בקשה למתן צו ירושה בבית הדין הרבני לצורך חלוקת עיזבון

יצוין עוד שלכתב התביעה צורפה בקשת האלמנה למתן צו ירושה מבית הדין הדרוזי, ממנה עולה שהאם והאלמנה חתמו שתיהן על הבקשה, בנוסף לחתימתן על ההסכם.

] נתן צו ירושה בנוגע לעיזבון המנוח וכן אישר את הסכם חלוקת הירושה שנערך ואושר ע"י עו"ד. נטען כי הן התובעת והן הנתבעת הסמיכו את ביה"ד ליתן את צו הירושה ולאשר את הסכם חלוקת ירושת המנוח.

כך, ב- בג"ץ 5105/19 פלונית נ' בית הדין השרעי עכו (פורסם במאגרי מידע, מיום 19.4.21), קבע ביהמ"ש העליון מפי הש' הנדל את הקביעה הבאה היפה לענייננו (ההדגשות אינן במקור): "[...] כאשר צד להסכם שקבל תוקף של פסק דין מבקש את ביטולו בשל פגם שנפל בהסכם עצמו – דוגמאת עושק, כפייה או הטעה – עליו לעשות זאת באמצעות הגשת תובענה חדשה לערכאה בה ניתן פסק הדין, ולא באמצעות מסלול העירעור הרגיל, הרלוואנטי רק לפגמים שנפלו בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין. [...] ...". ב-רמ"ש (חי') 1159-03-17‏ ע.א.מ נ' פ.מ (29.6.17) עמד כבוד הש' ס. ג'יוסי על כך ששאלת הסמכות נגזרת מאופן ניסוח כתב התביעה ובחינת מהות ולשון הטענות שפורטו בה: "שאלת הסמכות לידון בעינייני הרכוש של בני-הזוג במקרה דנן, האם זו נתונה לבית המשפט לעינייני מישפחה או לבית הדין השרעי, תוכרע על פי ניסוח טענות המשיבה בכתב התביעה, הן על דרך בחינה לשונית והן על דרך בחינה מהותית – האם המשיבה ביססה טענותיה על פגמים בכריתת ההסכם ופגמים בדרך אישור ההסכם, שאז הסמכות נתונה לערכאה המאשרת את הסכם הגירושין או שמא ביססה המשיבה את טענותיה על פרשנות ההסכם ואכיפתו, שאז הערכאה המאשרת את הסכם הגירושין אינה רוכשת סמכות נמשכת לידון בתביעה לפרשנות הסכם (בג"ץ 1607/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים [פורסם בנבו] (18.4.12) ראה גם בג"ץ 8578/01 חליווה נ' חליווה, פ"ד נו (5) 634, 641)". אין חולק כי בעניינינו הן לשון הטענות והן מהותן, נוגעות לפגמים ברצון התובעת.

...

סעיף 5 לחוק בתי הדין הדרוזיים, התשכ"ג – 1963 קובע את סמכותו של ביה"ד הדרוזי לדון בין היתר בענייני ירושה ולפיו, על מנת שביה"ד הדרוזי יקנה סמכות לדון בענייני ירושה, נדרשת הסכמת "כל הצדדים הנוגעים בדבר": "5. בעניני המעמד האישי של דרוזים כמפורט בסעיף 51 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1947-1922, או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית דין שיפוט ייחודי לפי סעיף 4, יהא לבית הדין שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך". סבורני כי אין בטענה זו כדי לשנות ממסקנתי דלעיל בדבר סמכותו של ביה"ד הדרוזי לדון בתביעה.

באשר לטענה כי ביה"ד הדרוזי אישר את הבקשה למתן צו ירושה ולמתן תוקף של החלטה שיפוטית להסכם, מבלי שהצדדים התייצבו בפניו פרונטאלית, אלא על סמך בקשה בכתב, סבורני כי אף בכך אין כדי לאיין את סמכותו לדון בהליך (הן ההליך המקורי והן בתביעה לביטול).

