בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה בתביעת רשלנות רפואית נגד מומחה פסיכיאטרי

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 40591-07-23 פלונית נ' מדינת ישראל בפני כבוד השופט צבי ויצמן מבקשת פלונית משיבה מדינת ישראל פסק דין

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הש' י. לבני) מיום 19.6.23 במסגרתה התיר בית המשפט למשיבה לבדוק את המבקשת באמצעות מומחה פסיכיאטרי מטעמה וזאת למרות שהמבקשת לא טענה כלל לנכות נפשית בתביעת הרשלנות הרפואית אותה הגישה כנגד המשיבה, ולא צרפה חוות דעת רפואית מטעמה בתחום זה. הנידרש לנדון המבקשת, אשר במועדים הרלבאנטיים לתביעתה שרתה בצה"ל, הגישה תביעה נזיקית כנגד המשיבה – מדינת ישראל, בטענה כי התרשלה בכך שלא איבחנה את דבר היותה בהיריון, עד ליום הלידה בפועל.

בהחלטת בית משפט קמא מיום 2.5.23 התבקשה המשיבה להבהיר את הבסיס לבקשתה להגשת חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי, והמשיבה בתגובתה הוסיפה והציגה מסמכים רפואיים, האחד - מיום 2.12.20 ממנו ניתן להסיק לסברת המשיבה כי המבקשת חששה כי נכנסה להיריון עוד קודם לגיוסה; השני - מיסמך מיום 11.12.21, יום הלידה, ממנו הסיקה המשיבה כי המבקשת חששה שהוריה יינטשו אותה בגלל ההיריון והלידה, ובעיקר מיחסו של אביה לו ייוודעו לו הדברים; והשלישי - מכתבו של פרופ' קוטלר אל ב"כ המשיבה במסגרתו ציין כי "על מנת להעריך את הלך הרוח ומצבה הנפשי של התובעת במהלך ההיריון הלא מדווח, עליי לערוך בדיקה פסיכיאטרית בכדי שאוכל להתרשם ממכלול התנהגויותיה ושיקוליה בסיטואציה הנוכחית". החלטת בית משפט קמא בית משפט קמא נעתר לבקשת המשיבה והתיר לה לבדוק את המבקשת באמצעות מומחה מטעמה וזאת אחר שמצא כי התקנות אינן מונעות מנתבעת לבדוק את התובע, הנפגע, על ידי מומחה בתחום שלא נבדק על ידיו.

בית המשפט סבר כי המסמכים שצורפו – "עשויים לספק הקשר מסוים לקו ההגנה של המשיבה, להצביע על פוטנציאל רלוואנטיות ולהצדיק עריכת בדיקה שתיבחן אם הרקע לאי גילוי ההיריון הוא כטענת התובעת, או שמא בנתונים קיימים הסברים נוספים". בית המשפט הוסיף וציין כי שאלת קיומה או העדרה של הצדקה לעריכת בדיקה רפואית עשויה להיגזר גם מנסיבות המקרה עצמו.

כאמור, אין כל מניעה כי המשיבה שנתבעה ברשלנות רפואית ע"י המבקשת, תגיש חוות דעת בתחום אחר מזה שהוגשה בו חוות עדתה של התובעת, ואף כי אין לחסום ולהגביל את המשיבה באופן ניהול הגנתה ובכלל זה בחירת חוות דעת בתחום הרלבנטי לדעתה לתמיכה בהגנתה.

...

כך נפסק כי לצורך הוכחת טענותיו, אין הנתבע כבול לצירוף חוות דעת רק באותו תחום בו הוגשה חוות דעתו של התובע, וכי הנתבע רשאי להגיש חוות דעת בתחום אחר בו לא הוגשה חוות דעת מטעם התובע, אולם בכך הנתבע "לוקח סיכון כי התובע יגיב על חוות דעתו בחוות דעת נגדית מטעמו ובכך אפשר ויוכיח דבר שלא היה ביכולתו להוכיח בהעדרה של חוות הדעת הנגדית המוגשת מטעמו (ראה: החלטתי מיום 7.1.21 במסגרת ת.א. 36464-09-15 פלונים נ' מדינת ישראל (2021), שם סע' 7 וכן חלטתי מיום 3.10.22 במסגרת ת"א 40001-12-20 (מרכז) פלוני נ' שירותי בריאות כללית (2020).

