיש לבצע בירור עובדתי, כדי לראות אם הסעיף חל על הפרסום בפני הבורר.
כן טוענת הנתבעת בין היתר שחומרת הפרסומים לא יכולה למנוע את תחולת סעיף 13(5) וכי ברור לחלוטין כי הפרסום במסגרת הבוררות נעשה "תוך כדי דיון".
לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שלפניי, נחה דעתי כי יש לסלק את התביעה על הסף, לנוכח ההגנה המוחלטת שעומדת לנתבעת מפני התביעה, מכוח סעיף 13(5) לחוק.
בכל הנוגע לתלונה שהוגשה ללשכת עורכי הדין, הלכה פסוקה היא שסעיף 13(5) חל על תלונה כאמור וראה ע"א (ת"א) 2873/03 רמי יובל עו"ד נ' תמר גולן עו"ד, פורסם 9.7.06, שם נאמרו הדברים הבאים: "אין ספק שהפרסום שנכלל בתגובת המשיבה לבית הדין היה פרסום שנעשה תוך כדי דיון לפני שופט כמשמעות הדברים בהוראה הנ"ל. גם המכתב ללשכת עורכי הדין נשלח כחלק מהליך משמעתי שיזם המערער והפרסום שנכלל בו היה פרסום במסגרת דיון לפני גוף בעל סמכות מעין שיפוטית, שהרי הטיפול בתלונה היה חלק מתהליך הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין והמוביל לקובלנה שאמורה להידון בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין שהוקם ופועל על פי חוק (השוו ע"א 6356/99 דרור חוטר ישי נ' עדנה ארבל פ"ד נו (5) 254 (2002); ד"נ 6077/02 דרור חוטר ישי נ' עדנה ארבל (לא פורסם, 7.4.2003))".
לפיכך, סעיף 13(5) חל גם על הדברים שפירטה הנתבעת בתלונתה ועל כן ביחס לפרסום זה דין התביעה להידחות על הסף.
טענת התובע שיש לברר את הנסיבות שבהן נאמרו הדברים דינה להידחות.
סוף דבר – התביעה נדחית על הסף, משחל סעיף 13(5).
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בגין ההליכים שהתקיימו עד כה (הגשת כתבי טענות והליך הבקשה הנוכחי), בדמות שכר טרחת עו"ד, אשר אותו אני מעמיד, בהתחשב בעבודה שהושקעה בכתב ההגנה ובבקשה ותשובה, כמו גם בהתחשב בסכום התביעה המשמעותי שריחף מעל ראשה של הנתבעת ודרש הגנה וייצוג בהתאם, על סכום ריאלי וסביר של 20,000 ₪.
