בקשה למתן צו הורות פסיקתי ללא תסקיר והליך שיפוטי

הזמנת תסקיר – התובעת לא הצביעה על פסיקה כלשהיא, לפיה אין מקום לתת צו הורות פסיקתי ללא תסקיר.

זאת ועוד, טענתה של התובעת דהיום סותרת חזיתית את הצהרותיה החד משמעיות בבקשה לצוו הורות, מכוחה עתרה למתן הצוו ללא תסקיר.

הבהרתי להן כי מדובר בהליך שפוטי שיביא להשוואה מלאה של המעמד, הזכויות והחובות ההוריות של כל אחת מהן לגבי הילדים, וכי לאחר מתן צו ההורות שתיהן תוכרנה כאימהות לכל דבר ועניין, לרבות רישום של שתי אמהות במשרד הפנים.

...

כמו כן אני מורה לשירותי הרווחה לזמן את האימהות למפגשי תיאום הורי והדרכה הורית.

לנוכח הזמן שעלול לחלוף עד להגשת תסקיר, והצורך להניח בפני בית המשפט תמונת ביניים בנוגע להסדרי השהות, כמו גם הצורך לתאם בין האימהות – אני מורה ללשכה לסיוע משפטי למנות לה' אפוטרופוס לדין.

בנסיבות העניין ורגישותו המיוחדת, ולא בלי לבטים, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות במסגרת הליך הביטול.

לפניי בקשה למתן צו הורות פסיקתי, ללא צורך בעריכת תסקיר סעד, לפיו המבקשת היא אמו של הקטין אשר נולד בהליך פונדקאיות בחו"ל. בבסיסו של פסק דין זה עומדת השאלה האם ראוי וניתן ליתן צו הורות פסיקתי, מקום בו המבקשים אינם תושבי קבע במדינת ישראל.

הדבר נועד לצורך שמירה על כיבוד הדדי של הריבונות וסמכויות השיפוט של המדינות, ועל מנת לצמצם פיצולי סטאטוס של ילדים בין המדינות.

בעניינינו, טוענת המדינה, כי התנאים למתן צו הורות פסיקתי לא עוגנו בחקיקה ומדובר בהסדר יציר הפסיקה, ולפיכך, יש לבחון את תנאיו לאור מהותו והסדרים הדומים לו. ב"כ היועמ"ש מציינת כי בחינת התושבות לצורך מתן צו הורות פסיקתי מורכבת משני נדבכים מצטברים: על הזוג המבקש להיות בעל מעמד קבוע בישראל (מכוח רישיון לישיבת קבע או אזרחות ישראלית)- בעניינינו סוגיה זו אינה עומדת לדיון שכן המבקשים הם אזרחי ישראל.

...

לפיכך, סבורני כי אף במקרה זה ככל שייקבע כי יש ליתן צו הורות פסיקתי, יש, לכאורה, מקום להורות כי תחולתו תחול מיום הלידה, כפי שהובא בפסיקה שלעיל.

עם זאת, נוכח ההליכים התלויים ועומדים בבית המשפט העליון, אינני מכריע בשלב זה בשאלה, וככל הנדרש, לאחר הכרעת כבוד בית המשפט העליון, יהיו רשאים הצדדים לפנות בבקשה לבית משפט זה. בנסיבות הספציפיות בהן הצדדים הם אזרחי ישראל, ולכאורה סוגיית המעמד ההורי לא מתעוררת במדינת התושבות ועל פניו אין בסיס לפנות לבית המשפט ב------, וכן לאור העובדה כי לצדדים שתי בנות נוספות שנולדו בהליך פונדקאות ורשומות על שם שניהם לאחר תביעת אבהות/אימהות שהתנהלה בישראל, שהן אחיותיו הגנטיות למחצה של הקטין, לאור העובדה שהמבקשת התקשרה בהסכם הפונדקאות יחד עם אבי הקטין והפונדקאית (נספח א' לכתב התביעה בתמ"ש 45132-03-13 ) ומשמשת כאמו של הקטין מיום הולדתו, ולאחר שנתתי דעתי לעיקרון טובת הילד ולתא המשפחתי, והשתכנעתי כי טובתו של הקטין היא שמציאות חייו תעוגן משפטית במדינת ישראל, ולאחר שלקחתי בחשבון גם את חשיבות מניעת פיצול הסטטוס בין המדינות, כך שהוריו של הקטין יוכרו הן במדינות התושבות והן במדינת ישראל בה הוא אזרח באותו אופן, סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה אף בלא צורך בעריכת תסקיר, וחרף העדר תנאי התושבות.

