בקשה לסילוק על הסף של תביעה לפסק דין הצהרתי ו"משפט חוזר אזרחי

ביום 30.3.06 הגישה התובעת לביהמ"ש המחוזי כאן תובענה למתן פס"ד הצהרתי בדבר היותה הבעלים של הזכויות במקרקעין (ת.א. 1780/06).

דיון והכרעה הלכה פסוקה היא, כי סילוקה של תובענה על הסף הוא אמצעי דראסטי שיש לנקוט בו רק כאשר ברור לחלוטין שאין תוחלת בבירורה: "סמכותו של בית המשפט לדחות על הסף תובענה שהובאה לפניו הוכרה כסמכות קיצונית שיש לנקוט אותה בצמצום ובלית בררה... הראציונאל לסמכותו של בית המשפט לדחות תובענה על הסף הובהר על ידי השופט זילברג בע"א 14/61 עיזבון מ. אברבנאל נ' 'מבטחים' בע"מ באומרו:

נמצא איפוא, כי במקרים שבהם נדחית על הסף תובענה לביטול פסק דין חלוט, מדובר בהחלתו של חריג אחד – דחיית תובענה על הסף – על חריג אחר: תובענה לביטול פסק דין חלוט.

בע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (פורסם בנבו, 25.2.2010) (להלן: "עניין טורג'מן"), אליו מפנים הנתבעים בבקשתם, נקבעו התנאים שצריך שיתקיימו כדי להצדיק צעד קצוני של ביטול פסק דין ועריכת משפט חוזר אזרחי.

...

על החלטה זו הגישה התובעת בר"ע לביהמ"ש העליון (רע"א 909/07), אשר נדחתה בהחלטת כב' השופט גרוניס (כתוארו אז) מיום 25.3.07, במסגרתה נקבע כי: "בין בעלי הדין נתגלעה מחלוקת בנוגע לשאלה האם הוטל צו עיקול לטובת המשיב 1 על הזכויות נשוא המחלוקת ביום 25.9.00, קודם למועד ההמחאה הנטען על ידי המבקשת... ערכאות שונות כבר דנו בסוגיה וקבעו כי העיקול אכן הוטל לפני ההמחאה. בחנתי את החומר שהוצג ואף אני שוכנעתי כי הוטל צו עיקול לפני ההמחאה... אין זה ברור מדוע ראתה המבקשת לנכון להעלות שוב את אותה שאלה שכבר הוכרעה בעבר". התובעת הגישה בקשה לביטול החלטה זו, אשר נדחתה ביום 4.4.07.

במצב דברים זה, אין אלא להגיע למסקנה לפיה אין טעם בניהול התביעה דנן, ועל כן יש לדחותה על הסף.

התוצאה היא שהתביעה נדונה לסילוק על הסף, וכך אני מורה.

התובעת תשלם לכל אחד מקבוצות הנתבעים הוצאות בסך 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעות 2-1 טענו כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת הכלל של "השתק הגנה", היתיישנות ושהוי, חוסר סמכות עניינית והעדר עילה לבקש ביטול פסקי דין חלוטים בשל מירמה.

אחת הדוגמאות המובאות בפסק הדין לקיומו של "השתק הגנה" היא כדלקמן: "רשות מקרקעי ישראל הגישה תביעה לסילוק יד נגד פלוני בטענה שהוא מחזיק שלא כדין בשטח מסוים השייך למדינת ישראל. התביעה התקבלה, וניתן פסק דין לפינויו של פלוני מהמקרקעין. לאחר הדברים הללו פונה פלוני לבית המשפט, ומבקש צו ביניים לפי סעיף 47 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 המקנה לו את זכות החזקה באותם מקרקעין. במצב דברים זה קבלת התביעה המאוחרת משמעה איון של התביעה המוקדמת, ועל כן אין מקום לאפשר את נהולה, בהנחה שאת כל הטענות שהועלו בתביעה המאוחרת ניתן היה להעלות גם בתביעה המוקדמת" (שם, פיסקה 26).

אשר לערכאה המתאימה להגשת תביעה כאמור כך נאמר: "נשאלת השאלה לאיזו ערכאה יש להגיש בקשה לביטול פסק-דין סופי בעיניין אזרחי. הכלל הוא כי "הבקשה למשפט חוזר [אזרחי – א' מ'] מוגשת לאותו בית משפט שנתן את פסק הדין" (לוין בספרו הנ"ל [10], בעמ' 214).

מתן סעד הצהרתי נתון לשיקול דעת בית משפט ובנסיבות אלו כאשר הטענות הקשורות לעניינו של התובע נדחו, כאשר לא ברור מהו "העניין המשפטי" שיש לתובע בקבלת הסעד (ר' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהד' שביעית, 1995) בעמ' 562), יש מקום גם להורות על סילוק התביעה בכל הנוגע לסעדים אלו על הסף.

...

לנוכח המסקנה אליה הגעתי לא מצאתי מקום להתייחס למלוא טענותיהן של הנתבעות.

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעות 2-1, ולנתבעת 3, כל אחת סך של 20,000 ₪.

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון, בגדריו תשוב ותדון שאלת התיישנותה של תביעה לביטול פסק-דין מחמת תרמית של עד. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

לאחר מספר נסיונות שנכשלו מסיבות דיוניות, הגישו העותרים לבית המשפט המחוזי, ביום 19.7.98, תובענה למתן סעד הצהרתי לפיו פסק האחריות בטל.

