בקשה למתן צו מניעה נגד פיטורי מזכיר מועצה מקומית

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 27872-10-19 ניתנה ביום 23 אוקטובר 2019 ריא שמא המבקשת 1.מועצה מקומית יאנוח-ג'ת 2.מועדאד סעד-ראש מ.מ. יאנוח ג'ת המשיבים בשם המבקשת – עו"ד חנא ס. ג'רייס החלטה

המבקשת הגישה כנגד המשיבים בקשה למתן צו למניעת פיטוריה ולהשבתה לתפקיד כקב"סית ויועצת לקידום מעמד האישה במשיבה 1 (להלן – המועצה).

למען שלמות התמונה אציין, כי להוכחת מעמדו "הלא חוקי" של מר מועלם, כטענת המבקשת, ביקשה המבקשת לקבל גם את מסמכים אלו (סעיף 7 להחלטה)- "7.1 אישור משרד הפנים ו/או ממונה הרשות שניתן לאיוש תפקיד מזכיר המועצה ומנהל כוח האדם באמצעות מילוי מקום ע"י ג'ון מועלם מחודש 04/2018 ו/או בסמוך לכך; ... 7.4 האם ניתן כתב מינוי כדין ממשרד הפנים להמשך תפקידו של מועלם כממלא מקום מזכיר המועצה ומנהל כוח אדם לאחר הבחירות והאם העניין הובא לאישור מליאת המועצה החדשה; ... 7.7 האם מינויו של מועלם אושר אי פעם על ידי מליאת המועצה היוצאת והנוכחית, אם כן, דורשת המבקשת גילוי העתק האישור / פרוטוקול ישיבת המועצה". ביחס למסמכים אלו קבע בית הדין האיזורי (סעיף 20): "7.1, 7.4, 7.7– בסעיפים 3(א) ו- 3(ב) לתצהיר המשיב מיום 4.9.19, הצהיר המשיב בתשובה לבקשת המבקשת לגילוי אישור נחיצות משרה וכתב מינוי לתפקיד מר מועלם כי אין אישור נחיצות משרה ממשרד הפנים וכי קיימת התכתבות מיילים עם ממונה הרשות. ככל שיש אישור ממונה רשות לאיוש תפקיד מר מועלם אני מורה למשיבים לגלות אותו. לגבי אישור משרד הפנים, המשיב היתייחס בתצהירו להעדר אישור לכן אני דוחה בקשה זו.

...

ביחס למסמך 7.12, שעניינו פירוט שמות העובדים שנקלטו במועצה מיום 21.11.18, לא מצאתי מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי כי "אין רלוונטיות לרשימת עובדים אחרים שנקלטו. אני סבורה כי היענות לדרישה לגלות נתוני עובדים שנקלטו עד כה, תכביד על ניהול ההליך ותגרור את הצדדים להתעסקות מיותרת בפרטים שאינם רלוונטיים". טענת המבקשת כי מסמך זה דרוש לצורך בחינת "חזקת התקינות" של המועצה נטענה בסתמיות ובכלליות, ולכן לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור מיידית על רכיב זה. יוער, כי בקשת הגילוי ברכיב זה אינה ממוקדת במשרתה של המבקשת, אלא באופן כללי וגורף.

אולם גם לגופו של עניין, ולאחר שעיינתי בפרוטוקול החלקי, לא מצאתי כי ביססה המבקשת קיומה של עילה להורות על גילויו המלא של הפרוטוקול.

מטעמים אלה, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור מיידית אף ברכיב זה. דין הבקשה ביחס להוצאות המשפט להימחק על הסף, נוכח סעיף 1(7) לצו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשע"ח-2017, הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו". סוף דבר- דין בקשת רשות הערעור להידחות, וממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשה לקביעת מועד דיון בה. משלא נתבקשה תשובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

בתאריך 9/9/18, הגיש המבקש "בקשה דחופה ובהולה למתן צו מניעה בבקשה במעמד צד אחד" (להלן: "הבקשה השנייה") שיאסור על המועצה מלקיים לו ישיבת שימוע לפני פיטורים, אשר אמורה להיתכנס ביום רביעי 12/9/18, ישיבה שנקבעה לאחר שועדת השרות, החליטה, בישיבתה מיום 9/8/18, שלא לאשר את מינויו לתפקיד מזכיר המועצה, מינוי שנעשה בנגוד לדין (כך לפי הכתוב במכתב הזמנה לשימוע נושא תאריך 5/9/18).

