בקשה למתן צו עשה להמצאת תיק רפואי ברשלנות רפואית

גם אם אתעלם מעובדה זו, אין זה ברור מדוע הוגדרה הנתבעת 2 כנתבעת פורמאלית בלבד שעה שמבוקש 28 נגדה סעד אופראטיבי שהרי בכתב התביעה ביקשו התובעים מבית המשפט לתת צו עשה המורה לנתבעת לרשום בספריה את החניות נשוא המחלוקת "ולהצמידן לדירת התובעים כהגדרתה הרשומה בחברה

נניח שפלוני מגיש תביעה כספית בהסתמך על עוולת הרשלנות.

עם כל הכבוד, אמירות כלליות אלה אין בהם בכדי לבסס את עילת התביעה כאמור, ואין בהן כדי להוכיח מהי עמדת הדין הרלוואנטי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, וכיצד יש בהם כדי לבסס לתובעים את עילת התביעה נשוא תיק זה. אכן, בפסיקה קיימת גם גישה אחרת, לפיה הדין החל ביהודה ושומרון אינו בגדר "דין זר" הטעון הוכחה, 6 זאת בשל המצב הייחודי הקיים בתא שטח זה (ראו לדוגמה פסק דינו של השופט לנדוי ב-ע"א 459/79 1981 ).

((2011) 144 ( 7547/99 מכבי שירותי בריאות נ' דובק בע"מ, סה( מעבר לידרוש, אעיר כי מכתב התביעה אין זה ברור גם האם התובעת 2 הייתה צד להסכמות שהיו לכאורה בין האחים בדבר הסיוע הכלכלי שיעניק התובע לנתבעת תמורת החניות.

...

מבלי לגרוע ממסקנות אלה, שוכנעתי כי בנסיבות העניין יש לקבל את טענת הנתבעת 1 בדבר היעדר יריבות בינה לבין התובעת 2.

לסיכום – לאור כל האמור לעיל ומכוח סמכותי בתקנה 41 (א)( 4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 , אני מורה על סילוק התובענה בדרך של מחיקתה.

בכל הנוגע לנתבעת 1, מצאתי לנכון לחייב את התובעים לשאת בהוצאותיה, משעה שנאלצה להגיש בתיק זה כתב הגנה וכן כתבי טענות בהליך זה. אשר על כן, אני מורה כי התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 7,500 ₪ אשר יושלם בתוך 30 ימים.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים ותסגור את התיק.

הנידרש לנדון המבקשת הגישה כנגד המשיבה ונתבעת נוספת, תביעה שעילתה ברשלנות רפואית המתבטאת באיחור באיבחון זהום של חיידק ה"ריקציה" שהתפשט בגופה, דבר שגרם להדרדרות מצבה, לנמק ברגל שמאל ולבסוף לקטיעתה ולקטיעת אצבעות רגל ימין.

במועד ההוכחות האחרון, ביום 14.6.22, הגישה המבקשת בקשה להתיר לה הבאת "ראיה מפריכה" ולחלופין בקשה לצרוף ראיה באיחור שעניינה בחוות דעת רפואית שנערכה ע"י פרופ' הלפרין בתיק שהתנהל בהליך אחר (להלן- חוות הדעת החיצונית).

כך הובהר בפסיקה כי בבואו להחליט אם להתיר הגשתה של ראיה נוספת באיחור, על בית המשפט לשקול את אופי הראיה; את השלב שבו מצוי המשפט; האם הייתה אפשרות להציג את הראיה קודם לכן ומדוע לא עשה כן, ואת הנזק הדיוני שיגרם לבעל הדין שכנגד אל מול הנזק שיגרם למבקש (רע"א ‏ 6165/15 אירוטל בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ (‏2015); הפ (מרכז) 3814-04-08 דליה שני נ' ירון יעקב כץ ואח' (2011)).

יובהר כי אינני מיתעלם מהיעדרו של תצהיר בבקשת המבקשת ואולם בהתייחס למועד בו ניתנה חוות הדעת החיצונית הרי שעולה ממנה כי זו ניתנה והוגשה בתיק האחר אחר מועד שנקבע להגשת ראיות בתיק הנוכחי כך שודאי לא היה באפשרות המבקשת להגיש הראיה במועד הגשת הראיות ומכל מקום, כפי שהבהרנו לעיל, הפערים האובייקטיבים לכאורה יש בהם להצדיק גילוי הראיה גם אם יש בדבר משום מחדל מצד המבקשת באשר לעיתוי הגשתה.

