בקשה למתן הוראות סעיף 373 ו 374 לפקודת החברות

רקע במסגרת תיק חידלות פרעון שהתנהל ומתנהל בעיניינה של חברת י.א מרכז מזון כפר תבור בע"מ (תיק פר"ק ****), הגישה המפרקת נגד החייב בקשה למתן הוראות בהתאם לסעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות, בטענה כי החברה הוקמה ונוהלה במירמה בידי החייב ובידי אחרים.

...

לטענתה, בקשת הפסלות הוגשה רק לאחר שבית המשפט לא נעתר לבקשת החייב להורות לה לפעול במהירות ובאופן מידי לאישור הסדר נושים שביקש להציג ותחת זאת העביר את הבקשה לתגובתה.

לשיטת ב"כ הכנ"ר, "הגשת בקשה לפסילת מותב בנסיבות בהן לא מקיים החייב את החלטות בית המשפט הינה התנהלות שיש בה משום עזות מצח לשמה". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת הנאמנה ובתגובת ב"כ הכנ"ר, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, הן מחמת שיהוי והן לגופה.

סוף דבר, בקשת הפסלות נדחית.

המשיב המשיך וטען, כי לא עלה בידי המפרקת להוכיח כוונת מירמה מצידו ועל כן, לא ניתן לחייבו בחובות החברה מכוח הוראת סעיף 373 לפקודת החברות הדורשת כוונת מירמה.

אשר לטענה כי יש להבעיר את בירור הסיכסוך למסלול של תביעה רגילה טענה המפרקת, כי נקודת המוצא היא שבקשה למתן הוראות בהתאם לסעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות, תדון במסגרת הליכי הפרוק ולא במסגרת תביעה אזרחית רגילה.

...

סוף דבר, הבקשה לסילוק הבקשה מס' 9 על הסף, נדחית.

המשיב ישלם למפרקת הוצאות הליך זה, בסכום של 7,500 ₪.

הנני קובע דיון בבקשה מספר 9 ליום 20.10.2021, משעה 11.30 עד השעה 13.30.

עוד הוסיף המפרק שיקולים שונים שמן הראוי ליתן עליהם את הדעת, ובכלל זאת העובדה כי לכתחילה הוגשה התובענה כבקשה למתן הוראות בהתאם לסעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, אשר הנה תובענה בעילה המסורה תחום אחריותו של בית משפט של פירוק, ואשר אילמלא הועברה התביעה לערכאה רגילה, בגין מורכבות הליך בירורה וצירופם של צדדי ג', הרי שהחברה לא הייתה לכתחילה נידרשת לשאת בתשלום אגרה, כדרך כל בקשה למתן הוראות, שאינה מחוייבת בתשלום אגרה.

...

וכך נכתב בהחלטתה של כב' השופטת (בדימוס) ו. אלשיך, במסגרת ההחלטה בדבר העברת המפרק הקודם מתפקידו (החלטה מיום 03.04.2008): "עניין לנו במקרה חריג, חמור וקשה, בו המפרק עושה פעם אחר פעם דין לעצמו ... כפי שאף הערתי קודם, משתלבים הדברים אף עם המחדלין הקודמים שיוחסו למפרק כגון אי ניהולה של הנהלת חשבונות מסודרת, ובעיקר משיכת כספים מקופת הפירוק לצורך שכר טרחה, בלא לקבל את אישור בית המשפט. זהו משעה שאין כל צורך להכביר מילים על כך כי הוא סותר באורח חזיתי את הדין, המחיל איסור מוחלט על נטילת כל צורה של שכר, בלא להגיש תחילה בקשה בהתאם לתקנות השכר הרלוונטיות. המסקנה מכל האמור לעיל הינה עגומה, כשם שהינה ברורה: די בכל אחד מאותם ממצאים, קל וחומר במשקלם המצטבר, בכדי להוות הצדקה להעברת מפרק מתפקידו. מושכלה זו לא הייתה משתנה, אף אם עסקינן היינו בפרויקט משגשג שאינו מתעכב, קל וחומר בנסיבות המקרה, בהן מתעכב השלמת הבניה מזה שנים ארוכות". ובהמשך: "התשתית העובדתית והמשפטית המספק בכדי לקבוע, כי נסיבותיו החמורות של המקרה שבפני מחייבות העברת המפרק מתפקידו. הדברים עולים בבירור אף מטענותיהם של המפרק עצמו והגורמים התומכים בו, אשר למעשה "מושכות את השטיח מתחת לרגליהם", ומעידות בכסבודן ובעצמן על מצב הדברים העגום בפרוייקט.

