בקשה לנקיטת הליכי הוצאה לפועל בגין אי תשלום דמי מזונות

במהלך כל השנים חיה האם בתחושה של פחד מפגיעה פיזית בה ועל כן נימנעה מלפתוח תיק הוצאה לפועל בשל אי תשלום דמי מזונות באופן סדיר או אי תשלום חלק מתשלום המזונות ולא גבתה תשלום הפרישי הצמדה למדד של המזונות בשל מצבה הכלכלי הקשה והתלות בקבלת תשלום המזונות לבת , בנוסף לחשש שהנתבע יפגע בה בקשר בינה לבין הבת.

בנסיבות המקרה דנן בו הצדדים המשיכו לחיות יחד ולקיים חיי מישפחה לאחר מתן פסק הדין למזונות והמנוח נתן בידיה של האשה (אף לגירסת האשה עצמה) לפחות מחצית מדמי המזונות שנפסקו לחובתו לא מצאתי כי יש בבחירתה של האשה שלא לנקוט בהליכי הוצאה לפועל במהלך החיים המשותפים משום שהוי שיש בו כדי למנוע ממנה גבית חוב עבר.

בסעיף 150 לסיכומים טענה האם " התובעת הגישה בקשה לפתיחת תיק הוצאה לפועל לגביית הפרישי הצמדה רק לאחר שהנתבע פנה לבית המשפט להפסקת תשלום דמי המזונות כחלק מניסיון להפעיל לחץ כלכלי עליה. התובעת הבינה כי במצב בו כללי המשחק השתנו הנתבע אינו משלם מזונות, וחמור מכך מומש חששה לפגיעה בקשר בינה לבין בתה , זו ההזדמנות שלה לפנות לבית משפט לאשר לה גביית הפרישי המדד המבוקשים". הסבר זה תומך ברושם שהיתקבל לפיה תביעת האם לא היתה באה לעולם אילמלא תביעת האב.

ראה למשל סעיף 103-104 לתצהירה מיום 22.1.2023 " הנתבע גרר את הליך הגירושין במשך כשנתיים, תוך ניצול ההליך לרעה, וקביעת פגישות גישור בבית הדין הרבני, בסיוע עו"ס, שאליהם לא הגיע כלל, ובכך גרם לי לטרטור והתשה. לאחר מאבק אינטנסיבי וקשה של כשנתיים, נחתם הסכם הגירושין ביום 29.6.06". עוד הוצהר בסעיף 105 " הנתבע בחר להפר החלטות ואת פס"ד, לאורך כל השנים במטרה להפעיל סנקציות כלכליות נגדי, על מנת להקשות עלי תוך שהוא מודע למצבי הכלכלי הקשה, ומבלי להיתחשב בצרכיה של בתנו " ראה גם סעיף 106 לתצהיר " הנתבע לא שילם את דמי המזונות הזמניים מכוח החלטה למזונות זמניים במועד שנקבע על ידי בית המשפט, כך שנאלצתי לפתוח תיק חוב מזונות בהוצאה לפועל כנגד הנתבע, בשנת 2005". על פי הצהרותיה של האם, זו האחרונה הייתה מודעת לאופיו של האב כפי שהיא תארה והציגה במסגרת תצהירה.

...

ביום 24.2.2022 הגישה האם בקשה למתן אישור לגבות חוב מזונות עבר שנוצר בגין אי תשלום הצמדה וריבית על ידי האב באמצעות לשכת ההוצל"פ. ביום 24.2.2022 ניתנה החלטתי בה נקבע " ראשית, יש להגיש תביעה נפרדת בהתאם לתקנה 15(א)(2) לתקנות בית המשפט לעניני משפחה (סדרי דין), התשפ"א 2020. שנית, יש לפרט במסגרת התביעה מדוע הפרשי ההצמדה לא נגבו בזמן אמת ולתאר את הנסיבות המצדיקות רשות בית המשפט לגבייתם לאחר יותר משנתיים". ביום 27.3.2022 הגיש האב בקשה נוספת מיוחדת לעיכוב גביית דמי מזונות בגין חודשים 7/21-11/21.

שנית, לא שוכנעתי כי עלה בידי האב להוכיח טענותיו בעניין זה. עדות האב בעניין מעברו להתגורר אצל האם ובת הזוג בחודש 6/21 ואי מתן תשובות מדויקות למועדים בהן התגורר בביתו, מעלים קשיים בקבלת גרסתו.

על מנת להגיע למסקנה כי יש מקום לבטל את חיובו של האב היה מקום לבחון את היכולת הכלכלית של האב בשים לב לשינוי שהתרחש בזמני השהות במועדים שבהם חויב בדמי מזונות לבין המצב מיום הגשת התביעה ואילך .

עוד אציין כי גם בעת זו לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שבחנתי את כל מצורפי כתבי טענותיהם של הצדדים לרבות תלושי השכר שצורפו מטעם האם, גם אלה שהוגשו לאחר החלטתי מיום 19.1.2022 לא שוכנעתי כי במקרה דנן מדובר באם אמידה באופן המצדיק חיובה בדמי מזונות.

מכאן, אני דוחה את עתירת האב לחיוב האם במזונות הבת עבור התקופה המבוקשת.

סיכום ותוצאה, תלה"מ 980-01-22, דין תביעת האב להידחות.

תלה"מ 63977-03-22, דין תביעת האם להידחות.

הבקשה הוגשה ללישכת ההוצאה לפועל לפי ההוראות בחוק המתייחסות לחייבים בעלי חובות בסכום נמוך (פרק י"ב בחלק ג' של החוק), ובעקבותיה, בהחלטה מיום 24.5.20, ניתן צו פתיחת הליכים והמבקש, עו"ד דוד הרשקוביץ, מונה כנאמן ("הנאמן").

בד בבד, החלה המשיבה בנקיטת הליכי גבייה נגד החייב בלישכת ההוצאה לפועל, בטענה שאיננו עומד בתשלום דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין.

התביעה הוגשה כדי לחייב את החייב בתשלום פיצויים על נזקים אלו, ובמהלך בירורה עוד התווסף חוב של החייב בגין אי תשלום דמי המזונות להם התחייב בהסכם הגירושין.

...

לפיכך, אני מקבל את הבקשה ומורה על ביטול הסכם הפשרה שלפיו הועברו זכויות החייב בדירה למשיבה.

ביום 22.03.2021 הוגשה בקשה מטעמה של הגב' רחל בן נעים, אמו של הקטין הזכאי למזונות (להלן: "המבקשת"), לנקיטת הליכי הוצאה לפועל בטענה שהחייב אינו עומד בתשלום המזונות.

גם כאשר ניאות לעמוד בתשלומים אלה- באיחור ניכר ובאופן חלקי וחסר- היה זה בלית ברירה, בהמשך לבקשותיו של הקטין- הזכאי, באמצעות אמו, להורות על ביטול ההליך מחמת אי תשלומם, והחלטות בית המשפט בעיניין זה. הדעת נותנת שאי תשלום דמי המזונות גרע מסיפוק צרכיו של הקטין, ובנסיבות אלה יש להחזיק את החייב כמי שהתנהג בחוסר תום לב, סבורני שאין הצדקה להמשיך בהליך של חידלות פרעון, ומשכך אני מורה על ביטולו.

...

לא ניתן להיעתר להצעת החייב לפריסת חוב הפיגורים באמצעות תשלומים חודשיים בסך של 200 ₪ מכיוון שמדובר בתקופת פריסה ארוכה ובלתי סבירה נוכח היקפו של חוב הפיגורים.

מכאן המסקנה המתבקשת היא כי החלטת בית המשפט על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער אינה מגלה כל עילה להתערבותנו".

בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") נקבע כי-"מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בסעיף 163(ג)|(1) לחוק נקבע כי- "(1) בהליכי חדלות הפירעון, היחיד עשה אחד מאלה: (א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; (ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; (ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון". לעניין זה נקבע כי "... סעיף 183 לחוק חדלות פירעון קובע כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת חייב, אם התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1), ובכלל זה אם החייב "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל את ההליכים". גם הנסיבות הנוספות המפורטות באותו סעיף, שהתקיימותן מאפשרת ביטול ההליך – אי-שיתוף פעולה עם הנאמן או עם "הממונה" והפרת ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון – אף הן ממקדות את המבט בהתנהלות החייב במסגרת ההליך ונועדו למנוע ניצול ההליך לרעה .