בנסיבות אלו ועל פי הפסיקה שהובאה לעיל, טענות לביטול ההסכם מחמת פגמים ברצון לרבות טענת הזיוף, דינן להתברר בפני ביה"ד הדרוזי ולא בפני ערכאה זו. סוף דבר, אני מורה על דחיית התביעה על הסף.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים ש' שוחט, ס"נ, ע' רביד ונ' שילה) אשר ניתן ביום 11.6.2023 בעמ"ש 44688-10-22, במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה תל אביב-יפו (השופט ל' ברינגר) אשר ניתן ביום 22.8.2022 בת"ע 55080-02-22 ובת"ע 55086-02-22, ואשר בגדריו נדחתה היתנגדות המבקשים למתן צו ירושה המזכה את המשיבה במחצית מהזכויות בעזבון אביהם המנוח, שהיה נשוי למשיבה בעת פטירתו (להלן: המנוח).

לזאת אוסיף כי במקרים גבוליים, בהם עולה צורך לפרש את הסכם הממון ובית המשפט נידרש להכריע האם בפניו הוראה כשרה, אשר קובעת את הקפם של נכסי העזבון, או, שמא, הוראה פסולה, אשר מתיימרת לקבוע כללים בדבר חלוקת העזבון, יחול הכלל לפיו יש לבכר את הפרשנות המקיימת את ההסכם על פני פרשנות שמביאה לבטלותו (בע"מ 1811/20 פלוני נ' פלונית (13.4.2021)).

כפי שקבע, בצדק רב, סגן נשיא ש' שוחט בפסק הדין קמא, "אין בהסכם הממון, ולו ברמז, הוראה ירושתית מנחילה. אין גם הוראה שמדירה את המשיבה. הסכם הממון שותק בכל הנוגע לרצון מי מבני הזוג להקנות או שלא להקנות לבן הזוג שנותר בחיים חלק מעזבונו במקרה של פטירה, חלק אחר ממה שמגיע לו כיורש על פי דין או בכלל. ודוקו! אין נפקא מינה לעניין זה אם חיי הנישואין באו לסיומם עקב הפטירה 25 ימים בלבד לאחר שהחלו או 25 שנים של חיי מישפחה טובים ומאושרים. על מנת לתת תוקף לצוואה מדירה, גם אליבא דאלה שסוברים כי יש מקום לקיים צוואה שכוללת הוראה מדירה כהוראה יחידה, ללא הוראות מנחילות לצידה – חייבת ההוראה להיות הוראה מפורשת ולפרט בה אם ההדרה היא מכל העזבון או מחלק מהעזבון או ממנה מהעזבון." (ראו שם, פסקות 13-12).

...

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים ש' שוחט, ס"נ, ע' רביד ונ' שילה) אשר ניתן ביום 11.6.2023 בעמ"ש 44688-10-22, במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו (השופט ל' ברינגר) אשר ניתן ביום 22.8.2022 בת"ע 55080-02-22 ובת"ע 55086-02-22, ואשר בגדרו נדחתה התנגדות המבקשים למתן צו ירושה המזכה את המשיבה במחצית מהזכויות בעיזבון אביהם המנוח, שהיה נשוי למשיבה בעת פטירתו (להלן: המנוח).

דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר טרם הוכרעה בפסיקתנו, אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

הבקשה למתן צו לחלוקת עיזבון הוגשה לצורך קבלת אישור של בית המשפט להסכם לחלוקת עיזבון עליו חתמו הצדדים ובהתאם לקבוע בסעיף 110(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965.

טענות התובעת שהוצגו בהליך שבפני אף נדחות מכוח כללי תום הלב בניהול הליך משפטי וכפי שצוין בבג"צ 10172/09 פלוני נ' בית הדין הרבני האיזורי תל אביב ואח' (פורסם במאגרים האלקטרוניים): 'אציין מבלי לחדש, כי ככלל, על צד העותר לסעד מבית המשפט מוטלת חובה של תום לב דיוני ושל טוהר ההליך השפוטי".

מכל המקובץ לעיל, מסקנתי היא כי ההסכם לחלוקת עזבון שריר וקיים, לא הוגשה כל תביעה לביטולו ולכן חלוקת עזבון המנוח תעשה בהתאם להוראותיו ובהנתן קביעת הצדדים בסעיף 5 להסכם לחלוקת העזבון, על פיו הסכימו הצדדים כי: ' .

...

אחרית דבר, מכל המקובץ לעיל ולאור מהות התובענה שבפני, אני קובעת כי היקף עזבון המנוח הינו כפי שפורט בחוות דעת המומחה.