לא מצאתי לעשות בנידון צו להוצאות בהתייחס לעיתוי הגשת הבקשה בבית משפט קמא והצורך בהארכת ההליך בעטיה של המבקשת, כאמור.

...

כך נפסק, כבר בעניין ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד (1966) - "הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות... איש לא יחלוק על הצורך בייעול העבודה בבתי-המשפט. בדרך כלל, יש לשבח את הרצון לנהל משפט בכל המהירות האפשרית וביעילות רבה ככל האפשר. אבל דחף היעילות אינו צריך ליהפך לבהילות. לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה" (הדגשה שלי – צ.ו) יתר על כן , בעניין מכאלוביץ הנ"ל נפסק כי בית המשפט עשוי לאפשר צירוף הראיה באיחור גם אם הסיבה לאי הגשתה במועד היא מחדלו של בעל דין - " אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור.." נדגיש ונציין כי עקרונות היסוד של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 כפי שהודגש בתקנות 1-5, מתווים את שיקול הדעת השיפוטי, ובכלל זה במקום בו מוגשת בקשה שעניינה בפרוצדורה, כגון תיקון מחדל דיוני.

אם נבוא ונסכם הדברים עד כה. אכן הבקשה להצגת חוות הדעת החיצונית כראיה מוגשת באיחוד ואולם בנדון בהתייחס לעובדה שחוות הדעת נערכה והוגשה בתיק החיצוני אחר המועד להגשת ראיות בתיק הנדון ובהבהרת המבקשת כי לא נחשפה לתוכן חוות הדעת קודם לדיון בו נחקר המומחה, ובהתייחס לעבודה כי ראוי לברר את הפערים בנתונים ובמדדים האובייקטיביים לכאורה הנזכרים בשתי חוות הדעת וכי להבהרות אלו אפשר ותהא השלכה ממשית על גילוי האמת בהליך הנדון, סבורני כי מתן אפשרות לחקירה נוספת קצרה של פר' הלפרין על חוות דעתו בכל הקשור למתן התייחסותו לפערים באשר לנתונים האובייקטיביים הסותרים לכאורה בין שתי חוות הדעת תשרת את התכלית העיקרית של עשיית המשפט – בירורה של האמת.

סוף דבר הבקשה מתקבלת באופן בו תותר הגשת חוות דעת החיצונית כראיה, אחר השחרת הפרטים המזהים של התובע אליו מתייחסת חוות הדעת, וכן יתאפשר למבקשת לחקור פעם נוספת את פר' הלפרין על חוות דעתו בהתייחס לחוות הדעת החיצונית.

לא למותר לציין בהקשר זה כי האדם הסביר מתייחס בצדק באופן שונה להמלצת מאן דהוא למתן אנטיביוטיקה, לעומת רופא הממליץ לו לקבל את אותו כדור ואף מגישו בפועל, ולפיכך אף אם נניח כי "בכל בית" ממליצים על מתן אנטיביוטיקה, אין הנאשם יכול להיבנות מכך, ואין ספק כי בהמלצתו עשה הנאשם שימוש בידע הרפואי שלו.

בקשת רשות ערעור של הנאשם על ההחלטה האמורה (ת/87 – רע"א 6064/18, דר' הלוי נ' ועדה לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים ונגד מנכ"ל משרד הבריאות, ניתן ביום 28.8.18 (פורסם בנבו)), נדחתה על ידי בית המשפט העליון, תוך שצוין כי הוועדה קבעה כי "ישנו קשר סיבתי בין רשלנותו החמורה של המבקש לבין הפגיעה החמורה ביולדת, הנובעת מעצם קבלתה ללידה ומדרך פינויה לבית החולים". אין חולק כי בהמשך ניתנו החלטות נוספות של בתי המשפט, כמפורט בכתב האישום.