אוסיף ואבהיר; אין עסקינן בכשלך מקרי, פרי טעות בודדת או תנאי השוק; המסקנה המסתברת יותר בנסיבות המקרה, הינה כי עניין לנו בשיטת ניהול פסולה אשר יצרה מצב דברים המתמשך על פני תקופה ארוכה, ולא ניתן לפסול קשר סיבתי הדוק בינו לבין סבלם ונזקם של הדיירים.

לאחר עיון בתגובות השונות שהוגשו במסגרת הבקשה דנן, נחה דעתי כי נכון להיום קופת הכינוס הינה מדולדלת והכספים המצויים בקופתה נמוכים בהרבה ממסת חובותיה, אשר הינם חלקם בדין קדימה, לרבות נותני שירותים, רשויות המס השונות, שכר טרחת המפרק וכיוצ"ב, באורח אשר אינו מאפשר לחברה לשאת בתשלום האגרה דכאן.

יוער כי נתתי דעתי גם לעניין הדירות שנמכרו לצורך כיסוי עלויות של תיקון ליקויי בניה בפרויקט (בהתאם להחלטת בית המשפט בפר"ק 1057-07-12) כאשר עניין זה נתמך בתצהיר המפרק, ולעניין שטרות החוב שהפקידו רוכשי הדירות, כאשר לעניין זה מקובלת עלי עמדת הכנ"ר כי היות ובית המשפט של פירוק טרם דן בעניין חילוט שטרות החוב, אין לראות בהם מקור למימון האגרה.

בנסיבות אלו, מקובלת עלי הטענה כי יש להקל עם הנושים בתיק דנן בכל הנוגע לתשלום האגרה וזאת נוכח קשיי הגביה, ריבוי הנושים היחידים אשר חלקם כבר מכרו את זכויותיהם בדירות וחלקם נפטרו, חלוף השנים, והיעדר כיס עמוק בדגש על העובדה כי רוכשי הדירות נאלצו להוסיף מכיסם לשם השלמת הפרוייקט (כעולה מתגובת המפרק מיום 1.3.15, נאלצו רוכשי הדירות לשלם עבור מיזוג אויר ומערכת ספרינקלרים.

סוף דבר בנסיבות המקרה שבפני, ולאור כל האמור לעיל, לרבות מסקנותי בעניין עילת התביעה, מצבה הכלכלי של החברה וזהות הנושים, מוצא אני להקל עם הדרישה כי נושי החברה יישאו במימון האגרה - "לפום גמלא - שיחנא" (כתובות, סז ע"א).

הבקשה למתן הוראות הוגשה מכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"), וסעיף 54 לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: "חוק העמותות").

לעומתו, סעיף 374 לפקודת החברות, שכותרתו "עבירות שנתגלו בפרוק", קובע כדלקמן: "התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה או שהיה או הנו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה, השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עיכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרישמי, המפרק, נושה או מישתתף, לחקור בדבר היתנהגותו של האדם ולכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצרוף ריבית בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפצוי על מעשיו, ואין נפקא מינה אם העבריין עלול להיתבע עליהם בפלילים.". ככלל, אין מניעה משימוש מקביל הן בסעיף 373 והן בסעיף 374 לפקודת החברות, בתנאי כי נושא המשרה לא יישא בחיוב כפול.

משכך, ברי כי "יש בדו"ח כדי להוות יותר מראשית ראייה על בסיסה ניתן להשתית בקשה לפי סעיף 373 ו-374 לפקודת החברות, גם אם מימצאי הדו"ח שנויים במחלוקת". ראה: פר"ק (י-ם) 1206-03-11 רשם העמותות נ' עמותת גשר לחיים-עמותה למלחמה באלימות ובסמים (08/05/11).