סירוב תובע להיבדק תקנה 87(ב) לתקסד"א קובעת את חובתו של בעל דין בתביעה אשר נדרשת בעניינה חוות דעת בעניין שברפואה להיעתר לבדיקתו על ידי מומחה הצד שכנגד, ובלשונה - " הגיש תובע חוות דעת בעניין שברפואה, רשאי נתבע לשלוח לו דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעמו; נדרש תובע כאמור, ייעתר לדרישה בלא דיחוי, זולת אם קיימת הצדקה לסירוב; חוות הדעת תומצא לתובע גם אם לא הוגשה לבית המשפט" (ה.ש.) בנוסף, תקנה 93(ב) שעניינה באי קיום הוראות התקנות קובעת כי- " בלי לגרוע מסמכויות בית המשפט לפי תקנות אלה, בעל דין שלא נענה לדרישה או הוראה של בית המשפט לפי פרק זה או שלא נענה במידה מספקת, ואי-ההיענות היתה בלא הצדק סביר, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של עניין שבמומחיות מטעמו לעניין הנדון" (ה.ש.) מלשון התקנות לעיל, עולה כי חובה על תובע לעמוד לבדיקה ע"י מומחה מטעם הנתבע אלא אם יש לו הצדקה לסירוב המהווה הצדק סביר.

סוף דבר הבקשה נדחית.

ביום 5.3.19 נעתרתי לבקשת התובעת ליתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה.

ודוקו- הנתבע 3 העיד על עצמו כי הוא בעל עסק לאספקת ציוד רפואי (ראו סעיף 7 לתצהירו בבקשה לביטול פסק דין – 23.6.19), ולא הכחיש כי סיפק מוצרים לנתבע 1.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה נקבע כי בעליו של בית הספר אינו יכול לצאת ידי חובתו בטענה כי רכש את הארונית מבעל מיקצוע, אלא עליו לוודא כי המוצר שנקנה על ידו הנו מוצר בטיחותי העומד בהוראות התקן: "סבורים אנו, כי מחזיק סביר בבניין אשר משמש בית ספר לקוסמטיקה שבו שוהים עשרות תלמידים אשר עושים שימוש בארונית כחלק משעור מעשי, נידרש לבחון באמצעות מומחה בטיחות את הריהוט אשר משמש את התלמידים בבית הספר ואין די בכך כי יסמוך על בעל מיקצוע (נגר, מסגר וכו') או על חנות לממכר רהיטים. על מחזיק בבית ספר שבו שוהים עשרות תלמידים, להשתמש במוצרים בטיחותיים העומדים בהוראות התקן, שיש בהם כדי לשמור על בטחונם ובריאותם של השוהים במקום. המערערת מס' 2 אינה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה, על-ידי העלאת הטענה כי "רכשתי מבעלי מיקצוע". נראה, כי על מחזיק במקרקעין, במיוחד בבית ספר לקוסמטיקה שבו לומדים עשרות תלמידים, להזמין ריהוט בטיחותי, שאין בו ליקויי בטיחות, וכאמור, הדברים מקבלים משנה תוקף מקום שבו התלמידים להשתמש ברהיטים אלה תלמידי בית הספר והוא יכול להבטיח זאת על ידי קבלת יעוץ ממומחה בטיחות".

הנתבע, כמפורט לעיל, לא רק שלא הוכיח היעדרה של התרשלות מטעמו, אלא בדבריו בעת חקירתו העיד על כי בכל הנוגע לציוד שהוזמן על ידו ושבו הוא עושה שימוש במרפאתו, לא ננקטו על ידו ולו אמצעי בדיקה ובטיחות מינימאליים שנועדו לוודא את תקינותם.

