בקשה למתן הוראות בתיק פירוק בגין חוב בגין עבודות שבוצעו

צו ההקפאה הוארך מעת לעת, עד שביום 13.8.2017 הגיש הנאמן בקשה לפירוק החברה במסגרת תיק זה. ביום 25.10.2017 ניתן צו פירוק בעיניינה של החברה ועו"ד משה לוי מונה כמנהל מיוחד של החברה.

הבקשה ביום 26.5.2020 הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות, בגדרה עתר לחייב את המשיבה לשלם לחברה סך של 337,680 ₪ ומע"מ כחוק.

יתרת החוב בגין בתי הכנסת בקבוצה 4 בדיון מיום 27.2.2017 הגיעו באי כוח הצדדים לידי הסכמה, שלפיה: "המשיבה תסיים את ביצוע 247 ו-257, שני בתי הכנסת. תיעשה העברת שרביט מסודרת של הדברים מהחברה למשיבה. נציגי החברה לא ייכנסו לאתרים 247 ו-257, החל ממועד העברת השרביט למשיבה, אשר תתבצע בתאריך 02/03/17 החל מהשעה 10.00", עוד הוסכם, כי "העלויות שתהיינה להשלמת הפרויקט, המשיבה תחייב את החברה במסגרת היתחשבנות, לרבות העלויות הכרוכות בקבלת המסמכים/מזגנים ובנייה וכיוצ"ב". (פרוטוקול הדיון בבקשה מס' 22, עמ' 12, ש' 5-12).

המשיבה לא צרפה הסכם סיום עבודה עם טורג'מן; נימנעה מלהציג בדל של ראיה לסכומים ששילמה, לטענתה, לטורג'מן עבור העבודה שהוא ביצע; לא הוכיחה את הקף העבודה שביצע טורג'מן ובאיזה שלב עזב את האתר ולמעשה לא הציגה אינדיקאציה כלשהיא המלמדת כי גד טורג'מן היתקשר בפועל עם החברה, ביצע עבודות כלשהן עבורה או שבכלל נכח בשטח הפרויקט, ולא הציגה ראיות כלשהן שעל בסיסן ניתן לקבוע כי היא נאלצה לשכור שירותיהם של קבלנים אחרים שהחליפו את טורג'מן. כל אשר צרפה המשיבה להוכחת טענותיה לעניין זהות הגורם שביצע את העבודות היה טבלה (נספח ה' לתגובה), שבה פורטו שמות של קבלני משנה שעל פי הנטען שכרה את שירותיהם והסכומים ששילמה להם בגין עבודתם.

...

התגובה המשיבה טענה מנגד, כי דין הבקשה להידחות.

אשר לחוב הראשון הנוגע לבתי הכנסת בקבוצה 4, טענה המשיבה, כי חישוב העלויות בפועל אשר הוציאה על מנת להשלים את בניית בתי הכנסת עולה על חישובי החברה, וחישוב נכון של הסכומים שהוצאו על ידה מביא למסקנה, כי על החברה לשלם לה בגין הנזקים שנגרמו לה ולא ההפך.

אין בידי לקבל טיעון זה. על המשיבה, בהיותה קבלן ראשי שהתקשר עם החברה בהסכם גב אל גב, בגדרו נטלה על עצמה לגבות מהמדינה את הכספים המגיעים לחברה, מוטלת חובת תום לב מוגברת בהתנהלותה במסגרת מערכת היחסים המשולשת: מזמין, קבלן ראשי וקבלן משנה.

סוף דבר, הנני מקבל את הבקשה באופן חלקי, ומחייב את המשיבה לשם לחברה, באמצעות הנאמן, סכום של 304,812 ₪ בתוספת מע"מ כדין, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת הבקשה (26.5.2020) ועד היום.

כמו כן, הנני מחייב את המשיבה לשלם לחברה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 30,000 ₪.