נוכח העובדה כי סיכומי המשיב לא הוגשו עד כה, למרות מספר החלטות והתראות שניתנו, ולאחר מספר בקשות להארכת מועד שהתקבלו, אני מורה כי המשיב ישלם למבקשים 27 .

לפני תביעה למתן צו הורות פסיקתי ללא צורך בתסקיר וללא ניהול הליך שפוטי.

; לדחות את הבקשה למתן צו הורות פסיקתי למבקשת להפנות המבקשות למסלול של אימוץ, כאשר תסקיר העו"ס המצ"ב יוכל לשמש אף לצורך ההליך של צו אימוץ; להורות על העברת תובענת המבקשת לבית המשפט לעינייני מישפחה בבאר שבע "...

...

אולם, יתרה מכך, אין לפני כל נימוק מהותי מדוע לא. אין לפני כל נימוק מדוע עדיף הליך האימוץ במקרה שלפני רק כדי להכניסו לסד שנקבע בעמדת הצוות המקצועי כאשר התוצאה היא זהה.

גישה זו אינה מקובלת עלי ואיני יכול להסכים לה. עורכת התסקיר מטעם השירות למען הילד שהמליצה על כינון ההורות של ל כלפי הבן ציינה מפורשות שבנות הזוג גידלו את הבן בשיתוף מלא מיום היוולדו וכשטובת הבן לנגד עיניה כתבה " אני סבורה כי טובתו של הקטין א. היא בכינון הורותה של ל. אש. ק., לא. שהייתה

בנסיבות אלו מטבע הדברים לא מצאתי להיעתר ולקבלת את עמדת המדינה.

לאור המובא לעיל נחת דעתי שדין התביעה להתקבל במובן זה שניתן בזאת צו הורות הקובע שהמבקשת 2 היא אם נוספת לקטין לכל דבר ועניין מיום לידתו של הבן.

גם לא היה מקום להקיש מהאפשרות ליתן במקרים מסוימים צו הורות פסיקתי ללא תסקיר בכל הנוגע לאפשרות לתת צו אימוץ ללא תסקיר.

טענת המשיבה כי לא ניתן לסטות מהוראת סעיף 22 לחוק וכי לא ניתן להקיש מהפטור שניתן מתסקיר בהליכי צו הורות פסיקתי, איננה ממן העניין, שכן אין מדובר בתובענה לפי חוק האימוץ אלא בתביעה להורות ובאם יחידנית שביצעה הליך פונדקאיות חוקי בחו"ל. בנסיבות אלו, שעה שהמבקשת היא ההורה היחיד של הקטינים מעת לידתם, היא זו שמגדלת אותם מאז לידתם, יש בידה צו הורות מבית משפט אמריקאי ואין הורה ביולוגי אחר מלבדה, אין ספק כי נידרשת גמישות בפרשנות הוראות החוק כפי שנעשה על ידי הערכאות קמא.

גם עצם העובדה שהמבקשת מגדלת את הקטינים כילדיה מאז יום לידתם ואין "מתחרה" אחר על הורותה – טיעון עליו חזרה פעם אחר פעם במשנה תוקף – איננו יכול כשלעצמו להוות שיקול למתן צו "שפוטי" המצהיר על הורותה או על מעמדה כ"מאמצת", שלא על פי הוראות הדין.

...

נמצאנו למדים, כי עניינה של המבקשת אינו עונה על אף אחד מ'מסלולי' ההורות הקיימים בדין.

ברם, המדינה אינה טוענת, לכל הפחות לא בשלב זה, כי אין לאפשר את מתווה האימוץ הכללי שנקבע במקרה זה על-ידי בית המשפט המחוזי; איננו מבקשים אפוא להיות לה לפֶּה בעניין זה. חלף זאת, מבקשת המדינה, בקנאות-מה, כי נקפיד על הוראות חוק האימוץ, ובפרט על קבלת תסקיר, אף שגם לשיטתה – אין צורך מעשי בענייננו לקבל תסקיר שכזה.

סוף דבר, כחברַי גם אני סבור, כי דין הערעורים להידחות, מבלי שנעשה צו להוצאות.

לצוו הורות פסיקתי אין כל מנגנון סינון ופקוח שקיימים בהליכי פונדקאיות ובהליכי אימוץ ומשכך הוקם צוות מקצועי בין-משרדי על מנת למנוע מצבים של "סחר" בילדים ופגיעה באינטרסים ובזכויות השונות שלהם.