גם מצבה הנפשי של התובעת אינו פשוט, כפי שהדבר עולה מחוות הדעת הרפואית שהוגשה על ידי מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, אשר קבע בין היתר כי התובעת סובלת מחלומות וזיכרונות על הארוע, עצבנות וקשיי שינה, וכי בעקבות אבחנתה כסובלת מ PTSD עברה מספר תרופות וטיפולים פסיכולוגים עם הטבה חלקית בלבד.

ודוקו- בית המשפט העליון לא היתעלם מהעדר הסימטריה בין תביעת המל"ל לבין תביעת הניזוק לאור ההוראות השונות החלות על כל אחת מהתביעות בהקשר זה ואף ציין באופן מפורש, כי "גם כאן בא לידי ביטוי חוסר הסימטריה בין תביעת השבוב על פי תקנות ההוון לבין גובה הפצוי שנפסק לניזוק, לאור הוראת תקנה 10(ד) הקובעת כי הנכוי בהוון של קצבת הזקנה ייעשה ללא תוספת הותק המשתלמת לפי סעיף 248 לחוק" (פסקה 27 לפסק הדין).

...

בהתאם לאמור לעיל, הנתבעים ישלמו לתובעת פיצוי בסך 691,658 ₪.

בנסיבות אלו אני קובעת כי דין הודעת צד ג' להתקבל.

סיכום בתביעה הנזיקית, אני קובעת כדלקמן: הנתבעים 1, 3, ו- 4 ישלמו לתובעת מס' 1, ביחד ולחוד, פיצוי כספי בסך של 691,658 ₪.

בית משפט השלום בעפולה ת"א 14442-10-20 פלוני נ' שוקרון ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס תובעים פלוני ע"י ב"כ עוה"ד שריף רוחאנא נתבעים 1. שי שוקרון נתבע 1 בלבד ע"י ב"כ עוה"ד אביעד אמזלג 2. יונתן קומה פסק דין

לעניין הנזק, הנתבע טוען כי ישנה בעיית חבות חמורה, על כן לא הגיש חוות דעת מטעמו וויתר על חקירת המומחה מטעם התובע.

האם התובע טוען שמדובר בפגיעה במכוון, שאז יש לבחון את סעיף 23 לפקודה הכולל בתוכו יסוד נפשי של כוונה והנטל מוגבר; או האם מדובר בתאונת דרכים בעקבות רשלנות או חוסר זהירות מצד הנתבע? בכתב התביעה נטען: "הנתבע 1 נהג בזדון ו\או ברשלנות ו\או בחוסר זהירות ". אמירה זו כוללת בתוכה גם יסוד נפשי של כוונה או זדון, וגם רשלנות.

גירסת התובע ואשתו לא נתמכת בעדות נוספת, לא נתמכת במסמכים מיום הארוע ולא במסמך רפואי בפניי פסיכיאטר כשנה לאחר התאונה.

אשר לנתבע 2, יונתן קומה, התובע בסיכומיו ביקש ליתן פסק דין בהעדר הגנה נגדו.

...

ההתכתבות חודשים לאחר האירוע, אינה חד משמעית ולא ניתן לפרשה באופן שיוביל למסקנה כי היה מרדף כנטען שגרם לתאונה.

בקשה זו נדחית.

לסיכום: התביעה נדחית.

התביעה הראשונה, הוגשה נגד שירות בתי הסוהר ונגד אסיר אחר, עומר קאזז, אשר כנגדו ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ביום 22.04.18 (ת"א 11710-02-17); התביעה השנייה, הוגשה נגד שירות בתי הסוהר (ת"א 18597-03-18).