הבקשה למתן הוראות ופסק הדין בשנת 2015 זכתה חברת ברעד-חברה לעבודות עפר פיתוח וכבישים בע"מ (להלן: "ברעד") במיכרז שפירסמה עריית ירושלים, שעניינו ביצוע עבודות סלילת כבישים ופיתוח ברחבי העיר ירושלים.

העתק החוזה צורף כנספח 1 לבקשה שהגיש הנאמן, בגדרה ביקש לחייב את המבקשת בתשלום סך של 106,745 ₪ (הכולל מע"מ) בגין עבודות שביצעה הנתיב החדש בטיחות בתנועה (אסף) בע"מ (להלן: "החברה").

כמו כן, צורף לבקשה דו"ח יתרות פתוחות לגבי כל חשבונות העסקה שלא שולמו, על פיו נותר חוב של המבקשת לחברה בסך של 106,745 ₪, כולל מע"מ. ביום 2.12.20 ניתנה החלטתי בגדרה נקבע כי על המבקשת להגיש תגובה לבקשה עד ליום 3.1.21.

ביום 12.4.21 הגישה המבקשת בקשה להוספתה כצד לתיק הפרוק וכן בקשה להורות לנאמן לעכב את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שניפתח על ידו, עד להכרעה בבקשה לביטול פסק הדין אשר בכוונת המבקשת להגיש תוך 14 ימים ממועד הוספתה כצד בתיק הפרוק.

...

סוף דבר לאור כל האמור, לא השתכנעתי כי נפל פגם הנובע מהעדר המצאה כדין למבקשת וכן לא השתכנעתי כי למבקשת הגנה אפשרית מפני התביעה.

אשר על כן, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

המבקשת תשלם לנאמן הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪ וזאת תוך 45 ימים מהיום.

דיון והכרעה כפי שאפרט להלן הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשותיו של המפרק למתן הוראות וכי לצורך גביית החובות מהמזמינים יש לנקוט בהליכי תביעה נפרדים מתיק הפרוק.

סוף דבר לאור כל האמור, אני דוחה את בקשותיו של המפרק בבקשות 116 - 118 לחייב את המזמינים בתשלום יתרות החובות בגין ביצוע העבודות להקמת החניונים.

...

הלכה זו מבוססת על השאיפה לרכז את כלל ההליכים הנוגעים לחברה חדלת הפירעון בפני בית המשפט ובכך לקדם את השוויון בין הנושים, לייעל את ההליך ולאפשר מתן הוראות הולמות לבעל התפקיד מתוך התבוננות כוללת על הליכי חדלות הפירעון (ראו למשל רע"א 5222/05 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 4 (25/8/2005); ע"א 3069/17 משרד החינוך נ' עמותת גני חב"ד צפת (בפירוק) (29/10/2017) וכן החלטתי בפר"ק (חי') 68604-07-17 מ.א. עבודות הנדסה אילת בע"מ נ' מ.א גרין סיטי בע"מ (18/12/2018)).

סוף דבר לאור כל האמור, אני דוחה את בקשותיו של המפרק בבקשות 116 - 118 לחייב את המזמינים בתשלום יתרות החובות בגין ביצוע העבודות להקמת החניונים.

בנסיבות העניין, אני מחייב את המפרק לשלם לכל אחד מהמשיבים (ביאר, מעגן וקבוצת פרשקובסקי) הוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪.