בעיניין זה צוין - "ככלל, אם קיימת עבירה מיוחדת בגין הפרת צו מינהלי מסוים, תיק החקירה ייפתח בגין אותה עבירה ולא בגין הפרת הוראה חוקית לפי ס' 287 בחוק". כאן המקום להבהיר כי סעיף 287(א)  בחוק העונשין קובע: "המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רישמי ומוסמך לאותו עניין, דינו - מאסר שנתיים". כטענת ההגנה, גם סעיף 71 בפקודת בריאות העם מקים עבירה מכח הפרת הפקודה, בקובעו: "העובר על הוראה מהוראות פקודה זו או התקנות לפיה, דינו, אם לא נקבע אחרת בפקודה זו - מאסר ששה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין". סעיף 54 בפקודת הרופאים מקים אף הוא עבירה עצמאית על מי שעובר על הוראות הפקודה, בקובעו: "המפר כל הוראה של פקודה זו שלא נקבע לה עונש אחר, דינו – קנס 2,000 לירות". במסגרת ע"פ 106/17 מסיקה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 30.1.18 [פורסם בנבו], הובהר כי הגם שהנחיות מנהליות אינן מחייבות את הרשות, הרי שהן בבחינת כללים המנחים את המינהל הצבורי במסגרת מילוי תפקידיו והפעלת סמכויותיו, וכי לפיכך על הרשות להמנע מלסטות מההנחיות בהיעדר הצדקה מיוחדת.

אשר לטענה בדבר הטעיית בית המשפט, נטען כי המישטרה פנתה לבקש צו לקבלת חומרים מבתי החולים, הגם שהחומר כבר הועבר לידיה על ידי נציגי משרד הבריאות (ר' לדוגמא נ/3 ונ/4, בקשה למתן צו להמצאה של מסמכים מבתי החולים שניידר ולניאדו – בעיניינה של א' ושל התינוקת שנולדה - דו"ח פטירה, תוצאות דו"ח נתיחת גופת התינוקת במידה וקיים, וכל מיסמך רפואי רלבאנטי מיום הלידה ועד ליום הפטירה).

...

תוכן עניינים פתח דבר 3 כתב האישום 4 מעמד חוזר מנהל רפואה 10 אישום ראשון 18 אישום שני 43 אישום שלישי 68 אישום רביעי 82 אישום חמישי 91 האם בפעולותיו נתן הנאשם טיפול רפואי? 96 האם התרשל הנאשם במעשיו? 103 הפרת הצווים 125 שיבוש מהלכי המשפט 139 טענות ההגנה כנגד התנהלות המשטרה, משרד הבריאות והמאשימה 141 סוגיית לידות הבית 175 סוף דבר 182 פתח דבר עניינו של כתב אישום זה ברופא נשים, מומחה במיילדות וגניקולוגיה, אשר פתח מתחם ללידות בית בשטח ביתו.

כאמור, מסקנה זו מתיישבת גם עם עמדת משרד הבריאות, לפיה מוטב כי נשים שהריונן בסיכון ילדו בבית חולים ולא במקום אחר.

סוף דבר התיק הנדון עוסק במקרה ייחודי, במסגרתו ביצע הנאשם, רופא ומיילד, עבירות אגב מתן טיפול רפואי שבבסיסו לידות שבוצעו במתחם פרטי, לידות המוגדרות כ"לידות בית", בהן ילדו נשים שהלידה בעניינן הוגדרה בסיכון.

נוכח מכלול הנסיבות והעובדות שהוכחו, אין מנוס אלא להרשיע את הנאשם בעבירות אשר הוכחו, כפי שפורט במסגרת הכרעת הדין.

ולענייננו בתיק קמא: ביום 7.6.2023 הגיש פרופ' גונן בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת ולפיו בית משפט יאסור על ח'מיס: 1) להטריד אותו בכל דרך ובכל מקום.

בנוגע ל- 4 מסמכים שצורפו לתגובת ח'מיס: מדובר בארבעה מכתבי "הערכת סיכון מעוה"ד בתביעות רשלנות רפואית בהם הוגשה חוו"ד מטעם המבקש עבורו ומטעם הנתבעים ואל המבטחים". נקבע כי הגם שחלק נרחב מהמסמכים "הושחר" על ידי ח'מיס, יש להוציא המסמכים מהתיק.

