בקשה למתן צו כינוס לחייב מורשע באינוס קטינה

נקבע למשל כי אין מקום לתת לחייב צו כנוס אם חובו היחיד הוא חוב למרכז לגביית קנסות, שהוטל במסגרת גזרי דין.

במקרה זה , הוטל הקנס בעקבות הרשעת החייב, על-פי הודאתו, באינוס קטינה בנסיבות מחמירות ובקשירת קשר לבצוע פשע, גניבה ממעביד וגניבה.

בנסיבות האמורות, ולנוכח מסקנתי לפיה אין מקום להורות על הפטר היחיד מהחוב נשוא העבירה, אזי אין תועלת בהמשך ניהול הליך זה. על כן, בנסיבות אלו, אני מקבלת את הבקשה ומורה על ביטול הצוו לפתיחת הליכים שניתן בעיניינו של היחיד.

...

הנושה הגיש תביעה אזרחית כנגד היחיד, אשר במסגרתה נפסק לו פיצוי כספי, הוא החוב האמור העומד ביסוד הליך זה. לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים ואת הפסיקה והדין החל, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול הצו שניתן בעניינו של היחיד שכן אין תועלת ואף לא תוחלת בהמשך ניהול הליך זה. סעיף 175 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018 (להלן – החוק) קובע כך – "175. חובות שאינם בני הפטר

בנסיבות האמורות, ולנוכח מסקנתי לפיה אין מקום להורות על הפטר היחיד מהחוב נשוא העבירה, אזי אין תועלת בהמשך ניהול הליך זה. על כן, בנסיבות אלו, אני מקבלת את הבקשה ומורה על ביטול הצו לפתיחת הליכים שניתן בעניינו של היחיד.

על ההלכה כי ניתן לבחון הדברים כבר בעת בחינת הבקשה למתן צו כנוס חזר בית המשפט העליון לאחרונה בעיניין ע"א 7092/13 מור נ' כנ"ר ניתן ביום 12/10/15, בנושא מזונות ויש להחיל הדברים בבחינת קל וחומר במקרים בהם מדובר בעבירה פלילית של אינוס קטינה בנסיבות מחמירות הנוגדת באופן ברור את תקנת הציבור: "...השאלה העיקרית העומדת לפני בית המשפט בדונו בסוגיה אם להכריז על חייב..היא האם פעל בתום לב...יחד עם זאת את אין בכך כדי לגרוע מכוחו של בית המשפט לדחות הבקשה למתן צו כנוס אם מתברר כבר בשלב מוקדם זה, כי החייב הגיש בקשתו האמורה בחוסר תום לב ומנצל לרעה הליך פש"ר...". אין ספק כי במקרה דנן מונחת בפני בית המשפט תשתית עובדתית ברורה ביחס לחובות החייב הנובעים מבצוע עבירות פליליות, כאשר החוב העקרי נוצר בגין אינוס קטינה בנסיבות מחמירות (הקטינה הייתה בעת ביצוע האינוס בת 12 ו-9 חודשים בלבד) – תשתית המלמדת על חוסר תום לב, ואין להשוות מקרה זה לעניינו של בלום בו ניתן צו כנוס, שכן בבלום דובר על הרשעה בעבירות משמעת שבוצעו ע"י עו"ד ביחס להתנהלותו עם כספי לקוחות ונקבע כי על מנת שתתפרש בפני בית המשפט תמונה מלאה וברורה יש לחקור בצורה יסודית את כל החובות ולבחון כל חוב וחוב תוך מפוי החובות שניתן יהיה לכנותם "חסרי תום לב". לאמור לעיל אוסיף ואפנה גם להילכת בית המשפט בעיניין בנבנישתי (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר ניתן ביום 4/5/03) שם נקבע כי אין לתת צו כנוס לחייב שניהל עסק בלתי חוקי (של שירותי לווי), בנימוק כי מדובר במקרה חריג של עבירה שיש בה היבט ברור של חוסר מוסריות העולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור ועל כן יש מקום למנוע את תחולת הפקודה: "שונה המצב באשר לתכלית הכללית שעניינה תקנת הציבור, השמירה על שילטון החוק והרתעת עבריינים. אכן, ככל שהפעילות שהביאה ליצירת החובות היתה בלתי חוקית, הרי שמתן הגנה לחייב במסגרת הפקודה מעוררת קושי. עיקרון היסוד לפיו אין חוטא נשכר ואין לעודד הפרת החוק על ידי החוק עצמו, מחייב, לכאורה, כי חייב שיצר חובות במהלך פעילות של עסק לא חוקי לא יצא נשכר ולא יוכל לחסות תחת כנפי הפקודה". ע.א 6416/01 בנבניסטי נ' הכונ"ר, פד"י נז(4), 197.

...

בפתח הדברים אומר כי התשובה לטעמי שלילית, וכי דין הבקשה למתן צו כינוס להידחות.

הכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה שמקרה זה אכן נופל לאותם מקרים חריגים בהם יש לבחון את שאלת תום הלב של החייב כבר בשלב המוקדם בו נבחנת השאלה האם יש מקום למתן צו כינוס, ולקבוע כי חובותיו של החייב נוצרו בחוסר תום לב ובניגוד לתקנת הציבור, ועל כן אין מקום למתן צו כינוס שכן מתן צו הכינוס יהווה "דחיית הקץ" בלבד עד מועד ההכרזה.

..ואין מקום להתעמק בשלב זה בשאלת תום ליבו של החייב במועד יצירת החובות או לבחון את התנהלותו בהליכי ההוצאה לפועל וזאת מכיוון שספק בעיני אם המידע שמונח לפני בית המשפט בשלב זה מספיק, במרבית המקרים, על מנת לבסס קביעה בדבר חוסר תום לב של חייב אשר מצדיק לסרב להעתר לבקשתו לתת צו כינוס, ודוק המידע שמונח לפני בית המשפט בשלב זה הינו בדרך כלל רק מידע שמציג החייב.

ראה סעיף 175(א) להצעת החוק: "ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה: 1. תשלום עונשי. 2. חוב שנוצר בדרך מרמה או הנובע מעבירת גניבה או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה". בדברי ההסבר לסעיף זה אף נכתב כי: "החוק המוצע מבקש לכלול בסעיף זה (סעיף 69 לפקודה הנוכחית, המחריג חובות מסוימים ממתן הפטר – ע.ב.) עבירות חמורות נוספות שלא מוצדק לפטור את החייב מחובות שנוצרו בשלהן בשל העדפת האינטרס הציבורי. בעניין זה עוקבת ההצעה אחרי המגמה הקיימת בפסיקה (ראו לדוגמא שיכמן)". סוף דבר ובשקלול כל האמור לעיל – דין הבקשה למתן צו כינוס להידחות.

הנאשם ביקש מהמתלונן לרשום עבורו שיק בגובה 10% מהמכרז לתאריך פרעון 15.10.2009 (כביכול תאריך המיכרז) בסך 26,000 ₪, וזאת בטענה כי השיק יועבר לעורך-הדין המנהל את המיכרז במסגרת כנוס הנכסים.

לבקשת הסניגור, על רקע התפתחויות בחייו האישיים של הנאשם שנגעו לבִּתו הקטינה, הוריתי על הגשת תסקיר משלים.

ההגנה הגישה לעיוני מסמכים בשני נושאים: ראשית, הוגשו לעיוני כתבי-בית-דין משנת 2009 הקשורים למתלונן, מהם עולה לכאורה כי כנגד המתלונן ננקטו בשעתו הליכי הוצל"פ, במסגרתם התבקש כנגד המתלונן צו עיכוב יציאה מהארץ.

לצד זאת, עליי להדגיש כי אין מקום להתייחס בקלות ראש למצב בו נאשם מוציא במירמה כספים מאחר, על-מנת לגבות חוב כספי שלטענת הנאשם אותו אחר חייב לו. מדובר בעשיית דין עצמי פסולה, תוך שימוש בדרכי כזב ומרמה כלפי המתלונן וכלפי גורמים נוספים תמימים כמפורט לעיל, ותוך תיכנון ותחכום שנפרשו על-פני תקופת זמן בלתי מבוטלת - משל אין דין ואין דיין.

עוד ניתן משקל לכך שהנאשם הורשע בעבר בעבירה זהה, הגם שזו היתיישנה (לכך שבית-משפט רשאי להביא בחשבון שיקוליו דבר קיומה של הרשעה שהתיישנה אך טרם נמחקה, ראו: רע"פ 1808/10 זיכרמן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (13.4.2010)).

...

אוסיף כי לא שוכנעתי כי עונש של עבודות שירות יפגע באופן בלתי מידתי בנאשם או במי מבני משפחתו (לרבות הבת הקטינה שהוזכרה לעיל, שאמורה לשהות בבית הנאשם רק בסופי שבוע ובחופשות).

בנסיבות העניין, ולאחר איזון בין מכלול השיקולים, אני סבורה כי יש להשית על הנאשם עבודות שירות לתקופה קצרה, ומאסר מותנה הצופה פני עתיד.

סוף דבר נוכח מכלול הטעמים האמורים, אני רואה לגזור על הנאשם כדלקמן: 60 ימי מאסר בפועל, אותם יוכל הנאשם לרצות בעבודות שירות כפי שקבע הממונה על עבודות השירות בחוות-דעתו.

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב האישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות מין במשפחה, מעשים מגונים ואינוס, בהתאם לסעיפים 351(א) בנסיבות סעיף 345(ב)(1), 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1), 351(ב), 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

המשיב ביצע באחותו, באין ספור מקרים, עבירות מין, במשך שנים ארוכות – החל מהיותה קטינה ועד שבגרה.