בהתייחס לבקשה זו, נתן ביה"ד, ביום 11/9/18, את החלטתו הבאה: "הואיל ורק היום (מוצאי ראש השנה) ראה ביה"ד את בקשתו הדחופה של המבקש המתייחסת לישיבת שימוע שנקבעה לו למחר ובכדי שלא לגרום למצב בו תהיה ההחלטה על פיטורי המבקש בבחינת מעשה עשוי, ניתן בזאת צו מניעה אירעי כנגד ישיבה זו, אשר לא תתקיים עד אשר יכריע ביה"ד בגורל בקשתו הבהולה של המבקש, בקשה אשר הדיון בה יתקיים ביום 13/9/18 בשעה 12:00.

הוועדה ניכשלה גם בעיתוי מתן החלטתה, סמוך מאוד למועד בו צפויות להתקיים הבחירות לרשויות המקומיות ובכך הופכת את משרת המזכיר למטבע עובר לסוחר במהלך הבחירות, כאשר מדובר בתפקיד חיוני לקיום מערכת הבחירות וכאשר ידוע כי ראש המועצה הנוכחי של המועצה עשה ועושה כל שביכולתו כדי לפטר את המבקש ומכאן שהחלטת ועדת המינהל מאשרת לראש המועצה לתפוס שתי ציפורים במכה אחת - להפטר מיריבו (המבקש) ולהבטיחה ל"כל המרבה בקולות".

...

בסופו של דבר השלימו הצדדים, ביום 9/10/18, את חובותיהם בהתאם להחלטה היום, עת הגישה המדינה את תגובתה להשלמת טיעוני המבקש ולכן הגיעה העת להכריע בבקשה השנייה.

בנימוקי הועדה קיימת התייחסות גם להיכרותם של חברי הועדה עם השלטון המקומי (סעיף 6.5) - ענין שבוודאי נכון ולגיטימי להביאו בחשבון, עת יושבת הועדה, שהינה ועדה מקצועית, לצורך העניין, ושוקלת האם יש מקום לאשר מצב שהחוק, מלכתחילה, קבע שהוא בעייתי/שאין לאפשרו.

בנסיבות אלו אין בעובדה שאנו נמצאים "ערב הבחירות" כדי להוביל למסקנה שעל ביה"ד לדרוש מהמועצה להמשיך בהעסקת המבקש, לאחר קביעתה של הועדה כי היא אינה מאשרת את מינויו, כאשר ענין זה רלוונטי ונכון גם עת בוחנים את שאלת מאזן הנוחות.

לפיכך ולאחר ששקלתי את טענות כל הצדדים ונתתי דעתי לפרוטוקול הועדה וכן להזמנה לשימוע ששלחה המועצה למבקש, הריני קובעת כי אין מקום לקבוע, בשלב זה, שהחלטת ועדת השירות אינה סבירה ו/או שניתנה בחוסר סמכות ו/או שעל ביה"ד להתערב בה ו/או לשנותה ובהתאם לכך אין מקום לקובע כי המועצה מנועה מלקיים למבקש שימוע בעקבות החלטה זו. סוף דבר-לנוכח כל האמור לעיל, הריני מורה על דחיית הבקשה וגם על דחיית הבקשה השנייה.

ביום 12.2.2019 המערערת פנתה לבית הדין האיזורי בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד ההחלטה על סיום תפקידה כיועצת, ובסמוך לאחר מכן הגישה את תביעתה לקבלת צו מניעה קבוע להשבתה לתפקיד; צו קבוע למניעת הליכי פיטורים נגדה; פיצויים בגין עגמת נפש ותשלום הפרישי שכר וזכויות שונות.