עוד מפנה המל"ל לעניין עע (ארצי) 231/05 חיים קרן נ' הדסים חברה לפיתוח חקלאי בע"מ (פורסם בנבו, 26.12.06), שם נקבע כי במקרה של העסקת אדם כעצמאי בתנאי שכר מועדפים, תוך הסכמה חופשית למהות הקשר, אין צורך לשלם מעבר לכספים שקבל בגין עבודתו: "המערער הפיק תועלת מצורת העסקתו כעצמאי ובמצב דברים זה לא קמה הצדקה משפטית לקביעת זכויותיו, בראיה לאחור, על בסיס התשלומים ששולמו לו בפועל" ועוד בהמשך כי "עניינו של המערער הוא מקרה מובהק בו אדם הועסק כעצמאי בהסכמה ותוך מודעות מלאה למעמדו. המערער קיבל תמורה מלאה להעסקתו על בסיס שכר של עובד בצרוף כל הזכויות הסוציאליות... אדם אינו יכול לטעון שהוא עובד ובו בזמן לקבל זכויות על בסיס שכרו כ"קבלן", כשקיימים נתונים ברורים ששכר זה גבוה מן השכר כ"עובד" (שם, בפסקות 8, 26, 29) המל"ל מבהיר כי הגימלה המוענקת לעובדים עת מעסיקם נמצא בהליכי חידלות פרעון מעוגנת בפרק ח' לחוק, וזו נועדה לתת מענה לעובדים אשר היו זכאים לפיצויים (בגין שכר עבודה ונגזרותיו, כמו גם פצויי פיטורים) במצבים בהם אין בידי המעסיק האפשרות לשלם לעובדים את שמגיע להם.

כמו כן, ונכון לשלב זה, הדעה הרווחת בפסיקה הנה כי השגות על הכרעות חוב מטעם המל"ל יש לברר בדרך של בקשה למתן הוראות בתיק הפרוק, ראו תיק עחד"ת (חי') 46520-12-20 עמארנה ואח' בע"מ נ' גל סאן הצפון לבניה בע"מ (11.8.21, פורסם במאגרים).

אין מדובר בצד "מוחלש" להסכם; סבורה אני כי החברה לא ניצלה מצוקה כלשהיא ולא טמנה פח למבקש על מנת להוזיל עלויות, וזאת בין היתר לאור העובדה שחלק מעובדי החברה נותרו במעמד של שכירים עד הכנסה לפירוק, ראו דברי ב"כ המל"ל בעמ' 7 שו' 7-9 : " לחברה במועד הפרוק היו עוד עובדים שכירים ועצמאים. זה היה משהו מקובל בחברה ולא שהחברה באופן שיטתי רימתה את העובדים והעבירה את כולם על-מנת להמנע מזכויות". הגעתי לכלל מסקנה שהמקרה שלפנינו דומה לתיק פש"ר (ת"א) 19043-09-18 ווין גלובל מרקטס אינק (ישראל) בע"מ נ' עו"ד רונן מטרי (11.7.19, פורסם במאגרים) (להלן: "עניין ווין גלובל"), שם קבעתי כדלקמן: " הנני מודעת להלכה שנזכרה על ידי המערערים לפיה יש לבחון את מהות הקשר ואין להסתפק במבחנים "צורניים" או בהגדרות כאלו או אחרות שבחרו הצדדים במהלך העבודה המשותפת.

סבורה אני כי במובחן מעניין רשות השידור, במקרה שלפנינו המבקש במודע שינה את מעמדו; ביצע "גמר חשבון" בטרם הפך להיות עצמאי; נטל על עצמו את הסיכונים שבמבנה העסקה זה, ואחד הסיכונים, שהתמשש, הנו אי קבלת גמלה מהמוסד לביטוח לאומי בקרות מקרה של פירוק.

...

אין מדובר בצד "מוחלש" להסכם; סבורה אני כי החברה לא ניצלה מצוקה כלשהי ולא טמנה פח למבקש על מנת להוזיל עלויות, וזאת בין היתר לאור העובדה שחלק מעובדי החברה נותרו במעמד של שכירים עד הכנסה לפירוק, ראו דברי ב"כ המל"ל בעמ' 7 שו' 7-9 : " לחברה במועד הפירוק היו עוד עובדים שכירים ועצמאים. זה היה משהו מקובל בחברה ולא שהחברה באופן שיטתי רימתה את העובדים והעבירה את כולם על-מנת להימנע מזכויות". הגעתי לכלל מסקנה שהמקרה שלפנינו דומה לתיק פש"ר (ת"א) 19043-09-18 ווין גלובל מרקטס אינק (ישראל) בע"מ נ' עו"ד רונן מטרי (11.7.19, פורסם במאגרים) (להלן: "עניין ווין גלובל"), שם קבעתי כדלקמן: " הנני מודעת להלכה שנזכרה על ידי המערערים לפיה יש לבחון את מהות הקשר ואין להסתפק במבחנים "צורניים" או בהגדרות כאלו או אחרות שבחרו הצדדים במהלך העבודה המשותפת.

