בקשה לסילוק תביעה כספית בגין נזקי מים

בקשת הסילוק: טרם הוגשה תשובה לבקשת אישור הוגשה בקשת המשיבה לסילוק התובענה על הסף בטענה שבהתאם לחוק המים, תשי"ט-1959, לא קיימת לציבור עילת תביעה "קניינית" בגין פגיעה במקורות מים, והמדינה לבדה היא בעלת הזכות לתבוע בעיניינם, אלא במקרים שנקבעו בחוק.

היועץ המשפטי לממשלה מצטרף לעמדת המשיבה ומסביר כי בהתאם לחוק המים, המים הם קניינו של הציבור, הנתונים לשליטתה של המדינה, ומכאן שהמדינה וגופיה הם בעלי זכות תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו למשאבי הציבור.

המבקש מבהיר כי לתובענה המתוקנת תצורף חוות דעת הידרולוגית לרבות תחשיבי עלויות בגין הנזקים; הוספת טיעון משפטי המפרט את הנזקים שנגרמו עקב זהום האקוויפר ממפעל המשיבה; הוספת מבקשת נוספת, גב' טל פרנקל שהנה תושבת העיר נתניה, לתמיכה בבקשה המתוקנת וכן הגדרת קבוצה נוספת המוגדרת ככל תושבי נתניה שכתוצאה מהידיעה על הזיהום ממפעל המשיבה נחשפו לזיהום או שהם חוששים שיש סכנה לשתות את המים בעירם.

...

נוכח כל האמור לעיל בקשת לתיקון התובענה ובקשת האישור מתקבלת.

משניתן אישור לתיקון, וצפויות להתווסף עילות שעניינן נזק ליחיד, מתייתר הדיון בבקשת הסילוק על הסף שעניינה העילה הקניינית, ולכן היא נדחית (גם אם לא לגופה).

סוף דבר הבקשה לתיקון כתבי טענות מתקבלת.

על פי חוות דעת זו תוספת הבניה שבוצעה לא חוברה מבחינה קונסטרוקטיבית למבנה הישן, ישנה פגיעוּת בחוזק המבנה, קירות הממ"ד אינם עומדים בדרישות פיקוד העורף וישנה בעיית אטימוּת למים.

הסעדים שהתבקשו היו, בין היתר, "להורות למשיבים לבצע את השלמת הבניה בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 2.6.08 והתשריט אשר אושר על ידי ועדת התיכנון והבניה, בכלל זה לבנות קיר המפריד בין מחסן המבקשת למחסן המשיבים, ולהתקין דלת כניסה למחסן המבקשת". המבקשת ביקשה רשות לפיצול סעדים באופן שיתיר לה "להגיש תביעה כספית בגין כל הנזקים שנגרמו ו/או יגרמו לי עקב היתנהגות המשיבים לרבות דמי שימוש ראויים, כמתואר לעיל". במסגרת המרצת הפתיחה הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן ישלימו המשיבים קיר מפריד בחלל המחסן המשותף וימסרו את החזקה בו למבקשת בכפוף לתשלום סך של 15,000 ₪.

מכאן שאין יסוד לבקשת הסילוק על הסף בסעיף זה. דמי שכירות ראויים בגין המחסן [סעיף 93ג בכתב התביעה] כמתואר לעיל, בעת ביצוע עבודות הבניה מושא ההסכם בנו הנתבעים חלל אחד שכלל לכאורה הן את המחסן שהובטח לתובעת והן את המחסן של הנתבעים עצמם.

...

הנתבעים טוענים כי דין התביעה להימחק על הסף מחמת טענות שונות.

יובהר כי בית המשפט המחוזי אומנם קבע כי החזקה תימסר לתובעת לאחר בניית הקיר ובכפוף לתשלום סכום מסוים מהתובעת לנתבעים, אך לא שוכנעתי כי יש לקשור בין הוראה זו ובין טענת דמי השימוש וכי יש בה כדי להביא לסילוק התביעה על הסף.

