מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה למתן צו עשה זמני להארכת תוקף רישיון רכב זמני

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

מעמד זה ניתן לו בהחלטת שר הפנים מיום 30.10.19 אשר דחתה בקשתו להכיר בו כעולה מכוח חוק השבות ורישיון השהייה הקיים בידיו הוא עד ליום 13.11.20, וניתן לעתור להארכת תוקפו.
בתום הדיון ניתן צו שקבע: "מצאתי לנכון בשלב זה לתת סעד זמני מוגבל בזמן כדי לבחון האם יש סיכוי כי תוך זמן סביר ישונה מעמדו של המבקש בארץ באופן אשר יאפשר לו לקבל היתר חוקי לשימוש ברכב בארץ או יבוא סופי שלו לארץ וזאת ללא צורך בהוצאת הרכב מהארץ והשבתו אליו.
על בסיס הבקשה לסעד זמני, כתב התביעה לצוו עשה שהוגש לאחר הגשתה, תגובת המדינה לבקשה לסעד זמני ועמדת משרד הפנים, עותרת המדינה לדחיית התביעה על הסף.
...
עם זאת, מקובלת עליי טענת המדינה כי לא ניתן להעניק סעד מעין זה כל עוד מעמדו של המשיב אינו מקנה לו את הזכות להמשיך ולהחזיק את הרכב בארץ.
אין לאפשר למשיב לעכב את הוצאת הרכב מהארץ עד אשר יעלה בידו לשכנע את משרד הפנים לשנות את מעמדו בארץ, בדרך של ערר או כל הליך משפטי אחר.
מעבר לדרוש אעיר כי לא שוכנעתי כי עלה בידי במשיב לסתור את טענת המדינה כי גם לו יקבל המשיב מעמד אחר בישראל, רישיון שהייה מסוג א/1 או א/5, לא ניתן להאריך את תקופת השימוש ברכב בארץ.
על כן, אני מורה על מחיקת התביעה.
כדי לאפשר למשיב לתאם עם המדינה מועד לייצוא הרכב מהארץ ובכך למנוע את חילוט הערבות, אני קובע כי הצו הזמני שניתן ביום 27.2.20 יעמוד על כנו עד ליום 1.8.20.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

מבוא בקשה למתן צו מניעה זמני, להורות על עיכוב הליכי מימוש מישכון או מכירה של רכב מידגם מאזדה 3, מ. ר. 9553054 ( להלן: "הרכב" ), שננקטים במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 529767-05-20 בלישכת הוצאה לפועל בקריות, ועל עיכוב ההליכים שנוקט המשיב כנגד המבקש בנידון, לרבות צו האוסר עליו למכור את הרכב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הנ"ל. כמו כן עותר המבקש למתן צו עשה זמני להורות למשיב להשיב למבקש את הרכב.
טיעוני המשיב: ב"כ המשיב עתר למחוק את הבקשה על הסף מכיוון וחלפה התקופה להגשת כתב התביעה, על רקע העובדה כי הבקשה לסעד זמני הוגשה ביום 24/6/20, ועל כן, תוקפו של הסעד הזמני פג, בהתאם להוראת תקנה 363 לתקנות סדר דין אזרחי, ושעה שלא ניתן להורות על הארכת התקופה להגשת כתב התביעה, משלא הוגשה בקשה כאמור בתוך התקופה הקבועה להגשת כתב תביעה.
עובדה זו, בהצטרף לעובדה כי הרכב לא משמש את עסקו של המבקש, והעובדה כי רישיון הרכב אינו בתוקף מאז חודש מרץ 2020, והעובדה כי רכב אחר מסוג מיצובישי אף הוא נעדר רישיון רכב תקף – מלמדות על חשש ממשי כי במידה והרכב יוחזר למבקש, לא ניתן יהא להפרע מהמבקש, במידה וזה לא ימשיך לשלם חובו לפרעון ההלוואות, כאשר אותן הנסיבות לעיל מצביעות על מצבו הכלכלי הקשה של המבקש, דבר המביא למסקנה כי הוא לא יצליח לפרוע את חובו למשיב.
...
מנגד, החזרת הרכב לידי המבקש לא תביא על המשיב נזק של ממש והעולה על הנזק שייגרם למבקש במידה והבקשה תידחה, וזאת מכיוון ומדובר ברכב המשועבד לטובת המשיב, כך שאין כל אפשרות להעביר זכות בעלות בו לצד שלישי, ומשלא שוכנעתי כי מתקיים חשש ממשי להעביר את הרכב לאחר שלא כדין ושלא בהסכמת המשיב.
סוף דבר לאור המבואר, אני מורה כדלקמן: א. המבקש ישלם לידי המשיב את מלוא התשלומים שהינם בפיגור עד לתום חודש יוני של שנת 2020.
לא יוגש כתב תביעה בפרק זמן זה, יראו החלטה זו להשבת הרכב למבקש כמבוטלת, והבקשה למתן סעד זמני כנדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