באשר לבקשות שיוגשו לאחר מועד זה, תבקש המדינה מבית המשפט לבחון, באמצעות תסקיר, האם נסיבות העניין מצדיקות מתן צו הורות פסיקתי.

קביעת קו - 90 ימים ממועד הלידה, ראוי כי תשמש כקו מנחה לצורך קיומו של הליך;היינובתוך פרק זמן זה, ראוי כי גורמים מינהליים, יונחו לתת הסכמה, למתן הצוו מעם הלידה, בלא להזקק לצוו שפוטי.

...

כב' השופט ג'יוסי התייחס למעמדן ומשקלן של ההמלצות וקבע: "9.תחילה, אקדים ואציין כי אין לייחס לאותן המלצות משמעויות מעבר למטרה לשמן נועדו - להנחות או לחייב את המדינה בלבד. לא שיש להמעיט במשמעות זו, והיא רבה, אולם אין באותן המלצות כדי להנחות את בית המשפט, אשר יכריע בשאלת מתן צו הורות ותוקפו של צו ההורות על פי שיקול דעתו, ובהתאם למבחן "טובת הקטין". בפסק הדין התייחס בית המשפט לרציונל העומד בבסיס הדרישה כי הבקשה תוגש בתוך 90 יום מיום הלידה כתנאי לכך שצו ההורות יחול רטרואקטיבית מיום הלידה והדגיש כי אמנם קביעת פרק הזמן נועדה להקל על בחינת הבקשה, אך בסופו של דבר יש להכריע בשאלה על פי מבחן מהותי ולא ייתכן כי חריגה מטווח המועדים שנקבעו תוביל לכך שאותם הורים לעולם לא יזכו בהכרה בדבר קיומה של ההורות ממועד הלידה: "ראוי להכריע בשאלה זו על פי מבחן מהותי ולא על פי מבחן טכני-פורמלי, בהתאם לנסיבותיו של אותו מקרה קונקרטי, תוך התמקדות בשאלת קיומן או היעדרן בפועל של יחסי הורות במועד המוקדם למתן הצו. אומנם, קביעת זמן קצוב, בתוכו ניתן יהא להגיש את הבקשה, מקלה על המדינה בבואה לבחון בקשות כאלה, וליתן את עמדתה לגביהן. כך גם ניתן להבין כי קביעת טווח זמן כזה או אחר, 90 או 180 יום, מאפשר שהות מספקת לאותם הורים כדי לפנות לערכאות ולקבל את הצו המבוקש, ועצם הפנייה בפרק זמן זה אכן מחזקת, כפי שציינה הוועדה בהמלצותיה (פסקה 6.1 עמ' 29) את הבסיס הראייתי לקיומה של כוונה משותפת להורות, טרם ההורייה. יחד עם זאת, מתקשה אני עם אותה תוצאה אליה מכוון המערער, ולפיה אך משום איחור בהגשת הבקשה נחרץ גורלה של זו, ואותם הורים לעולם לא יזכו באותה הכרה בדבר קיומה של ההורות כבר ממועד הלידה, כאשר ממילא, לעולם סוגיה זו תידון ותיבחן בדיעבד בלבד." כב' השופט סילמן הוסיף ואמר: "2.שאלת מועד תחולת צו ההורות, ככל עניין העוסק בקטין- תוכרע בהתאם לטובת קטין.

אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי את התנהלות המבקשות, הראיות שהוצגו והעדויות שנשמעו הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל ויש לתת צו הורות פסיקתי המכיר בקטינים כילדיה של המבקשת 2.

לאחר שעיינתי במסמכים, שמעתי את המבקשות והעדים מטעמן והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי הגעתי למסקנה כי אין ספק שהמבקשות פעלו מתוך כוונה משותפת, אחריות משותפת מלאה ורצון אמיתי ומבוסס לגדל יחדיו את הקטינים בתא משפחתי משותף מתוך כוונה מלאה לשמש אימהות משותפות עבור שני הקטינים.

א.ש. ידעה את המוצא, צבע שיער, שתינו החלטנו שאין לנו בעיה איתו והמשכנו.

זה סביר בעינייך להחליט על הורות משותפת תוך שבועיים? כן. כשאני מגיעה בראש שאני רוצה להביא ילדים לעולם זה נראה לי סביר והזמן עבורנו לא מדד.

אשר על כן אני קובעת כי יינתן צו הורות פסיקתי למבקשת 2, א.ש. ת.ז. ***, על הקטינים א.מ.ל ת.ז. *** וע.ל. ת.ז *** באופן שחלים עליה כל החובות, הזכויות והסמכויות הקיימות בין הורה לילדו, וזאת ממועד הלידה.