בקשה לסילוק תביעה לפינוי או מחיקת כותרת ומחיקת כתב הגנה

רקע התובענה הוגשה כ"תביעה לפינוי מושכר" ובית המשפט התבקש במסגרתה להורות על סילוק ידה של הנתבעת, היא נציגות הבית המשותף ברח' הנרי קנדל 10 בבאר שבע, משטח המצוי בקומת הקרקע של הבניין, המשמש חדר כושר (להלן: "הבניין" ו - "חדר הכושר", בהתאמה).

ביום 26.06.2020, הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף ובקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה.

עוד נטען כי ממילא לא היה מקום למחוק את התביעה, אלא לכל היותר להורות על מחיקת הכותרת, וכי הסעד של סילוק על הסף הוא סעד קצוני.

סע' 1 לחוק השכירות והשאילה קובע כי " שכירות היא זכות שהוקנתה בתמורה...". בכתב התביעה, כמו גם בטיעוני התובעים בבקשה זו, לא נטען כלל כי ניתנה בשלב כלשהוא תמורה עבור השמוש בחדר הכושר, וממילא, אף לשיטת התובעים, שבעבר ניתנה רשות לדיירי הבניין להשתמש בחדר הכושר, ברי כי אין מדובר במושכר, שלגביו ניתן להגיש תביעה בסדר הדין המיוחד הקבוע לעניין זה. ויובהר - טענה זו אינה מחייבת תצהיר, שכן היא מבוססת על טיעוני התובעים עצמם, וממילא הנטל נותר על התובעים להוכיח כי התביעה הוגשה כדין, ולכן העדר התצהיר מטעם הנתבעת אינו משנה מתוצאה זו. התובעים עמדו על כך שסילוק על הסף הנו סעד קצוני, וכי אף אם היו מתקבלות טענות הנתבעת, לא היה מקום למחוק את התביעה, אלא לכל היותר להעבירה לסדר דין רגיל.

...

דיון לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

סופו של דבר, הבקשה נדחית.

הנתבעים, בכתב ההגנה, טענו כי התובעות אינן בעלות זכויות המאפשרות להן להגיש תביעה לפינוי מושכר שכן אין להן זכות בעלות במקרקעין, וכי לא צורף הסכם שכירות המעיד כי הן בעלות זכות שכירות בנכס במועד הגשת התביעה.

רק ביום 01.08.23 ביקשו הנתבעים לסיים עם הקפאת ההליכים ולקדם את ההליך, וכן להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין למחיקת הכותרת ושינוי סדר הדין שבו תתברר התובענה.

...

בע"א (מחוזי חי') 20680-10-21 קפלן נ' ניר (23.12.2021) נקבע כי בהליכים שאינם מתאימים לניהול בסדר הדין המיועד לתביעה לפינוי מושכר, מצופה מבית המשפט להעביר את הדיון לסדר דין רגיל, כמפורט בפסקאות 17-18 לפסק הדין: "לבחירה בסיווג התובענה כתביעה לפינוי מושכר ודיון בה במסגרת סדר דין מהיר, ישנן השלכות רחבות ומשמעותיות על הצדדים ועל בית המשפט והבאים בשעריו. כוונת מתקין התקנות בקובעו הליכים מהירים ויעילים לפינוי מושכר, היא לתת סעד מיידי מהיר ויעיל בידי משכיר לפינוי השוכר השוהה במושכר תוך שהוא מפר ברגל גסה את הסכם השכירות... [ה]טומן בחובו יתרונות דיוניים ממשיים מבחינתו של תובע, ובחירתו להגיש תביעה בסדר דין זה היא בעלת השפעה לא מבוטלת הן על הנתבע, הן על בית המשפט, והן על בעלי דין אחרים... מקום שבו התביעה אינה מתאימה להידון בסדר הדין שבו הוגשה, נגרמת פגיעה לא מוצדקת בכל שלושת הגורמים שנמנו לעיל: נפגעות זכויותיו הדיוניות של הנתבע; נפגעת תקינותה של העבודה השיפוטית; ואף נפגעים בעלי דין בהליכים אחרים, שעניינם מושהה...." ר' גם רע"א (מחוזי מרכז) 13892-10-21 לה ריין יזמות ואירועים בע"מ נ' אייסוניק קיד מערכות בע"מ (02.11.2021), הקובע (פסקה 11) כי "אכן, במקרים רבים הדיון בפינוי נכס עסקי הוא מורכב ומחייב העברה למסלול דיוני רגיל, אך מדובר בסמכות שברשות, וכאשר נמצא שמדובר בעניין פשוט יחסית ההליך ינוהל בסדר דין מהיר גם אם הנכס הוא מסחרי וההתקשרות עסקית, וללא קשר לשווי העסקה". בענייננו, אני סבורה כי התכלית לה מיועד סדר הדין המהיר בתביעה לפינוי מושכר, אינה חלה על הסכסוך בין הצדדים בהליך דנן, שעניינו הסכם בר רשות, ולא הסכם שכירות.