התובע נבדק על ידי מומחה רפואי מטעם הנתבעת בתחום הפסיכיאטריה, פרופ' אוהד רוזיצקי, אשר קבע בחוות דעתו כי התובע סובל מהפרעת אישיות עם מאפיינים גבוליים ודיסוציאליים אשר מלווה בהפרעות דכאון וחרדה לאור מצוקה קיומית, סוציו-אקונומית וחברתית המלווה אותו שנים רבות.

התובע טוען כי די בעובדה שהוא ביקש להיות בחדר ללא עישון, בכדי להחיל על הנתבעת חובת זהירות קונקרטית לבריאותו, ומשכך עליה להפעיל שיקול דעת ולהעבירו לתא ללא מעשנים, וככל שאין כזה, להעבירו לכלא אחר, וזאת, מבלי להתעקש על מיסמך בכתב.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין התביעה כנגד שירות בתי הסוהר להדחות, התובע לא עמד בנטל השיכנוע המוטל עליו, לגבי כל האירועים הנטענים, ולא הוכחה רשלנות של הנתבעת כלפיו.

...

בידוד עוד ובנוסף, אציין כי הגעתי למסקנה כי גם דין טענות התובע לגבי כך שהוחזק בבידוד מבלי שנשפט והורשע בדין משמעתי, דינם להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין התביעה כנגד שירות בתי הסוהר להידחות, התובע לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו, לגבי כל האירועים הנטענים, ולא הוכחה רשלנות של הנתבעת כלפיו.

לאור התוצאה אליה הגעתי הנני מחייב את התובע בתשלום הוצאות לנתבעת בסך של 15,000 ₪, כאשר ההפקדה בסך של 10,000 ₪ תועבר על ידי המזכירות לידי הנתבעת ואילו היתרה בסך של 5,000 ₪ תשולם על ידי התובע בתוך 30 ימים.

בע"ר (ירושלים) 11513-12-23 דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) נ' 72 תובעים (פורסם בנבו 2.1.24) נקבע כך: "על-פי תקנה זו, אם תובע מבקש שיינתן פסק-דין בהעדר הגנה נגד נתבע, כי אז בית המשפט רשאי לידרוש ממנו "הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה". מובן כי הוכחה זו אינה נוגעת רק להקף הנזק, אלא לעצם התביעה ובכלל זה, לגבי עצם עילת התביעה, היריבות בין הצדדים וכל דבר אחר העשוי לבסס את ההצדקה למתן פסק הדין.

" בתאור עילת תביעתו, התובע חולק על מימצאי חוות דעת ביחס לאחוזי הנכות שקבע המומחה וכך טען, בין היתר, בכתב תביעתו: " 43. למשל, התובע סובל מהפר דו קוטבית, מקבל אין ספור תרופות נגד בעיות נפשיות, נמצאה ב100% אי כושר עבודה ועדיין הנתבע קובע רק ב 20% נכות נפשית." תביעת התובע מבוססת על טענות בעניינים שברפואה, אך הוא לא צרף לכתב תביעתו חוות דעת התומכת בטענותיו כנדרש בתקנה 87 לתקנות הקובעת כי על מנת להוכיח עניין שברפואה יש לצרף חוות דעת מומחה לכתב הטענות.

משכך, נוכח טענות התובע ומשלא הוגשה חוות דעת של מומחה בתחום הפסיכיאטריה המתייחסת לטענות התובע בדבר 'ליקויים' בחוות הדעת שניתנו ע"י הנתבע, ובהתאם לתקנה 130 לתקנות, הרי שלא ניתן לתת פסק דין בתובענה, בתוכו קביעה, כי נכותו של התובע שונה מזו שנקבעה על ידי הנתבע ומשכך, דין הבקשה למתן פסק דין להדחות.