ואכן הכנסתו ברוטו של המבקש עלתה בחודשים הללו; המבקש בקש גם להינות מיתרונות נוספים שדרך העסקה זו מאפשרת, ראו דברי נציגת המל"ל בדיון, בעמ' 8 שו' 2: " אני יכולה להעיד מהמסמכים שהוא הכניס הוצאת ארנונה". דברים אלו לא נסתרו, ראו גם עמדתו של הנאמן בדיון, שתמך בעמדת במל"ל, בעמ' 7 שו' 12 -35, עמ' 8 שו' 4-13; ראו גם עמדת הכנ"ר בעמ' 8 שו' 16-21: " שמעתי את הדברים, אני מסכים עם הנאמן. נקודה נוספת שיש ליתן עליה את הדעת, ששמענו מקודם שלא רק שהיתה לו את האפשרות להתייעץ, המימון של אותה עו"ד שהכינה את החוזה נעשה במשותף, קרי הוא ובעל המניות שילמו לעוה"ד. זה לא ניצול לרעה ביחסי עבודה. העובד לא שייך לאוכלוסיה המוחלשת וזה לא מתיישב עם הטענה שהמעסיקה כפתה עליו לעבוד באופן הזה. אני מסכים עם הנאמן ועם המל"ל". לפיכך, וגם אם עיסוקו בפועל של המבקש בחברה לא השתנה ועומד הוא במבחני ההשתלבות המוכרים בפסיקה, מבחנים אלו כבודם במקומם מונח עת דנים במישור היחסים הישירים בין המועסק למעסיק (או אז העלויות תחולנה על המעסיק שהיה צד ישיר לסיכום), ויש לעשות את ההתאמות הדרושות וליתן משקל מתאים למבחנים שגובשו בפסיקה, עת בוחנים את המקרה תחת המטרייה של חדלות פירעון.

ומאחר ולא ניתן להינות מכל העולמות, והבחירה החופשית נעשתה על ידי מבקש, מורה אני על דחיית הבקשה.

התביעה השנייה הועמדה על סך של 700,000 ₪ ובה נטען שהחברה חבה סכום זה לעסקי ירושלים בגין עבודות פירסום שביצעה עבורה (להלן: התביעה העסקית).

בהסכם נקבע כי המשרד יטפל ב"הגשת בקשה לתיקון/ערעור על הכרעה בתביעת חוב בהליך פירוק של חברת נווה תמרים בע"מ (בפרוק)". בסוף ההסכם צוין כך: "הובהר ללקוחות כי סכויי ההליך נמוכים מלכתחילה בשל נסיבות המקרה וחלוף הזמן". תמורת השרות נקבעה על 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. ביום 4.7.2013 הגיש הנתבע 2 "בקשה למתן הוראות" לבית המשפט המחוזי בתל אביב (במסגרת פש"ר 1487/01).

טענות התובעת כנגד המפרקת בנושא זה הועלו בבקשה שהגישה בשנת 2021 לבית המשפט בתיק הפרוק (פר"ק 1487/01), בחלוף שבע שנים מעת הכרעת החוב של המפרקת (תגובת המפרקת והחלטות בית המשפט צורפו לתצהיר הנתבע 2).

...

אני מקבל בעניין זה את הסברו של הנתבע 2 (עמ' 40 שו' 8) אשר ציין כי הדבר נכלל בהודעה על מנת להדגיש כי במסגרת ההסכמות עם המפרקת גם הורביץ נדרשו לוויתור משמעותי.

רשלנות המסקנה מן המפורט לעיל היא כי לא הוכח נזק שנגרם לתובעת כתוצאה מן ההסכמות אליהם הגיע הנתבע 2 עם המפרקת או בשל מחדלים נטענים אחרים.

סוף דבר התביעה, על כל ראשיה, נדחית.