בקשה למתן סעד זמני בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בכינוס נכסים

בבית המשפט העליון ע"א 7764/21 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקש: ניסן פרנק נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד יקיר ניידק 2. כונס הנכסים הרישמי מחוז תל אביב והמרכז 3. עריית פתח תקווה בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל ובקשה להורות על ביטול הליכי גבייה – תיק הוצל"פ 20-03661-13-0, פתח תקווה בשם המבקש: עו"ד אופיר טביב בשם המשיב 1: בעצמו בשם המשיב 2: עו"ד רועי נירון בשם המשיבה 3: עו"ד רון שמואל ][]החלטה

בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ר' ערקובי) בפש"ר 33375-12-11 מיום 22.7.2021, בגדרה נקבע כי צו ההפטר שניתן למבקש לא יחול על חובו כלפי המשיבה 3 (להלן: הערייה).

...

המבקש הפנה לנסיבותיו האישיות וטען כי הותרתו עם חוב משמעותי שנוצר טרם צו הכינוס ושאין ביכולתו לפרוע, משמעותה הותרת המצב שהיה טרם החל בהליך פשיטת הרגל, ובשל כל אלה יש להיעתר לבקשתו.

הכנ"ר מנגד טען כי דין הבקשה להתקבל, שכן טענות המבקש ראויות להישמע ומאזן הנוחות נוטה לטובתו.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בבקשה ובתגובות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

אי לכך, אני מורה על עיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל בעניינו של המבקש שמספרו 20-03661-13-0 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה, וזאת עד להכרעה בערעור או עד להחלטה אחרת.

בבית המשפט העליון ע"א 5451/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המערערת: קונגרגיישן בני יוסף (לשעבר חתם סופר) נ ג ד המשיבים: 1. בית אולפנה לאימון מורים (אגודה עות'מאנית) בפרוק 2. עו"ד עופר שפירא, בתפקידו כמנהל מיוחד לאגודה 3. רשם ההקדשות 4. כונס הנכסים הרישמי (הממונה) - מחוז תל אביב בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי) מיום 23.6.2022 ב-פר"ק 18974-01-18 בשם המערערת: עו"ד ירון הרמן; עו"ד דוד האן; עו"ד שלומית הראל בשם המשיב 2: עו"ד רן קרן בשם המשיב 3: עו"ד יעקב הילמן בשם המשיב 4: עו"ד רועי נירון ][]החלטה

בפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בעירעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי) מיום 23.6.2022 בפר"ק 18974-01-18 (להלן: ההחלטה), במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להכיר בה כגורם שבידו לקבוע את זהות המוסד לו יועברו כספי תמורת נכס המקרקעין שמומש במסגרת פירוק המשיבה 1 (להלן: האגודה).

...

יובהר, בהתאם לאמור בתגובתו של כונס הנכסים הרשמי, כי העברת כספי המימוש, לעניין החלטתי זו, מתייחסת ליתרת הכספים שיוותרו לאחר התשלומים השונים שיש לבצע קודם להעברת הכספים.

בשים לב לאמור לעיל, הבקשה מתקבלת, באופן חלקי, כדלקמן: · העברת יתרת כספי המימוש לא תבוצע, אלא לאחר שזהות המוסד אליו מבוקש להעביר את הכספים תימסר למערערת.

טוב תעשה המערערת אם תנהג באופן שהוצע לה. סוף דבר: התוצאה היא שהבקשה למתן סעד זמני מתקבלת באופן חלקי, באופן שהובהר לעיל, והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 15.8.2022 מבוטל.

בבית המשפט העליון בע"מ 4862/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים - עו"ד שמעון חסקי 2. פלונית בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.5.2023 ומיום 11.6.2023, בעמ"ש 2377-05-23, שניתנו על-ידי כבוד השופט י' גופמן והשופט נ' שילה בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

כפי שציין בית המשפט המחוזי, אל מול הטענות שהעלה המבקש בדבר מאזן הנוחות, ניצבים האינטרסים של המשיבה לקבלת חלקה בדירה; ניצבים גם האינטרסים של הרוכשים, ששלמו על הדירה במיטב כספם, ומסירתה להם מתעכבת מזה זמן רב. אשר לסכויי העירעור, ומבלי לטעת בדבר מסמרות, אסתפק בציון כי חלק נכבד ביותר מטענות המבקש מוקדש לתקיפת הסכם המכר, חרף העובדה שעסקינן עתה בתביעת פינוי קניינית, לאחר שהליכי תקיפת ההסכם נסתיימו, ומבלי שהמבקש נקט בהליכים חדשים בעיניין זה, בעקבות התפתחויות המאוחרות להליכים הקודמים או כל כיו"ב. כלל האמור מלמד איפוא, כי בדין קבע בית המשפט המחוזי את שקבע, וכי החלטתו אינה צפויה לגרום למבקש 'פגיעה חמורה, יוצאת דופן ובלתי הפיכה', כפי הנידרש לצורך מתן רשות ערעור בכל הנוגע להחלטה בבקשת עיכוב ביצוע; זאת, בהיתחשב גם בהקף התערבותה המצומצם של ערכאת העירעור, באשר להחלטות שעניינן בסעדים זמניים (בע"מ 151/18 פלונית נ' פלוני, פסקה 2 (7.2.2018); עניין קלקודה, פסקה 4).