ב"כ המבקשת סבור שלא ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופה, ועל כן עתר להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בנוגע למעשה האינוס משנת 2008 – 2013 – נטען ע"י הסניגור כי המתלוננת בחרה לא לשתף מאן דהו במעשים עד דצמבר 2012, ורק בתאריך 10.3.2013 מגישה את תלונתה במישטרה, ובמקביל דואגת להוציא צו הרחקה מבית משפט לעינייני מישפחה כנגד בני משפחתה.

דיון והכרעה ההלכה היא, כי בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אין בית המשפט מקיים קדם משפט פלילי ואינו בוחן את אמינות הראיות ומשקלן, אלא הוא בודק אם מקימות ראיות גולמיות בעלות "פוטנציאל ראייתי", אשר יש בכוחן כדי להניח תשתית עובדתית מרשיעה, לאחר חקירות וקביעות של אמינות ומשקל.

אולם, משרותם שאלה האם שמעון הוא זה שאנס אותה, השיבה בחיוב.

גרסת המשיב: המשיב בחקירתו הכחיש את עבירות האינוס, אך הודה בכך שנהג לכנס לחדרה של המתלוננת כשהוא עירום, וכן הודה בכך שהיה נשכב על גופה של המתלוננת, כשהוא עירום, ונשק בלחיה.

...

על רקע האמור לעיל, עותר הסנגור להורות על שחרורו של המשיב, בתנאים שיבטיחו התייצבותו למשפט, ובעיקר כאשר המתלוננת לא מתגוררת בבית ההורים בבאר שבע, אלא בירושלים, במסגרת חוץ ביתית.

"אזכיר כי בשלב מקדמי זה אין צורך בקביעה באשר מהמינות העדים, אלא רק בקביעה האם יש פוטנציאל הוכחתי סביר הגלום בראיות שיהיה בו בלהביא להרשעתו של הנאשם במיוחס לו...עבירות אלימות במשפחה מטיבן מבוצעות ללא נוכחות עדים נוספים, ולכן מטבע הדברים מדובר בגרסה מול גרסה...העובדה שקיימת גרסה מול גרסה בעבירות מעין אלו אין בה כשלעצמה כדי לקבוע שישנה חולשה ראייתית במסכת הראיות לכאורה." על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה, ולאחר שהקשבתי לטעוני ב"כ הצדדים, וכן עיינתי בכלל חומר החקירה שמונח בפניי הגעתי לכלל מסקנה שהמבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום כנדרש על פי הלכת זאדה.

המערער הורשע בשנת 2009 בתיק פשע חמור בגין מעשי אונס ואלימות מרובים כלפי גרושתו, היא המשיבה 2, וכן בגין עבירות של תקיפת בתם המשותפת, היא המשיבה 3 (ושהייתה קטינה אותה עת. להלן: הגרושה ו-הבת, בהתאמה).

ביום 16.3.2011 ניתן צו כנוס נגד המערער לבקשת הגרושה, והמערער הוכרז כפושט רגל (להלן: הליך הפש"ר).

על פי פסיקת בית משפט זה חוב גזר הדין וחוב פסק הדין הם בבירור חובות שנוצרו בנסיבות עליהן חל סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם–1980, הקובע כי "[צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:] חוב או חבות שנוצרו במירמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במירמה כאמור". ויובהר, לבית המשפט נתון אומנם שיקול דעת בעיניין אופן יישומו של כלל זה, ואולם בשים לב לחומרת עבירות המין והאלימות הקשות בהן הורשע המערער, ואשר בגינן נידון לשבע שנות מאסר בפועל, ולעובדה כי חוב גזר הדין וחוב פסק הדין לא ניפרעו לא במלואם, לא בעקרם וגם לא בחלקם המשמעותי, תמימי דעים אנו עם בית המשפט המחוזי, הכנ"ר והנאמן, כי בכל מקרה לא יהיה נכון להחיל עליהם את צו ההפטר (המבחנים לקביעה כי מדובר ב"חוב שנוצר במירמה" נקבעו בע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד נז(4) 197 (2003); ליישומם במקרים של אלימות ועבירות סחר בבני אדם ראו ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרישמי (6.10.2013) (בו נקבע כי החייב יכול לבוא בשערי הליך פשיטת הרגל בהנתן מאפייני הפעילות הבלתי חוקית בה הורשע); ע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן (11.1.2015) (בו נקבע כי בהנתן ששעור החוב שנוצר במירמה מכלל החובות היה נמוך (כ-5.5%) יש להכריז על החייב כפושט רגל, תוך הותרת השאלה האם להחיל את ההפטר על החוב האמור לשלב מתן ההפטר).

...

המשיבות מוסיפות כי בניגוד לטענת המערער, במסגרת הליך הפש"ר הובהר כי אף הוא ביקש לפתוח בהליך זה, ועל כן אך מסיבה זו יש לדחות את הערעור.

דין הערעור להידחות.

סוף דבר: דין הערעור להידחות.