...

טענות המשיב המשיב סבור כי דין בקשת המנהלת המיוחדת להידחות.

בנסיבות אלה, בהעדר ביסוס התחשיב, ומשלא הובאו ראיות בכל הנוגע לעלויות הפקת התכנית, סבורני כי בשקלול כל השיקולים הללו ראוי לחייב את המשיב על דרך האומדנא, להשיב לקופת העמותה סך כולל של 400,000 ₪, המשקף את הרווחים של חברת סאיד מהפקת הערבזיון משך שנות הפקתו.

מעבר לכך, לא עלה בידי המנהלת המיוחדת להוכיח טענתה בדבר מימון הוצאותיה השוטפות של חברת סאיד על ידי העמותה ואת היקף הנזק שנגרם בגין כך. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מן המסקנה כי המשיב ניהל את עסקיה של העמותה שלא כראוי ומתוך כוונת מירמה, בכך שהעביר את ההפקות של העמותה לחברה שבבעלותו, וכן נטל לכיסו ו/או לכיסם של גורמים מטעמו כספים שאמורים היו להשתלם לעמותה.

המשיב ישלם לקופת העמותה (בפירוק) פיצוי כספי בסך של 1,182,035 ₪, בגין הפסדים שגרם לעמותה עקב התנהלותו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 01/01/04 ועד למתן החלטה זו. לסכום זה עשוי להתווסף סכום נוסף שלא יעלה על סך של 1,642,974 ₪ המשקף את סכום כספי התמיכה שקיבלה העמותה בשנים 2004-2006 ולא נעשה בהם שימוש ראוי, לאחר שיתברר ערעורו של המשיב על הכרעת בעלת התפקיד בתביעת החוב של משרד החינוך, התרבות והספורט, וההשלכות שעשויות להיות אם בכלל לערעור על חיובו של המשיב.

תשתית עובדתית רלוואנטית וטענות הצדדים ביום 09/12/13 הגיש המפרק דו"ח מספר 1 מטעם המפרק ובקשה למתן הוראות לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות, במסגרתה עתר המפרק לחיוב המשיב להשיב לקופת החברה סך של 639,134 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת הבקשה ועד למועד התשלום בפועל וזאת על רקע טענות בדבר ניהול פעילותה העסקית של החברה על ידי המשיב בכוונה לרמות ותוך שהמשיב עושה שימוש בכספי החברה לצרכיו הפרטיים, נוטל הלוואות בעלים שלא כדין, מבצע חלוקת דיבידנדים אסורה, מבצע פעולות לאחר מתן צו פירוק ללא אישור המפרק, מבטל בצורה מלאכותית יתרות חוב של החברה כלפי חברת M3, וכתוצאה מכך מגדיל את הרווח בצורה מלאכותית על מנת לחלק דיבידנד אשר לא אושר כדין בספרי החברה ובהיעדר דיווח כראוי לרשם החברות ולרשויות המס.

לנוכח האמור בתגובת המשיב לבקשת המפרק למתן הוראות, הגיש המפרק תשובה לתגובת המשיב ובמסגרתה עתר לדחיית הבקשה לפי סעיף 373 לפקודת החברות.

...

עוד נטען בבקשה הנוספת למתן הוראות, כי רו"ח עזורה אמנם טען בפני המפרק, כי טענותיו של המשיב דינן להידחות, ואולם, לנוכח ממצאי בדיקתו של המפרק מול בנק הפועלים, סבור המפרק, כי לעניין בקשה זו, הוכיח המשיב כי לא הבריח כספים ולכן ניתן למחוק חלק זה ממסגרת הבקשה ומחוות דעת רו"ח עזורה.

סבורני, כי לא ניתן לדון כלל במסגרת בקשה זו בבקשת המשיב לפסיקת פיצוי בגין הנזק שנגרם לשמו הטוב.

סוף דבר אשר כל כן, הגעתי למסקנה, כי דין בקשת המשיב לחיוב המפרק באופן אישי בהוצאותיו להתקבל בחלקה.

הנני מורה למפרק לשלם למשיב באמצעות ב"כ סך כולל של 15,000 ₪ בגין הוצאות שכר הטרחה.