...

דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובה מטעם המשיבים.

זאת, מן הטעמים שיפורטו להלן.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת, זולת לעניין דחיית מועד הפינוי, כמצוין בפסקה 13 לעיל.

על ההחלטה מיום 18.1.2022 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, במסגרתה טען לקיומם של התנאים למתן סעד זמני, וכן חזר על טענתו לקיומה של קנוניה בין כונס הנכסים לבין הרוכשים, ואף ביקש כי נורה לבית המשפט המחוזי לחקור את האחרונים על תצהיריהם.

...

בענייננו, באשר לסיכויי התביעה, הרי שבית המשפט קמא קבע, ושב וקבע, כי סיכויי התביעה קלושים, כאשר שלושה שופטים שונים בבית המשפט המחוזי הגיעו למסקנה זו (ראו פסקה 10 להחלטה מיום 19.12.2021 (כב' השופטת חנה פלינר); פסקאות 16-15 להחלטה מיום 18.1.2022 (כב' השופט ארז יקואל); וכן ההחלטה מיום 7.3.2022, שניתנה ביחס להפקדת ערובה מטעם המבקש, אך אימצה את מסקנות השופטים כאמור במלואן ונסמכה עליהן (כב' השופטת רחל ערקובי)).

לקראת סיום, מצאתי לנכון להעיר כי טענותיו של המבקש נשמעות מזה למעלה מעשור ונדחות על ידי ערכאות שיפוטיות שונות ומותבים שונים.

ניסיונות אלה גובים זמן ומשאבים שיפוטיים יקרים, וטוב יעשה המבקש אם ישתמש בהם באופן מושכל – ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

האחים החזיקו בזכויות שוות בנכס מקרקעין בתל-אביב-יפו, עד שזכויותיו של שלמה נמכרו למרדכי בהליך כנוס נכסים, במסגרת מימוש משכנתא שרבצה על חלקו של שלמה.

בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי: "הימנעות המבקש להציג את המידע המלא, לרבות לגבי הליכי העבר והפרטים הנוגעים להליך הנוכחי החדש שיזם בבית המשפט המחוזי לשם הכרזה על זכויותיו בנכס, גם היא עומדת בעוכרו עת הוא עותר לסעד זמני בגדרי העירעור". על יסוד האמור נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע, והמבקש חויב בתשלום הוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח. כמו כן נקבע כי חובת הפינוי תהא כפי שהורה בית משפט השלום – ביום 9.4.2021.

כמו כן, בהחלטתי הנ"ל התבקש המבקש להגיש הודעת הבהרה לגבי הסוגיות הבאות: מדוע בקשת רשות העירעור הוגשה רק ביום 8.4.2024, יום אחד בלבד לפני מועד הפינוי שנקבע, בעוד החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה עוד ביום 21.3.2024; כיצד בקשת רשות העירעור עולה בקנה אחד עם הטענה שה-"דירה" דנן אינה מותרת, לעת הזו, למגורים; אלו בטוחות מציע המבקש להבטחת זכותם של המשיבים לתשלום בגין שהייתו הנמשכת בנכס, ולהבטחת נזקיהם ככל שתתקבל בקשתו לעיכוב ביצוע.

המבקש ערער על פסק הדין אשר סילק את תביעתו על הסף, לבית משפט זה (ע"א 9743/07), והפסיד פעמיים: פעם אחת בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר נדחתה בהחלטת השופט א' א' לוי (שאוזכרה לעיל); ופעם נוספת בעירעור עצמו, אשר פסק הדין שניתן בו הותיר על כנו את הקביעה כי קיים מעשה בית דין: "בצדק דחה רשם בית המשפט המחוזי את התביעה על הסף מטעמי מעשה בית דין, לאחר שמצא כי המחלוקת בדבר תוקפו של המכר למימוש המשכנתא כבר הוכרעה לגופה בהליך הקודם בין אותם צדדים. משקיימת זהות עילה וזהות בין הצדדים המתדיינים, קם מעשה בית דין". לכן, למעשה, טענתו של המבקש אינה רק שפסק דינה של השופטת שטופמן אינו מקים מעשה בית דין, אלא גם כי פסק דין מאוחר של בית משפט זה ב-ע"א 9743/07, אשר קבע ההפך, הוא מוטעה ולכן ניתן כביכול להיתעלם ממנו.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על נספחיהן, סבורני כי דין הבקשה להידחות.

בענייננו וכמובהר להלן, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי שלפיה לא ניתן עיכוב ביצוע.

אשר על כן – הבקשה נדחית, ולצידה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.