בפסק-דינו (מפי השופט אנגלרד, בהסכמת השופטות שטרסברג-כהן ודורנר) היתייחס בית המשפט לשלוש הטענות העיקריות שהעלו בפניו העותרים: ראשית, כי תביעה לביטול פסק-דין מחמת תרמית איננה כפופה כלל לדין ההתיישנות, ודינה, לעניין זה, כדין בקשה למשפט חוזר בהליך פלילי.

בעתירה שלפניי נטען, כי יש להעמיד לדיון נוסף "שאלה תקדימית כבדת משקל אחת", והיא: "האם לצורך ביטול של פסק-דין אזרחי, אשר ניתן על סמך עדות שקר של עד ומסמך מזויף שהגיש ... די בכך שבעל הדין סבור כי העד הודה בשקריו, או שמא דרוש פסק-דין חלוט הקובע כך". לטענתם, תביעתם איננה תביעה רגילה בגין תרמית, אלא תביעה לקיום "משפט חוזר" אזרחי, המופנית כלפי מעשה מרמה של עד ולא של צד להליך.

יתר על כן, אני נוטה לדיעה כי בעניינינו אין לשאלה זו נפקות מעשית; שכן, אף אם ייערך בה דיון נוסף שבסופו ייקבע כי תביעת העותרים לא היתיישנה, עדיין יהיה מקום, לכאורה, לסלקה על הסף מחמת שהוי (טענה שלא נדונה בערכאות הקודמות, אך הועלתה בהרחבה על-ידי המשיבות בתגובתן).

שאלה זו קשורה בקשר הדוק עם שאלות נכבדות אחרות הנוגעות ל"משפט חוזר" אזרחי, ואשר לא נדונו בפסק הדין נשוא העתירה.

...

לא שוכנעתי כי בענייננו קיימים נימוקים כאלה.

העתירה נדחית.

העותרים ישלמו למשיבות הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך כולל 20,000 ש"ח. ניתנה היום, י"ד בכסלו תשס"ב (29.11.01).

עוד התבקש סעד הצהרתי הקובע בטלות מספר פסקי דין, בין היתר פסק הדין בתיק א. 41389-01-11 (אמנם המשפט בכתב התביעה המתייחס לסעד המתבקש בקשר לפסק הדין האמור חסר, אך נראה מדברי ב"כ המבקש בדיון כי לכך הכוונה).

בדיון טען ב"כ המשיבות כי יש להורות על סילוק הבקשה על הסף.

באשר למאזן הנוחות נטען כי קיימים פסקי דין חלוטים לטובת המשיבה ולפיהם על המבקש לסלק את ידו מהמקרקעין כך שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המשיבה.

זאת הן משום שאכן ניתן היה להעלות את כל הטענות האמורות כבר במסגרת ההליך כנגדו משיג כעת המבקש ולפיכך חל לכאורה הכלל בדבר "השתק הגנה" (ר' ע"א 4576/17 Air Via OOD נ. השטיח המעופף בע"מ, פיסקאות 26-25), והן משום שהפרשנות שנותן ב"כ המבקש למושג עובדות חדשות שלא ניתן היה לגלותן קודם לכן ואשר עשויות להוות בסיס ל"משפט חוזר אזרחי" (ר' ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ. בית טלטש בע"מ פ"ד נז(3) 366, בעמ' 372-271) איננה משכנעת.

...

דין הבקשה להידחות.

לנוכח כל האמור הבקשה נדחית.

בשים לב לכך שלא הוגשה תגובה בכתב על ידי המשיבות ישלם המבקש למשיבות אך את הוצאות הדיון בסך של 1500 ₪.

בהמשך הן אף הגישו עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מנהליים, במסגרתה התבקש סעד הצהרתי שיקבע כי התכניות אינן קובעות כי שטח המדרכה יועד לצרכי ציבור.

אלא שגם הליכים אלו לא הספיקו למערערות והן הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה ל"משפט חוזר אזרחי", במסגרתה ביקשו כי פסק הדין בעירעור יבוטל וזאת נוכח "טענותיה המטעות של [המשיבה] אשר הציגו תשתית עובדתית שאינן תואמות לעובדות הקיימות בפועל, דבר שהוביל את בית המשפט העליון הנכבד, ליתן פסק דין על בסיס עובדות לא נכונות ושאינן אמת" (כך במקור).

כאשר מוגשת תביעה לביטולו של פסק דין חלוט ולאחריה מוגשת על ידי הנתבע בקשה לסילוק התביעה על הסף, ידו של הכלל המבכר את ערך סופיות הדיון על העליונה, ואין להסתפק בכך שקיים סיכוי נמוך לקבלתה של התביעה כדי להמשיך ולבררה לגופה.

...

ברם, גם דינו של ערעור זה להידחות.

דינה של טענה זו להידחות מכמה סיבות.

המסקנה מן האמור היא כי בצדק הורה בית המשפט המחוזי על דחיית תביעת המערערות על הסף, ודין ערעורן להידחות על הסף גם כן. כמו כן, נוכח השימוש לרעה בהליכים משפטיים שעשו המערערות בכך שבחרו פעם אחר פעם להעלות את אותן טענות לפני ערכאות שונות, בהתעלם מעקרון סופיות הדיון; גם לאחר שהובהר להן כי מדובר בטענות חסרות בסיס; ותוך בזבוז זמן שיפוטי יקר ועל חשבון ציבור המתדיינים הרב שממתין שענייניו יישמעו – ראיתי לחייבן בהוצאות לטובת אוצר המדינה בהתאם לתקנה 151(ג) לתקנות בסך של 30,000 ש"ח. ניתן היום, א' בטבת התשפ"ד (‏13.12.2023).