אין בידי לקבל כי ניתן היה לברר טענות נזיקיות לירידת ערך במסגרת ההליך בפני המפקחת ועל כן אין יסוד לסילוק הטענה על הסף.

סוף דבר מפרק הסעדים בכתב התביעה יש לכאורה לדון במסגרת הליך זה בטענות לאובדן הזדמנות כלכלית, דמי שכירות ראויים במחסן, הוצאות לרכישת חפצים שהוחזקו בידי הנתבעים וטענה לפיצוי בגין פגיעה בהנאה מהקניין וירידת ערך הדירה.

יוצא איפוא, כי אין לשלול מהתובעים את זכותם להוכיח את בעלותם במקרקעין מושא התביעה, בכל דרך שיבחרו לעשות כן. נוסף על כך, מבקשים התובעים לתקן תביעתם בדרך של הוספת סעד כספי, בגין הנזקים שלטענתם נגרמו להם בשל הצפות מי ביוב וכן בגין דמי שימוש ראויים.

כך גם יש ליתן את הדעת, לעניין החלת סעיף 12(א) לחוק תאגידי המים בעניננו אשר קובע, בין היתר, כי "...כל עילה של תביעה כזו שהיתה קיימת אותו זמן, יוספו לעמוד בתוקפן כאילו לא נעשתה ההעברה האמורה". כאמור, בהתייחס לשלב המקדמי בו מצוי ההליך ולאור העובדה שאין המדובר בנסיבות המצדיקות שימוש בסעד קצוני של סילוק תביעה על הסף, נחה דעתי שאין להורות על סילוק התביעה כנגד המועצה.

...

לפיכך, ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, טרם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, וטרם ברור השאלות העומדות על הפרק, נחה דעתי שאין מקום בשלב זה להורות על סילוק התביעה על הסף, המהווה שלעצמו סעד קיצוני אשר לא בנקל יעתר לו בית המשפט ( ע"א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ ואח' נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח', ניתן ביום 14/4/2010).

כך גם יש ליתן את הדעת, לעניין החלת סעיף 12(א) לחוק תאגידי המים בעניננו אשר קובע, בין היתר, כי "...כל עילה של תביעה כזו שהיתה קיימת אותו זמן, יוספו לעמוד בתוקפן כאילו לא נעשתה ההעברה האמורה". כאמור, בהתייחס לשלב המקדמי בו מצוי ההליך ולאור העובדה שאין המדובר בנסיבות המצדיקות שימוש בסעד קיצוני של סילוק תביעה על הסף, נחה דעתי שאין להורות על סילוק התביעה כנגד המועצה.

על כן, הבקשה לסילוק על הסף נדחית, תוך ששמורות לנתבעות טענותיהן בעניינים אלה- להן אדרש במסגרת ניהול ההליך, לרבות שאלת חיוב בהוצאות.

היועץ המשפטי לממשלה הגיש את עמדתו התומכת בעמדת המשיבה שם (נספח 2 לכתב סיכומים מטעם המשיבות), והסביר "כי בהתאם לחוק המים, המים הם קניינו של הציבור, הנתונים לשליטתה של המדינה, ומכאן שהמדינה וגופיה הם בעלי זכות תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו למשאבי הציבור. היועץ מוסיף כי מבחינה ציבורית, ניהולית ועניינית, נכון וראוי שהמדינה, שהיא "אבי האומה" ו"נאמן הציבור", תסדיר סוגיות הנוגעות למשאבי הציבור, ומים בכללם.

העתירה לסילוק על הסף מחמת היתיישנות - לטענת המשיבות, המבקשות לסלק את ההליך על הסף מחמת היתיישנות, הן המעשים והן הנזקים המהוים את עילות התביעה הנטענות, התיישנו לפני שנים רבות - החלחול הפסיק לכל המאוחר בשנת 2000, והנזק הנטען אירע לפני עשרות שנים וגם התגלה לפני עשרות שנים – לפי ראיות המבקשים, משנות התשעים.

