בסכומים הוסיף התובע וטען שביום 31.8.2021 ביטל משרד התחבורה את רישיונות הנתבעים לצמיתות, כי כנגד הנתבעת ניפתחו תיקי הוצאה לפועל והוטלו עיקולים במיליוני ₪, כנגד הנתבע ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ ומתנהלות נגדו חקירות על עבירות חוק המכס.
התובע טוען בכתב התביעה כי הנתבעים הפרו את חוק רשוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (יבוא רכב ושיווקו וסחר ברכב), התשע"ו-2016 בהעדר שקיפות וגילוי מיסמכי רכישת הרכב וכן בכך שלא ניתנה לו ערבות בנקאית כנגד הכספים ששילם וחשבונית המפרטת את הפרטים הנדרשים בחוק.
הנתבע ביקש צו למניעת הטרדה מאיימת נגד בא כוח התובע והגיש תביעה בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות נגד בא כוח התובע במסגרת ת.א 4730-08-19, והתביעה נגדו התקבלה תוך קביעת דברים קשים אודותיו.
טענת הנתבע שהוא הציע לתובע ערבות בנקאית, אך התובע סרב ולכן ניתנה לתובע ערבות אישית שלו, נטענת בעלמא.
סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, מהוה חריג לעיקרון האחריות המשפטית הנפרדת בין חברה לבעלי מניותיה ומורה כי מקום בו נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה "כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה" ניתן יהיה לייחס את חובות החברה לבעלי מניותיה.
...
סוף דבר
מכל האמור הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 90,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (29.12.2020) ועד התשלום בפועל.
עוד ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת את אגרת המשפט ששולמה וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 30,000 ₪.
סכום אותו אני קובעת כסכום סביר ומידתי בנסיבות העניין, ובכלל זה בהתחשב בתוצאות ההליך שנוהל עד תום, בסכום התביעה ובכך שרק לאחר הגשת התביעה הושב לתובע סך של 110,000 ₪ מתוך סכום התביעה ויתרת כספו של התובע לא הושב לו במשך שנתיים.