העובדה שח'מיס סבור, כי רופא זה או אחר או עורך דין זה או אחר עשה דבר מה שנימצא עברייני בעיניו, אין בה כדי לאיין את הוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת.

...

לפיכך, לאור האמור לעיל, דין ערעור ח'מיס להידחות.

באשר לערעורו של פרופ' גונן: א) דין הערעור, כאמור, להידחות אף הוא.

כאמור, לפי הרציונל של ההחלטה בעניין סרדניוף, אין מדובר בהחלטה חריגה המצדיקה התערבות ערכאת ערעור, גם אם ניתן היה להגיע באותן נסיבות להחלטה אחרת.לפיכך לא מצאתי הצדקה להתערבות גם בעניין זה. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחים הערעורים.

הוסכם כי פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה יהווה מעשה בית דין כלפי התובע המייצג וכלפי כל קבוצת התובעים המאושרת בקשר עם כל הטענות, העילות והסעדים הנזכרים בתובענה ובבקשה לאישור ו/או הנובעים מהם בכפוף לאמור להלן: הסכם הפשרה איננו מקים מעשה בית דין ו/או השתק ו/או מניעות מכל סוג שהוא, ביחס לתביעות פרטניות, בין תלויות ועומדות ובין שיוגשו בעתיד, ביחס לטענות תובעים אודות תעוד רפואי ו/או רשלנות בתעוד הרפואי ו/או נזק ראייתי עקב פגמים בתעוד הרפואי וכיוצא באלה.

אשר לסעדים שבבקשת האישור – בבקשת האישור התבקשו מספר סעדים: צו מניעה המורה למשיבה להפסיק את פעולת הקסטום, או כל פעולה אחרת שיש בה לשנות את הרשומות הרפואיות המקוריות; צו עשה המורה למשיבה לשחזר את הרשומות הרפואיות כך שהמידע בהן יהיה זה שהוזן בזמן אמת; צו עשה המורה למשיבה לתת פירוט וגילוי מלא של המידע הנוגע לקסטום; צו עשה המחייב את המשיבה למסור הודעה לכל מטופל לו רשומה רפואית ומידע לגביה; פיצוי בסך 2,000 ש"ח לכל חבר קבוצה אשר קיבל רשומה רפואית ששונתה ו/או קיבל רשומה רפואית שנפגעה מהימנותה וכל מי שלו רשומה רפואית אצל המשיבה ואשר מהימנותה נפגעה.

כמו כן, התייחסו ב"כ המייצגים למו"מ בין הצדדים, אשר היה בשלב מיתקדם לגיבוש פיתרון עד להודעת המשיבה כי היא מבקשת שלא להתקדם בהליך עד לבירור השאלה האם המשיבה הנה "רשות". לבסוף, טענו ב"כ המייצגים כי בתיק השקעה מרובה של מאות שעות עבודה המתפרשות על פני כ-7 שנים.

...

עם זאת, בקשת האישור לא הגיעה לשלב השמיעה, ובסופו של דבר ההליך הסתיים בפשרה בטרם זו נדונה.

לאור האמור תשלם המשיבה למבקש גמול בסך 40,000 ₪, ושכר טרחה לב"כ המייצגים בסך 200,000 ₪ בצירוף מע"מ. הגמול ומחצית משכר הטרחה ישולמו בצירוף מע"מ עד ליום 15.1.2024 היתרה תשולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, לפי החלטה שיפוטית, לאחר שהמשיבה תדווח על השלמת יישום הסדר הפשרה (השלמת הפרסומים הפומביים וכן השלמת יידוע מאושפזים שקיבלו בעבר רשומות, והטמעת תהליך של יידוע שוטף של חברי קבוצה המקבלים רשומות רפואיות על האפשרות שנעשה בהם שינוי ועל זכותם לקבלת מידע אודות שינוים שנעשו, ככל שנעשו).

סוף דבר לאור כל האמור, אני מאשרת את הסדר הפשרה בין הצדדים בהתאם למפורט בפסק דין זה. מצאתי כי ההסדר המוצע ראוי הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכן בהערכת הסיכויים והסיכונים של הצדדים.