בעניינינו אכן מדובר בנזק מתמשך, אולם מקור הנזק הוא המעשה או המחדל שבעטיים נגרם החלחול, והמחדל הנטען שבאי נקוי הזיהום אינו כרוך באשם עצמאי ונפרד מהאשם המקורי של גרימת החלחול, בהיעדר חובה משפטית למשיבות לפעול לסילוק הזיהום מתת הקרקע וממקורות המים – ברי, כי מקום שקמה למזיק חובה מכח דין לפעול לעצירת היתרחשות נזק שניגרם בגין היתנהגות עוולתית שלו, הרי שהפרת חובה זו, עשויה להקים עוולה חדשה ומפרדת שבגינה עשוי הוא לחוב כלפי הניזוקים [ר' לעניין זה ע"א (חי') 4602/07 מקל נ' עריית חיפה (26.2.2009) – שבמסגרתו הוכרה חבות הערייה כלפי תובע שניזוק בשל חדירת מים לנכס שבבעלותו, עקב עבודות שביצעה הערייה ברכושה, בסמוך לנכס.

...

במצב דברים זה אין מנוס מדחיית בקשת האישור על הסף, חרף המסקנה כי הוכחה עילת תביעה לכאורה, וחרף ההכרה בחשיבות פעילות המבקשים להצלת מקורות המים והטבע.

בנסיבותיו של ההליך, חרף הסיכון שבפניו עמדו המשיבות בגין ההליך, ואשר בשלו ברי כי הוציאו הוצאות לא מבוטלות, הרי שבהינתן כובד השיקול של אי הרתעת תובעים פוטנציאליים, ובייחוד כאשר מדובר במאבקים סביבתיים שתכליתם העיקרית הגנה על הטבע ועל האינטרס הציבורי, ולא התעשרות הפרטים התובעים, וכאשר בוססה לכאורה טענת המבקשים לפיה אחראיות המשיבות לכל הפחות לחלק ניכר מזיהום מקורות המים, סבורני, כי נכון שלא לעשות צו להוצאות.

בקשת האישור נדחית אפוא.

בבקשת האישור נטען כי משיבה 1 היא עריית קלנסואה, העיר שבתחומה עובר קטע מהנחל, והיא אחראית לכל תשתיות הביוב שבתחומה ואחראית על המערכות לנקוז שפכי היישוב למיתקן לטיהור שפכים (להלן: מט"ש) ייעודי של העיר, המצוי בסמיכות לעיר קלנסואה; משיבה 2, תאגיד המים והביוב מי עירון בע"מ, אחראית על הקמה, ניהול, הפעלה ותחזוקה שוטפת של שירותי המים והביוב, בין השאר של העיר טייבה.

על יסוד טענה זו, המבקש עתר למתן סעד הצהרתי הקובע כי המשיבות הפרו את הוראות הדין; צו המורה למשיבות לפעול לסילוק כל המפגעים הסביבתיים בקטע הנחל והפסקת הזרמת שפכים לנחל וכן לחייב את המשיבות 1-3 לשלם לקבוצה המיוצגת פיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לחבריה כתוצאה מהפרות הדין שביצעו המשיבות 1-3.

המשיבות הגישו תשובות לבקשת האישור וכן בקשות לסילוק התביעה על הסף.

...

לאחר ששקלתי את בקשת ההסתלקות, החלטתי להיעתר לה ולאשר הסכמות הצדדים שקיבלו ביטוי בגדרה, כן לא מצאתי הצדקה לפעול לאיתור מייצגים חלופיים כקבוע בסע' 16(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006.

מכאן, שוכנעתי כי ההסתלקות ומחיקת התובענה הייצוגית נגד המשיבות, לא יגרמו נזק לאינטרס הציבורי או לחברי הקבוצה, ואף מהסדר זה תצמח תועלת של ממש לחברי הקבוצה.

כפועל יוצא מכך, אני מורה על דחיית תביעתו האישית של המבקש ועל מחיקת בקשת האישור והתובענה הייצוגית כנגד משיבות.