לאור מסקנות פסק-הדין אני קובעת כי עזבון המנוח יחולק בין הצדדים בהתאם להסכם לחלוקת עיזבון.

ויודגש, חרף הוראת סעיף 109 (א) לחוק הירושה, הקובע כי נכסי העיזבון יחולקו בין היורשים לפי שווים בזמן החלוקה, ולאור תוצאות ההליך והעובדה כי התובעת היא זו שמנעה את חלוקת עיזבון המנוח בסמוך לקבלת הצו לחלוקת העיזבון, אני קובעת כי הסכומים שנקבעו במסגרת פסק-הדין יועברו לידי התובעת כפי ערכם נכון למועד מתן הצו לחלוקת עיזבון והם לא ישאו הפרשי ריבית והצמדה.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 71725/4 בבית הדין הרבני איזורי אשקלון לפני כבוד הדיינים: הרב שלמה צרור המנוח: פלוני המבקשים: ילדי פלוני (ע"י ב"כ עו"ד אליזבטה בלקין) הנידון: דחיית בקשה לצוו ירושה בנכסים מסויימים מן העיזבון באמצעות הסתלקות מנכסים האחרים שבו החלטה

לפיכך בקשת המבקשים לשנות את צו הירושה שניתן בחלקים שוים לצוו חלוקה לפי נכס לא ניתן לאשר על פי החוק.

מסקנא דדינא בית הדין דוחה את הבקשה לשינוי צו ירושה שניתן בתאריך 10.1.2022.

...

לטענת המבקשים עובדה זו מובילה למסקנה כי ההסתלקות אפשרית מנכס מסויים מהעיזבון ואין חובה להסתלק מכלל העזבון.

השאלה העקרונית האם יש אפשרות לחזור מההסכמה בעיניין צוי ירושה וצוואה שניתנו לביה"ד הרבני, ועתה בא צד אחד לחזור בו ומבקש לידון שלא על פי דין תורה כי אם על פי הדין האזרחי – נידונה בפסק דין של ביה"ד הרבני הגדול בירושלים, בפסקי דין רבניים כרך י"א (עמ' 289) בהרכב הרבנים הרב שלמה גורן זצ"ל, הרב יוסף קאפח זצ"ל והרב מרדכי אליהו זצ"ל. בעמ' 296 לפסה"ד הנ"ל נכתב כך: השאלה הראשונה המתעוררת לפנינו היא, אם, לאחר שקיבלה עליה בכתב להתדיין בפני ביה"ד האיזורי, יכולה היא לחזור בה מהסכמתה, או להתנות תנאים בהסכמתה.

ביה"ד מבהיר כי ככל שיש קונה פוטנציאלי שרוצה לקנות את הבית הרשום על שם המנוחים, יש אפשרות להוצאת צו הירושה וחלוקת העיזבון בין כל היורשים לאחר עריכת קניינים והנדרש על פי ההלכה כפי שיורה ביה"ד. לאור העובדה שהחלטה זו ניתנת בהתאם לדיון שהתקיים (כדין) בפני הח"מ כדיין יחיד, אני מוצא לנכון, בנסיבות העניין, להרשות ליורשים להגיש בקשה לקיום דיון בפני הרכב של שלושה דיינים, בנוכחות כל המבקשים.

...

ואפי' בשלב של מתן צו הירושה, ואין לדבר סוף.

בהמשך קובע ביה"ד בפסה"ד הנ"ל (עמ' 299): לאור כל האמור נראה לנו שלאחר שכל הצדדים קבלו עליהם בכתב את הסמכות של ביה"ד הרבני האזורי לתת צו ירושה, שוב אינם יכולים לחזור בהם מהסכמתם זו, ולא להטיל בה תנאי, סימפון ואמתלא, שיש בהם כדי לערער את הסמכות השיפוטית שניתנה על ידם לביה"ד. וזאת לפי ההלכה ועל פי כל חוק ומשפט, ולאחר שניתנה סמכות שיפוטית לביה"ד, יכול הוא לדון לפי דין תורה, הכל כפי ראות עיני הדיינים.

לאור כל האמור, מחליט ביה"ד כדלהלן: בהתאם לסעיף 155 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הסמכות להוצאת צווי ירושה לעזבון המנוחים [א] ורעייתו, נתונה לביה"ד הרבני בלבד.