לפני בית הדין האיזורי העידו: מטעם המערערת: המערערת; מר חסבאני, ראש המועצה הקודם; מר נימר מולא, יו"ר מרחב גליל מרכז בהסתדרות; מר מוחמד שמא, יו"ר ועד העובדים במועצה; מר נדים ביבאר, מנהל מחלקת חינוך והממונה על המערערת; גב' נהואת סעד, רכזת כוח אדם; מר ג'ון מועלם, שכיהן בתפקיד מזכיר המועצה ומנהל כוח אדם (יצוין כי בהליך לבקשה לסעד זמני העיד מר מועלם מטעם המועצה).

פיטורי המערערת מתפקיד הקב"סית: בית הדין האיזורי דחה את טענתה של המערערת כי היה על המועצה לנקוט הליך של העמדה לדין משמעתי ולא הליך של פיטורי אי התאמה; נפל פגם בפיטורים, כיוון שלא ניתנה הסכמת נציגות העובדים לפיטורי המערערת, כמתחייב מסעיף 70 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, והסעד הראוי בנסיבות המקרה הוא השבת המערערת לעבודתה; ביסוד החלטת המועצה לנקוט הליך פיטורים היו שיקולים עינייניים ולגיטימיים.

...

מעבר לכך, אנו סבורים כי התייחסות המועצה וראש המועצה למערערת, ובכלל זאת התעלמות בוטה ממנה ומפניותיה, התייחסות אליה בפני אחרים בדרך שיש בה כדי לפגוע בה (כגון – מתן הודעה ביום 9.12.2018 כי אינה מכהנת יותר בתפקיד יועצת), ואף אי קיום החלטת בית הדין הראשונה בבקשה לסעד זמני להשיבה לתפקידה כיועצת, ובכלל זאת מחיקת התואר "יועצת לקידום מעמד האישה" משלט משרדה - אינה ראויה בכלל ובהתייחס לעובדת ותיקה שהקדישה שנים רבות לעבודתה במועצה בפרט.

על כן, אנו מחייבים את המועצה לשלם למערערת בנוסף לפיצוי שפסק בית הדין האזורי, פיצוי לא ממוני נוסף בסך של 50,000 ₪, כך שסך הכל סכום הפיצוי הלא ממוני עומד על סך של 75,000 ₪.

אשר להוצאות: נוכח התוצאה אליה הגענו, ונוכח ההליכים הרבים שנאלצה המערערת לנקוט, אנו קובעים כי בגין ההתדיינות בשתי הערכאות המועצה תשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

תיק זה עניינו בטענתו של התובע כי פוטר שלא כדין מתפקידו כמזכיר המועצה המקומית בוקעתא ומנגד טענת המועצה והמדינה לחריגות בשכרו של התובע.

השתלשלות ההליכים ביום 30.5.18 הגיש התובע את תביעתו וכן בקשה לצוו מניעה זמני כנגד פיטוריו.

[footnoteRef:13] מר טביקמן ציין לדוגמא: "אני אתייחס ... רק לתקופה הנוכחית, רק לתקופה שאנחנו כרגע מכהנים כחברי מועצה. עכשו, אם בתקופה הזו הוא עבר על הנהלים ועל החוקים והוא שיבש את העבודה ולא ציית להוראות של ראש המועצה זו עילה מספקת כדי לפטר אותו בעיניי".[footnoteRef:14] מר טביקמן גם הקשה ושאל האם ניתנה לתובע התראה בדבר מעשיו, ובקש לברר את נושא האיומים שנטען כלפי התובע.