להלן החלטתי בבקשה למתן צו עשה זמני לפיו תשיב המשיבה רכב, נגררים וציוד אשר תפסה (להלן: "הציוד").
הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ולפיה שוחרר הציוד והוחזר לטובת אביו של המבקש (להלן: "הסכמות 2013").
המבקש מפנה לנסיבות חייו הקשות ולכך כי הנו אסיר משוחרר, וכחלק מהליך השקום שעבר, ניתן לו רישיון להפעלת עסק של רוכלות המשמש כמקור פרנסתו ופרנסת בני משפחתו.
כן טען המבקש כי המשיבה פעלה בהיעדר תום לב שכן במסגרת ההליך בו ניתן פסק הדין השני, הודיע בא כוחה כי "העגלה של המערער לא נימצאת בתוך החניון אלא בתוך החורשה. אם הוא אומר שלא איכפת לו לעלות למעלה שזה סמוך למשאבות, שילך למשאבות. הוא נשאר שהות קבע, זו פלישה למקרקעין". והינה, על אף הצהרה זו, גם כאשר המבקש החל לפנות את הציוד בסופי שבוע מחוץ לשטח החלקה, המשיבה שבה ופינתה את הציוד.
...
להלן החלטתי בבקשה למתן צו עשה זמני לפיו תשיב המשיבה רכב, נגררים וציוד אשר תפסה (להלן: "הציוד").
בנסיבות העניין, גם אם תאמר כי הבקשה הוגשה בשיהוי מה, לא שוכנעתי כי די בטעם זה לדחיית הבקשה, שכן ממילא המשיבה מוכנה לשחרר את הציוד כנגד תשלום הוצאות התפיסה והאחסון ומשנקבע כי התפיסה אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 18 לחוק המקרקעין.
אני דוחה אפוא את טענת המשיבה בנדון.
לסיכום, אני מורה למשיבה להשיב את הציוד לידי המבקש, אך זאת בכפוף ובתנאי כי הוא ישלם לה סך של 13,338 ש"ח עבור הוצאות האחסון.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בפני בקשה למתן צו עשה זמני אשר יורה למשיב להאריך את תוקף רישיון הרכב הזמני שניתן לרכב מושא העתירה המנהלית, וזאת עד למועד הדיון בעתירה.
...
בנוסף נטען, כי סירוב המשיב להיעתר לבקשתו למתן רישיון רכב קבוע לוקה בחוסר מידתיות ובחוסר סבירות קיצוני, ומתוך צורך בלתי מובן (כך בלשונו) להעמיד את הבירוקרטיה לפני טובת האזרח.
המבקש הוסיף, כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן, בהתחשב בכל האמור לעיל, לעניין תקינות הרכב, הרי שאין מניעה מהותית להעניק לו את הסעד המבוקש ולא ייגרם למשיבה כל נזק ממתן סעד זה. המשיבה התנגדה למתן הסעד המבוקש.
תוקף הרישיון הזמני שניתן לרכב פג ביום 29.04.22, המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה ממספר טעמים.
דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.
בשים לב לכל האמור, הבקשה למתן צו ביניים נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התביעה הוגשה במקור בבית המשפט השלום בחיפה והועברה לבית משפט זה. עוד בטרם הגשת כתב התביעה, עתרו התובעות בבקשה למתן צו עשה זמני שיורה לנתבעת להרוס לאלתר את חומת הבלוקים שהקימה ולהסיר כל מנעול ו/או ריתוך ו/או חסימה משער הכניסה לחניון המרכז המסחרי.
הובהר כי הנתבעת רשאית לפעול להסדרת רישיון עסק לחניון וגביית תשלומים בהתאם לכל דין.
לשיטת הנתבעת, היא נאלצה לחסום את החניון באופן זמני לאחר שנודע לה כי גורמים במרכז המסחרי נטלו חזקה וניכסו לעצמם שטחים לשימוש כמחסן, הציבו מעבי מזגנים, אחסנו כלי רכב וביצעו עבודות חשמל פרוביזוריות המסכנות חיי אדם.
מששני הצדדים סבורים שאין מקום להכריע בענין זה, אמנע מהכרעה בו, וככל שאיווכח שקיימת זכות שימוש בחניה, היא תתייחס לתקופת חלותו של הסכם השכירות המקורי, על הארכות שבו בלבד (היינו, עד יום 31.12.25 הוא המועד שננקב ע"י ב"כ הנתבעת וב"כ התובעות לא הסתייג ממנו), וכך גם תוקפה של ההערה.
...
אין בידי לקבל את טענת הנתבעים.
בסעיף 130 לחוק המקרקעין נקבע כי: "בית המשפט רשאי, בכל הליך שלפניו בענין זכות במקרקעין, להורות על רישום הערה כפי שיקבע". אחר שהגעתי לכלל מסקנה כי עפ"י הוראות הסכם המכר והסכם השכירות הקנתה הנתבעת לתובעות זכויות חניה, לא מצאתי כל מניעה לרשום הזכות האמורה בהתאם לסעיף 130 לחוק המקרקעין.
סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו