בקשה למתן צו למניעת דיספוזיציה של נכסים

ביום 18.5.16 הוגשה בקשה מטעם התובעים למתן צו למניעת דיספוזיציה בנכס.

...

אשר לעיתוי הגשת הבקשה, קרי למעלה משנה מעת שהוגשה הבקשה, אשר יכלה לכאורה להצביע על חוסר תום לב בבחירת עיתוי הגשת הבקשה, במטרה למנוע את ברור התובענה לגופה, אני סבורה כי קיים היגיון בהגשת הבקשה בשלב זה, לאחר שלא התקבלו הבקשות לסעדים זמניים של התובעים, ומשנקבע קדם משפט ראשון בו ביקשו התובעים לקבוע את התיק להוכחות, דבר שיגרור את הנתבעים להוצאות נוספות רבות, לאור הימשכות ההליך ומורכבותו.

לאחר שמצאתי כי סיכויי התביעה נמוכים מאוד וכן מצאתי כי מצבם הכלכלי של התובעים אינו איתן, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על הפקדת ערובה.

אשר לגובה הערובה הנדרשת, על בית המשפט לשום אותה, לאחר שיאזן מחד את זכותו של הנתבע (אשר במקרה זה מדובר בנתבעים שאינם גוף פיננסי איתן, אלא אזרחים מן השורה) לא להיגרר שלא ברצונו להתדיינות ולהוצאות מיותרות, כשבסופה, עלול הוא למצוא עצמו חסר יכולת מימוש בדבר ההוצאות שנפסקו לזכותו, ככל שיפסקו, ומאידך נתתי משקל בכורה לזכותם של התובעים לגישה לערכאות ולחשיבות אי חסימת דרכם למיצוי זכויותיהם בשל מעמסה כספית, ולאחר ששקלתי את סיכויי התביעה, את מצבם הכלכלי הקשה של התובעים ואת עיתוי הגשת הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי על התובעים להפקיד ערובה בסך 35,000 ₪ בקופת בית המשפט עד ליום 10.9.17.

בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגישה המבקשת בקשה למתן סעדים זמניים ובה נתבקש בית המשפט המחוזי להורות, בעקרו של דבר, על מתן הסעדים הזמניים הבאים: צו זמני למינוי מנהל נוסף לחברה, לצידו של המשיב 1, אשר יוקנו לו הסמכויות המוענקות כדרך כלל למנהל כללי; צו זמני למימוש זכויות החתימה של המבקשת בחברה, ובכלל זה זכויות חתימה בדבר שימוש בכספי החברה, תשלומי שכר והתקשרויות עם צדדים נוספים; צו מניעה זמני שיאסור כל דיספוזיציה בנכס המקרקעין, לרבות רישום הנכס במירשם המקרקעין ובצוע כל שינוי פיזי בו (להלן: הבקשה למתן סעדים זמניים).

...

כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המבקשת לא הוכיחה כי המשך ניהול החברה במתכונת הנוכחית יוביל לנזק בלתי הפיך מבחינתה אף אם תתקבל תביעתה בסופו של דבר.

לנוכח האמור, אף דין הבקשה למתן סעדים זמניים העוסקים באופן ניהול החברה ובמעורבות המבקשת בניהול – להידחות.

סוף דבר: לנוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

במסגרת ההסכם נקבע, כי הקונה תקבל את החזקה בדירה, במועד חתימת ההסכם, וזאת תוך הגדרתה מעמדה כ-שוכרת של הנכס, וכי הצדדים יחתמו, במקביל, על הסכם שכירות, אשר יהווה חלק בלתי נפרד מהסכם המכר, ותוך שהתמורה על פי הסכם השכירות תקוזז מתוך יתרת תמורת הדירה הקבועה בהסכם המכר (ס' 4ה' להסכם).

במסגרת דיון אשר היתקיים בפני הנשיאה (כתוארה דאז), כב' השופטת גרסטל, ביום 12.6.2013, בבקשה למתן צו מניעה, האוסר על דיספוזיציה בנכסי החייב או החברות שבשליטתו, נקבע, בין היתר, כדלהלן: "... הגם שאין צו פורמלי, על המשיבים לקחת בחשבון קיומו של הליך זה ואחריות שתוטל עליהם אם יבוצע שינוי במצב הקיים, שלא ניתן יהיה להחזירו לקדמותו במקרה שהצו יינתן ו/או התובענה תיתקבל". בהמשך, ביום 18.8.2013, ניתן צו מניעה פורמלי, האוסר על כל דיספוזיציה בדירה.

...

על אף החלטתי מיום 27.5.2020 לא צורפו הבהרות או מסמכים כלשהם אשר יש בהם כדי ללמד על כך. בנסיבות אלו לא מצאתי לראות במשיבה כמי שזכאית להשבתו של סכום זה. ארנונה 9,765 ₪ (10,202 ₪ בהפחתת סך של 437 ₪ בגין התקופה בה התגוררה המשיבה בדירה.

עיון בחוות הדעת ובטענות הצדדים מביא למסקנה על פיה יש לבחון את גובה דמי השכירות הראויים ביחס לדירה בת חמישה חדרים.

משנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, אני מוצאת כי דין עתירתה זו של המשיבה להידחות.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

הבקשה בפניי בקשת התובעת/המבקשת למתן צו מניעה זמני לאיסור כל דיספוזיציה בנכס הבנוי על חלקה 18 בגוש 15302 במושבה כנרת (להלן:-"הנכס").

אמנם ניתן לבנות עליו צימרים, אך אין חולק כי צימרים אינם בנויים על החלקה, אלא בית מגורים המושכר ע"י השוכרת כיחידות נופש, זאת בנגוד לייעודו החוקי של הנכס ולענייננו, אף בנגוד למטרת השמוש המותרת לפי סעיף 6לההסכםהשכירות ("מגורים או צימרים") וכן בנגוד לסעיף 47.4 הקובע: "47...המשכיר יהיה רשאי לבטל את הסכם זה ולפנות את השוכר:

...

לאור כל האמור לעיל נדחית הבקשה.

המבקשת תשלם לכל אחת מן המשיבות, בנפרד, הוצאות בסך כולל של 5000 ₪ (יחדיו 10,000 ₪).

אשר להמשך ההליך אני קובע ישיבת קדם משפט ליום 3.7.22 שעה 9.00, תוך שאציע לשוכרת לשקול בכובד ראש המשך הליכי תובענה זו לאור מסכת הראיות לכאורה שנשמעה עד כה. בנוסף אמליץ לצדדים לפנות לגישור במטרה לנצל את הזמן ולנסות להגיע לפתרון מוסכם של המחלוקת בזמן מהיר יותר.

בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני ואיסור דיספוזיציה בנכס.

עוד העידה המתווכת אודות כוונות הצדדים במהלך המשא ומתן בהרחבה, כדלקמן: "זיו וטל שליין [התובעים – י.ש.] הגיעו אלי, פנו אלי לגבי נכס שהם רצו לרכוש בקדימה. ניפגשנו במקום, הנכס לא התאים והצעתי להם נכס שכרגע מוצע להשכרה ובהמשך למכירה שזה הנכס של מישפחת שם טוב. משם נסענו לראות את הנכס, הם ראו את הנכס מספר פעמים ואז בעצם הובהר שהנכס בשלב הראשון הוא להשכרה, אני לא זוכרת את לוחות הזמנים, אבל בתחילת 2022 הוא כנראה יוצע למכירה. ומשם בעצם הם ראו את הנכס כמה פעמים, קבענו פגישה פרונטלית, המפגש הראשון היה למיטב זכרוני אצל שם טוב ושם בעצם התחילו לפרוס את תנאי העסקה כשדובר בעצם על השכרה בשלב הראשון כיוון שהם לא היו מעונינים למכור בשלב הראשון, זאת אומרת שקודם תהיה שכירות ואחר כך בעצם תהיה מכירה. סוכם סכום השכירות, תקופת השכירות, ובעצם סוכם שהם גם ירכשו את הנכס ברגע שהם יהיו מעוניינים למכור אותו. הם בעצם קיבלו בעצם זכות ראשונים עם תנאים מוסכמים והוחלט שבעצם בהסכמה של שני הצדדים שהיה ומישהו מתחרט הם בעצם מפצים את הצד שניפגע." (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 12-1).

...

לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי אומד דעת הצדדים בעת חתימת כתב ההסכמות לא היה לחתום על מסמך מכר, אלא לחתום על הסכם שכירות ולהעניק לתובעים זכות סירוב ראשונה לרכישת הנכס, כאשר שני הצדדים היו רשאים לחזור בהם מאותן הסכמות תמורת פיצוי מוסכם של 130 אש"ח. לפיכך, משהחליטו לבסוף הנתבעים כי אינם מעוניינים למכור את הבית והסכימו להעביר לתובעים את הפיצוי המוסכם – נדחית טענת התובעים כי הנתבעים הפרו את כתב ההסכמות.

סוף דבר במכלול האמור לעיל, נדחית התביעה.

עד ליום 16.4.23 ישלמו הנתבעים סכום זה לתובעים במישרין, או באמצעות מתן הוראה למתווכת להעביר לתובעים את השיק שהופקד לטובתם ולוודא את פרעונו.