בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת עקב הטרדות מצד דייר סמוך

לפני בקשה לביטול החלטתי מיום 30.12.20, בה נעתרתי, במעמד צד אחד, לבקשת המבקש למתן צו מניעת הטרדה מאיימת, לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 (להלן: "חוק מניעת הטרדה מאיימת").

המשיבה, המוגדרת כבעלת צרכים מיוחדים, שוכנה על ידי הקבוץ בדירה הסמוכה לדירתו של המבקש, לפני כשנה וחצי.

המדובר במחלוקת פנימית בין דיירי הקבוץ שצריכה להיפתר ביניהם, ולכן מבוקש כי הצוו שניתן במעמד צד אחד, יבוטל.

בענייננו, ניתן לראות בארועים של דפיקות בפטיש על קיר ביתו של המבקש, כאשר היתנהלותו של המבקש אינה נושאת חן בעיני המשיבה, כפעולה אלימה מצידה, וניתן לראות בדפיקות אלה, הטרדה.

...

לפני בקשה לביטול החלטתי מיום 30.12.20, בה נעתרתי, במעמד צד אחד, לבקשת המבקש למתן צו מניעת הטרדה מאיימת, לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 (להלן: "חוק מניעת הטרדה מאיימת").

בנסיבות בהן עסקינן בסוגיה שלה היבטים שונים הראויים להשמע במעמד הצדדים, מצאתי להעתר לבקשה באופן שהצו מיום 30.12.20, יוותר על כנו עד למועד הדיון במעמד הצדדים.

לאור האמור, הבקשה לביטול הצו- נדחית.

אני קובע דיון במעמד הצדדים ביום 7.3.21 שעה 9:00 – 10:00.

לפני בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, לפי הוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: "החוק").

"(א) הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחרותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו". המושג "הטרדה מאיימת" הוגדר בהצעת חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"א-2001 (הצ"ח 3028, ג' באב התשס"א, 23.7.2001), באופן הבא: "המושג "הטרדה מאיימת" או במקורו בשפה האנגלית "stalking" מתייחס לדפוסי היתנהגות הכוללים הטרדות ואיומים מסוגים שונים, אשר פוגעות בשלוות חייו, בפרטיותו או בגופו של אדם, ועל פי ניסיון החיים המצטבר מקימים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד" וכן: "הטרדה מאיימת גורמת לאדם שכלפיו היא מופנית למתח, לחרדה ולתחושת איום, לעתים עד כדי אי יכולת לקיים שגרת חיים תקינה". מן הכלל אל הפרט: טענתה של המשיבה בתגובתה, כמו גם בדיון שהתקיים לפניי הייתה – "לא היה ולא נברא", ולא רק זאת אלא שהמבקשת: "אינה דיירת בבניין, אינה גרה בבניין, ואינה בת זוגו של מר פלדמן" (ס' 1 לתגובה).

הלכה פסוקה היא, כי החוק למניעת הטרדה מאיימת בא על מנת ליתן מענה דחוף ומתוחם לפגיעה שאירעה סמוך לפני הגשת הבקשה (רע"א 1852/21 עזרא נ' ביטאיט, 18.4.21) וככל שבכך היו מסתכמות הטענות, וודאי שלא היה מקום להעתר לבקשה.

לצד אלה וכגורמים מצננים יוער, כי לא מצאתי כל אינדיקאציה לתקיפה מצד המשיבה, וממילא שחלק מטענות המבקשת מתייחסות לאירועים ישנים מאוד שאין זה המקום לידון בהם.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ואף שמעתי את השלמות הטיעון בדיון שהתקיים היום לפניי סברתי, כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, זאת נוכח הטעמים הבאים: המסגרת הנורמטיבית: סעיף 2 לחוק, מגדיר מהי הטרדה מאיימת.

הלכה פסוקה היא, כי החוק למניעת הטרדה מאיימת בא על מנת ליתן מענה דחוף ומתוחם לפגיעה שארעה סמוך לפני הגשת הבקשה (רע"א 1852/21 עזרא נ' ביטאיט, 18.4.21) וככל שבכך היו מסתכמות הטענות, וודאי שלא היה מקום להיעתר לבקשה.

סוף דבר: דין הבקשה להתקבל בחלקה בלבד.

מכל מקום, גם מתצהיר הנתבעת מיום 7.11.22 עולה כי הנתבעת אכן פינתה את יחידת הדיור סמוך למועד הגשת התביעה (כתב התביעה הוגש ביום 17.2.21, ואילו הדיון בבקשות למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נערך ביום 21.2.21).

ראוי להעיר כי בהחלטת בית המשפט העליון הנזכרת לעיל נאמר עוד, שבעלה לשעבר של הנתבעת טוען כי סך של 250,000 ₪ אמנם הופקד בחשבונו אך לא על ידי הנתבעת אלא על ידי "ה"ה מישל ושירלי סימן, שאינם מוכרים לו". עוד נאמר באותה ההחלטה, כי בעלה לשעבר של הנתבעת מסכים אמנם לחתימה על הפסיקתא ולפיה הזכויות ביחידת הדיור שייכות לנתבעת, אך הבהיר כי "אם תתעורר כל טענה מצד ה"ה סימן באשר לסכום ששולם, ובמידה שיידרש להשיב את הכספים ששולמו, הרי ש[הנתבעת] תתחייב לפנות את הדירה לאלתר" (ראו נספח 10 לתצהיר הנתבעת).