מסקנה זו מבוססת על אלה: ראשית, הנתבעת אינה שוכרת במובנה הרגיל, והתובעות אינן המשכירות, אלא השוכרות של הנכס; שנית, הצדדים ביקשו שהות לנסות להסדיר את המחלוקת ביניהם בהידברות ישירה, והתובעות ביקשו ארכה נוספת לשם כך. הדבר מלמד על כך שאין בהילות מיוחדת בהכרעה בהליך; שלישית, התובעות בתגובתן בנוגע לאופן ניהול ההליך ביקשו להמשיך ולנהלו כתביעה לפינוי מושכר, אולם לא ביקשו לקבוע מועד נוסף לדיון; רביעית, בשלב זה לא ניתן לדחות את טענת הנתבעים, לפיה דמי השכירות משולמים לבעל הנכס, באופן סדיר.

סוף דבר התרשמתי כי במקרה דנן לא מדובר במחלוקת פשוטה שניתן להכריע בה בהליך מקוצר ולפיכך, אני מורה על העברת ההליך לסדר דין רגיל.

התובעות ישלמו הוצאות הנתבעים בשל הצורך בהגשת טיעונים בסוגיה זו בסך של 1,500 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, ללא קשר לתוצאות ההליך.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי דין התביעה כנגדה להדחות, שכן מהאמור בסעיף 14.2 להסכם, אין בינה לבין התובע יחסי שוכר-משכיר, כי אם הנתבעת מחזיקה במקרקעין ברשות, ולכן התובע מנוע מלנקוט כנגדה בהליך פינוי בסדר דין מיוחד לפי פרק טז4 לתקנות .

הנתבעת הגישה בקשה להורות על מחיקת כותרת והעברת הדיון לבירור בפסים של תובענה רגילה, בהתאם להוראות תקנות 214יב ו- 215יב(א) לתקנות, בנימוק, שאין לברר את התביעה בהתאם לסדרי הדין המיוחדים אשר נקבעו לעניין פינוי שוכר ממושכר בפרק ט"ז 4 לתקנות, שכן יש לאפשר לה בירור ממצה של טענותיה וזכויותיה מול התובע, לרבות הגשת תביעה שכנגד וחקירת עדים רלוואנטיים.

לטענת הנתבעת, דין התביעה להיות מסולקת על הסף, בהתאם להוראות תקנה 100(1) לתקנות, שכן בין הצדדים לא נחתם הסכם שכירות, שהנו הבסיס להגשת תביעה לפינוי מושכר מכוח פרק טז4 לתקנות, אלא אך הסכם הרשאה.

ביהמ"ש רשאי לדחות או למחוק תובענה על הסף (תקנות 100 ו- 101 לתקנות), אך הוא אינו חייב לעשות כן. כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת" (ראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 ; ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478).

מחיקת כותרת תקנה 215ז. לתקנות, שכותרתה "תביעה לפינוי מושכר" קובעת, כדלקמן: "(א) תובע רשאי להגיש תביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב-1972, חל עליו לפי פרק זה (להלן - תביעה לפינוי מושכר), וסדרי הדין בעיניינה יהיו לפי פרק זה.

...

בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי דין התביעה כנגדה להידחות, שכן מהאמור בסעיף 14.2 להסכם, אין בינה לבין התובע יחסי שוכר-משכיר, כי אם הנתבעת מחזיקה במקרקעין ברשות, ולכן התובע מנוע מלנקוט כנגדה בהליך פינוי בסדר דין מיוחד לפי פרק טז4 לתקנות .