בת"א (שלום כ"ס) 59788-06-17 נתנאל ריגלר נ' בי.אם שמאות מקרקעין בע"מ (נבו 03.04.2021): "33. בע"א (מחוזי - תל אביב) 43639-03-14 מ.ע.ג.ן. - יעוץ וניהול נכסים בע"מ ואח' נ' ליפה אלירם (פורסם במאגרים [פורסם בנבו] - 26/2/15), נקבע בדעת רוב שלא ניתן להקנות למומחה מטעם בית המשפט חסינות מוחלטת מפני תביעות רשלנות, ואולם, קבלתן של תביעות מסוג זה תיוחד למקרים מיוחדים של רשלנות רבתי או זדון, ותותנה בדרישה מוקדמת של מיצוי ההליכים הקודמים. כך בפסק דינו של כב' השופט שנלר (עמ' 35-34 לפסק הדין): "לאור האמור נראה כי באיזון המתחייב בין השיקולים השונים כפי שפורטו לעיל, יש מקום לקבוע כי כעקרון מצד אחד אין לקבוע חסינות מוחלטת למומחה מטעם בית המשפט אולם מצד שני יש לסייג את אפשרות ואופן הגשת תביעה כנגד מומחה בית משפט. האיזון ימצא בשתי הסתייגויות להגשת תביעה שכזו ... ההסתייגות הראשונה עניינה כי מדובר ברשלנות רבתי או בזדון ... ההסתייגות השניה עניינה דרישה מוקדמת, לפיה על מגיש התביעה בכפוף להסתייגות הראשונה, למצות את כל ההליכים האפשריים במסגרת ההליך העקרי על מנת להטיב ניזקו הנטען, וכעין הקטנת נזק, טרם הגשת תביעה שכזו. כמובן שיהא על מגיש תביעה שכזו לפרט בתביעתו את התשתית העובדתית אשר לאורה ניתן יהיה לבחון אם אכן עומד הוא בתנאים האמורים, וככל שיסתבר כי אין הדברים כן, אזי יהיה ניתן לסלק את התביעה על הסף". על פסק הדין הנ"ל הוגשה בקשת רשות ערעור, אשר נדונה בהליך רע"א 1992/15 מ.ע.ג.ן. - ייעוץ וניהול נכסים בע"מ ואח' נ' ליפה אלירם (פורסם במאגרים [פורסם בנבו] - 6/8/15), ונדחתה בהחלטת כב' השופט זילברטל, שציין כך (סעיף 15 להחלטה, בעמ' 17-16): "במסגרת ההחלטה דנא אין מקום לשרטט את מכלול התנאים והסייגים אותם ראוי לקבוע כהגבלות על האפשרות לתבוע בנזיקין מומחה מטעם בית המשפט, אם בכלל תוכר אפשרות זו. די אם ייאמר, כי אחד התנאים לכך הוא שבית המשפט ישתכנע שהתובע לא היה יכול למצות את זכויותיו בגדר הליך משפטי שבינו לבין מי שהיה יריבו בהליך שבגדרו מונה המומחה. הליך זה הוא 'הזירה הטבעית' והראויה לבירור מחלוקת זו. יש להותיר את האפשרות לתבוע מומחה מטעם בית המשפט למצבים בהם חסימת אפשרות זו תותיר את הנפגע ללא כל סעד (זאת בצד תנאים נוספים, שאין צורך לקבעם בגדר החלטה זו)". נמצא שתביעה נזיקית, המוגשת נגד מומחה שמונה על ידי בית המשפט בהליך קודם, יכולה להצליח בשני תנאים: המומחה התרשל התרשלות רבתי או פעל בזדון.

...

משכך, נוכח טענות התובע ומשלא הוגשה חוות דעת של מומחה בתחום הפסיכיאטריה המתייחסת לטענות התובע בדבר 'ליקויים' בחוות הדעת שניתנו ע"י הנתבע, ובהתאם לתקנה 130 לתקנות, הרי שלא ניתן לתת פסק דין בתובענה, בתוכו קביעה, כי נכותו של התובע שונה מזו שנקבעה על ידי הנתבע ומשכך, דין הבקשה למתן פסק דין להידחות.