...

על יסוד טענות אלה ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה "לאלתר" בנימוק שהתובע עשה דין לעצמו.

אין בידי לקבוע על סמך הראיות שהוגשו לי כי התובע גרם לנזקים כלשהם ליחידת הדיור או לפריטי רכוש וציוד של הנתבעת.

אני מקבלת אפוא את התביעה במובן שצוין בסעיף 32 לעיל.

בעקבות ארוע זה עתרה התובעת 2 לבית המשפט בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

בנסיבות אלו נאלצו הנתבעים לשאת בפרק זמן זה של העיכוב בהוצאות נוספות עבור דיור חלופי.

בנוסף עתרו הנתבעים למתן צו שיורה לתובעים לאפשר לנתבעים לטייח את קיר ביתם ולהשלים את בניית הבית ללא הפרעות מצד התובעים ו/או גרימת נזקים נוספים.

21.1.8 2,000 ₪ בגין עריכת חוות הדעת של המהנדס מטעם התובעים: הסכום המבוקש הנו בגדר הוצאות משפט ואליהן אתייחס בסעיף הרלוואנטי בפרק האחרון של פסק דין זה. 21.1.9 50,000 ₪ - פיצוי בגין עגמת הנפש שניגרם לתובעים במהלך תקופת בניית ביתם של הנתבעים, לרבות הארוע הנטען של השלכת הדלי לעבר התובעת 2 ע"י אחיו של הנתבע 1: ככל שעסקינן בייחוס הפצוי לטענות הקשורות למהלך תקופת הבניה של בית הנתבעים, לא מצאתי כי הוכחו נסיבות מיוחדות המצדיקות העתרות לפצוי הלא ממוני המבוקש ובפרט בשעה, שכל עבודות בניה - ולבטח כאלו שמתבצעות בסמיכות לבית מגורים קיים - יוצרות, מטבע הדברים, אי נוחות מסוימת.

...

על רקע האמור, עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם את הסכומים הבאים: 9.1 17,037 ₪ - מחצית עלות הקמת הקיר המשותף; לטענת התובעים, בהתאם להוראות סעיף 49 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן - חוק המקרקעין) ובהתאם לפסיקה הרבה בנדון, על הנתבעים לשאת בתשלום חלקם בעלות הקמת הקיר.

24.5 פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עגמת נפש: משדחו הטענות בדבר הסגת הגבול ובדבר קיומו של המטרד, וכאשר עגמת הנפש הנטענת היא מחמת אותם דברים, שקיומם לא הוכח, דין רכיב זה של התביעה להידחות.

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין תביעת התובעים להתקבל בחלקה בעוד שדין התביעה שכנגד של הנתבעים, להידחות.

הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לידי התובעים 47,371 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 16.8.18, ועד התשלום המלא בפועל.

מרגע שהחלו עבודות השפוץ הם נתונים לאיומים בלתי פוסקים ומעשי סחיטה ואלימות מצד הנתבעים שבגינם הם נאלצו להגיש תלונות במישטרה ולפנות לבית משפט בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

הנתבעים טענו כי לא ניתן לעשות שימוש בשטח האמור לצרכי מעבר מכמה סיבות והן: הסכמה בת עשרות שנים של כלל הדיירים לעשות שימוש בשביל הגישה הימני; המעבר חסום על ידי החלקה הסמוכה ולכן ממילא לא ניתן לעבור במקום; שביל ברוחב של 70 ס"מ אינו תקני, לא ניתן לקבל לגביו היתר והוא צר ומסכן את העוברים בו. הנתבעים טענו כי שימוש בשביל השמאלי מהוה שימוש לא הוגן ולא סביר ברכוש המשותף ופוגע בפרטיותם וביכולת השמוש שלהם בדירתם.

...

מכל מקום, טענות הנתבעים בהקשר זה (סעיפים 4.1-4.6 לתצהיר הנתבע) דינן להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני מורה כלהלן בנקודות המחלוקת: גרמי המדרגות הושבו ואין לתת עוד הוראה אופרטיבית בהקשר זה במסגרת הליך זה. ניתן בזה צו קבוע אשר אוסר על הנתבעים או מי מטעמם למנוע או להפריע או לחסום בכל דרך את הגישה לגרמי המדרגות או לבצע כל שינוי בגרמי המדרגות, לרבות פירוק או הריסה, ללא החלטה חלוטה של ערכאה מוסמכת.

אני מורה על העברת הפיקדון הקיים בתיק לידי התובעים באמצעות בא כוחם על חשבון חיוב הנתבעים בהוצאות ההליך כאמור.