השיקולים המנויים בהוראת תקנה 214יב לעיל, ונסיבות העניין בכללותו, תומכים במסקנה, כי יש לסטות בענייננו מ"דרך המלך" שהותוותה בתקנות לעניין בירורה של תביעה לפינוי מושכר, ולהעביר את ההליך למסלול של סדר דין רגיל.

סבורני, כי נסיבות המקרה שלפני אינן זהות לנסיבות כפי שתוארו בדברי ההסבר במסגרת תיקון 3 לתקנות הנ"ל, ולכן התובענה איננה מתאימה להתברר כתובענה לפינוי מושכר.

לאור המקובץ, הנני מקבל את הבקשה ומורה על מחיקת הכותרת "תביעה לפינוי מושכר" והעברת התובענה למסלול בסדר דין רגיל, על כל המשתמע מכך .

המבקשת הגישה נגד המשיב תביעה לסילוק יד מנכס ההקדש בבית משפט השלום בצפת במסגרת ת"א 33561-05-20 (להלן: "תביעת הפינוי").

הוא הגיש את התביעה דנן בכוונה להפעיל לחץ על המבקשת כדי למחוק את תביעת הפינוי או להגיע להסדר עמו.

תקנה 42 לתקנות, שכותרתה "מחיקה מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט" קובעת, כי: "42. סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו". בכותרת הבקשה ובגופה המבקשת עותרת לדחיית כתב התביעה, אך נימוקי הבקשה והתקנות שעליהן ביססה את בקשתה (תקנה 41 (א) (1), (2) ו- (4), ותקנה 42 לתקנות) עניינם במחיקת כתב התביעה ולא בדחייתו.

בכתב הגנתה, מודה המבקשת בנטען: "בנכס החזיקה בעבר מישפחה ... לאחר שהמשפחה עזבה, ..., ועד היום, נותר הנכס במצב שאינו מאפשר מגורים, הרוס וריק. במהלך השנים הוא אכן התמלא בפסולת. הנתבעת משקולי כדאיות כלכלית לא סברה שיש כדאיות בשפוץ נכס זה" (סעיף 1.9 לכתב ההגנה).

...

במצב דברים זה, לא ניתן לומר בוודאות כבר בשלב מוקדם זה כי התביעה אינה מגלה עילה נגד המבקשת, ודין הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר עילה- דחייה.

סיכומו של דבר נוכח כל המקובץ לעיל, אני דוחה את הבקשה.

אני מחייב את המבקשת (הנתבעת 1) לשלם למשיב (התובע) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪, וזאת תוך 45 יום מיום קבלת החלטה זו, שאם לא כן, יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.

לפניי שתי בקשות מטעם הנתבע בהתייחס לתביעה בסדר דין מקוצר שהגישו כנגדו התובעים לפנוי וסלוק יד: הראשונה – בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, השניה – בקשה למחיקת כותרת.

תביעות לסילוק יד ממקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, חל עליו, ובילבד שיש עליהן ראיות שבכתב".

הנתבע טען כי לאור הגשתה של התביעה סמוך מאוד למועד החלפתן של התקנות הישנות בחדשות בצרוף הבקשה לתיקון כתב התביעה אשר תוקן לאחר כניסתן לתןקף של התקנות החדשות כי אז יש בכך כדי להביא לקבלת בקשת הנתבע למחיקת כותרת והעברתה של התביעה למסלול של דיון מהיר.

...

כך, ובהסתמך על לשון הסעיף, טען הנתבע כי משהמחלוקת מושא הליך זה נוגעת למקרקעין המהווה חלק מהאתר הבהאי הקדוש כי אז אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בו. בכל הכבוד, טענה זו נדחית על ידי.

עם זאת, ולאור הטענות העולות לגופו של עניין בבקשת הרשות להתגונן, אני מורה לתובע להודיע האם עומד הוא על קיום דיון או שמא מוסכם כי ימציא תשובתו לטענות העולות מבקשת הרשות להתגונן כפי שהוגשה ותתקבל הכרעת בית המשפט בבקשה אף ללא דיון פרונטאלי על מנת ליעל את ההליך.

אני קובעת כי דיון בבקשת הרשות להתגונן יתקיים ביום 24.2.2022 שעה 13:00, ככל שלא יוסכם כאמור בסעיף 23 לעיל.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי לצדדים, לזמנם בהתאם, ולקבוע תז"פ ליום 16.8.21.