ביום 17.2.15 ניתנה החלטת ועדת מינהל שירות אשר קבעה כי גב' זהווה תוכל להמשיך ולמלא את תפקידה "ובילבד שהעובדת תועבר לתפקיד אחר במועצה, שבה לא תתקיים כפיפותץ ישירה בינה לבין אחיה, ובכפוף לחתימת הקרובים על הסדר למניעת ניגוד עניינים... במסגרתו יתחייבו ראש המועצה והמזכיר/גזבר שלא יעסקו או יטפלו בכל הקשור בעבודתה ובתנאי העסקתה של גב' זהווה".[footnoteRef:47] התובע אישר כי ההחלטה האמורה לא יושמה במשך שנים ארוכות וכי יחסי הכפיפות נמשכו כל אותה העת.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ועל המועצה לערוך חישוב של הפרשי הפנסיה, החל מסיום עבודתו של התובע ועד למועד התשלום בפועל, לפי ההוראות בהסכם האישי ובהתאם למשכורת הקובעת ביחס לכל אחת מהתקופות.

כמו כן, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, ואנו קובעים כי הסכומים הבאים היוו חריגות בשכר: הפרשי שכר משולב בסך 115,134 ₪ תוספת ממלא מקום בסך 147,030 ₪ החזר הוצאות רכב בסך 4,788 ₪ החזר דמי כלכלה בסך 23,555 ₪ שעות כוננות בסך 39,167 ₪.

במצב דברים זה, ישלם התובע הוצאות שכ"ט עו"ד לנתבע בסך 7,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד למועצה בסך 7,000 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 62065-11-19 23 נובמבר 2022 לפני: כב' השופט **** גולדברג התובע: דוד שרביט הנתבעים: 1. יורם שמעון 2. מועצה מקומית מבשרת ציון 3. הממונה על השכר במשרד האוצר החלטה

ההליך עניינו תביעה של התובע, שהועסק כעובד של הנתבעת 2 מיום 10/87 עד לפיטוריו בחודש 3/16 והחל משנת 1992 כמזכיר המועצה, לפיצויים בשל פיטורים שלא כדין, לפיצויים בשל היתעמרות, להפרשי שכר ולפצוי לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, ל ההליך הוגש בשנת 2019 לאחר שתביעה קודמת שהגיש התובע בחודש 3/2016 נמחקה לאחר שבקשת התובע לצוו מניעה זמני כנגד פיטוריו, שהוגשה במסגרת אותו הליך, נדחתה ביום 11.4.16.

ביום 8.7.22 הוגשה בקשה על ידי התובע לגילוי מסמכים, הנתבעת השיבה לבקשה ומשהוגשה תגובת התובע לתשובת הנתבעת, ניתנת החלטה זו. אשר להחלטה לחייב את התובע בהוצאות בגין אי קיום הצוו לגילוי מסמכים, גם אם אי המצאת תצהיר גילוי מסמכים לנתבעת לפני הדיון המוקדם נבעה מטעות, הרי שהנתבעת הגיעה לדיון שקויים מבלי שהועבר לה תצהיר גילוי מסמכים של התובע, והיא זכאית להוצאות בשל כך. עם זאת, לא נסתרה טענת ב"כ התובע כי במקביל להגשת תצהיר גילוי מסמכים מטעם הנתבעת לתיק בית הדין, לא הומצא התצהיר לב"כ התובע.

...

עם זאת, הבקשה לגילוי "כלל תכתובות הדואל של הגב' מירב אסייג ומזכירת התובע גב' נורית מזרחי – נדחית, שכן גם אם עשויים להיות בהן מסמכים רלוונטיים, אין להיעתר לבקשה בשל הפגיעה בפרטיות העובדות. מטעם זה גם נדחית הבקשה לגילוי תיקיית מסמכים שנערכו על ידי התובע ואשר נוהל ונשמרו במחשב של גב' אסייג. מדובר בדרישה מכבידה מעבר למידה הראויה, שכן נדרשת עיון במחשב של עובדת, איתור מסמכים ותיקיות, בדיקה שמא הם "נערכו על ידי התובע" בלבד.

כפוף לאמור בסעיפים 12, 15 ו-20 לעיל, בקשת התובע לגילוי מסמכים ספציפי נדחית.

התובע ישלם לנתבעת (בנוסף לסך 750 ₪ כאמור לעיל) סך 3,250 ₪.