גם כאשר ניאות לעמוד בתשלומים אלה- באיחור ניכר ובאופן חלקי וחסר- היה זה בלית ברירה, בהמשך לבקשותיו של הקטין- הזכאי, באמצעות אמו, להורות על ביטול ההליך מחמת אי תשלומם, והחלטות בית המשפט בעניין זה. הדעת נותנת שאי תשלום דמי המזונות גרע מסיפוק צרכיו של הקטין, ובנסיבות אלה יש להחזיק את החייב כמי שהתנהג בחוסר תום לב, סבורני שאין הצדקה להמשיך בהליך של חדלות פירעון, ומשכך אני מורה על ביטולו.

מהבקשות עולה כי היחיד אינו משלם דמי מזונות, המבקשת נימצאת בהליך חידלות פרעון, הכנסתה נשענת על עבודתה במשרה חלקית בשכר של כ- 3,500 ₪ לחודש וכי בשל המצאות היחיד בהליך חידלות פרעון, הופסקה זכאותה לקבלת דמי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי.

משכך, עתרה המבקשת לאפשר לה לנקוט בהליכי גבייה בין באמצעות הליכי הוצאה לפועל ובין באמצעות המוסד לביטוח לאומי, על מנת למנוע ממנה ומילדיה חרפת רעב, כלשונה.

...

מכל האמור לעיל, הגיעו בעלי התפקיד למסקנה כי מדובר ביחיד שאינו מסוגל לפעול באופן מיטבי למיצוי כושר השתכרותו ו/או הגדלת הכנסתו, ובמקרה הטוב מסוגלותו הינה באופן הדרוש לקיומו.

לסיכום, ראו בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (23.02.2020), עמ' 19: "בדומה ללשונו של סעיף 128 לפקודה, גם סעיף 179 לחוק חדלות פירעון מחייב כי המבקש הקצבת מזונות יקדים ויצטייד בפסק דין מזונות של הערכאה המוסמכת, ובכך משמיענו כי הסמכות לקבוע את סכום המזונות ולהפחיתו נתונה רק לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי הרלוונטי. בדברי ההסבר לסעיף 179 האמור נכתב כדלקמן: "מוצע לקבוע הוראות לעניין תשלום חוב מזונות שפסק בית משפט או בית דין מוסמך אחר, שמועד פירעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים. תשלומי המזונות... צריכים להימשך במהלך הליכי חדלות הפירעון, זאת מאחר שמחייתם של מקבלי המזונות תלויה בתשלום המזונות. ואולם כאשר היחיד החייב במזונות חדל פירעון, ייתכן שיש מקום לשינוי גובה התשלום, זאת מאחר שתשלום המזונות במצב זה אינו בא על חשבון רווחתו של משלם המזונות בלבד אלא גם על חשבון פירעון חובות היחיד לנושיו, עובדה שלא בהכרח נלקחה בחשבון בשלב קביעת המזונות בידי הערכאה המוסמכת" .

במקביל, כך אני למד מעיון בכתבי הטענות בתיק קמא, פתחה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש, עקב אי עמידה בתשלומי המזונות שנפסקו לחובתו.

המבקש לא משלם את דמי המזונות לילדיו הקטנים, ובעצם בקשתו עותר כי בית המשפט יתן יד להתחמקות מתשלום מזונות וממילוי אחר הוראות רשויות החוק.

במקרה דנן, יוזכר, טוען המבקש במילים ברורות כי מבקש להמנע מהגעה לארץ "מאחר שהמשיבה ממתינה לו כדי לעכב את יציאתו מהארץ ולהשתמש בו כעירבון תשלום המזונות הזמניים". במילים אחרות – המבקש מבקש את עזרת בית המשפט בהתחמקות מהליכי אכיפה, שלכאורה ננקטים כדין בגין חובותיו (אותם אינו מכחיש בכתבי טענותיו כי קיימים), תוך שמשאיר את המשיבה ואת ילדיהם הקטינים ללא תשלום מזונות מוסדר.

...

סבורני כי עדיין לא מאוחר שהמבקש ישקול הצעה זו. 21.

טעם זה מצטרף לטעמים שפורטו לעיל, בגינם אני דוחה את בקשת רשות הערעור דנן.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.