בקשה למעצר עד תום הליכים בעבירות פגיעה בפרטיות, סחיטה ואלימות

תמצית עובדות כתב האישום ביום 26.10.2020 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס למשיב עבירות סחיטה באיומים, החזקת סכין, שוד בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ופגיעה בפרטיות, לפי סעיפים 428 סיפא, 186, 402(ב) ו-245(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסעיפים 2(3) בצרוף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, בהתאמה.

הדברים מתעצמים לאור עברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעות במגוון עבירות, בהן עבירות סמים; הונאה; אלימות לרבות אלימות במשפחה; רכוש; איומים; היתחזות; תקיפת שוטר ועובד ציבור; החזקת סכין; הסעת שב"ח; נהיגה בזמן פסילה; ועוד.

חרף חלוף הזמן מאז החלטת המעצר עד תום ההליכים, לא מצאתי כי נקודת האיזון בעניינינו השתנתה באופן המצדיק את דחיית הבקשה.

...

בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שארבעה מועדי הוכחות קבועים לתקופת המעצר המבוקשת, מצאתי להיעתר לבקשה.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

אני מורה על המשך מעצרו של המשיב לתשעים ימים החל מיום 26.7.2021, או עד למתן פסק דין בת"פ 53405-10-20 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

בגין כל אלה יוחסו לעורר עבירות שונות, ובהן קשירת קשר לבצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)); מהומה ועלבון צבורי (עבירה לפי סעיף 194(א) לחוק); רעש באמצעות מכשירי קול (עבירה לפי סעיף 3(א) לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג-1992); הגנת קטין מפני פרסומים מזיקים (עבירה לפי סעיף 24(א)(1)(ה) לחוק הנוער (טפול והשגחה), התש"ך-1960); פגיעה בפרטיות (עבירה לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981); סחיטה באיומים (עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק); והטרדה (עבירה לפי סעיף 30 לחוק התיקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982).

כפי שפסקה כב' השופטת ברק ארז (שם, בפיסקה 12 להחלטה): הדילמה לגבי היתחשבות בטענות של "הגנה מן הצדק" בשלב המעצר עד תום ההליכים היא ברורה: מחד גיסא, בשלב זה, יש לבחון קיומו של סיכוי סביר להרשעה, וקיומה של טענת הגנה "חזקה", מכל סוג שהוא (ובכלל זה טענת הגנה מן הצדק), משליכה על התשובה לשאלה זו. מאידך גיסא, בהליך המעצר עד תום ההליכים מסגרת הבדיקה העובדתית היא מוגבלת ומתוחמת מאד.

"ישנה פגיעה באיכות חיים של אנשים אך מעבר לכך, אנו חוששים שהעסק יגלוש לאירועים אלימים." נציגי האגוד ציינו כי אין המדובר במחאה חברתית אלא במעבר לבריונות, פגיעה בפרטיות והתנהגות מאיימת.

כמובן שככל שיתברר שצמצום התנאים יוביל לפעילות בעייתית, היכולה לעלות כדי איום על עדים או הטרדתם, שמורה למשיבה הזכות לפנות בבקשה לעיון חוזר בצמצום עליו אני מורה, וכל טענות הצדדים שמורות להם כמובן, ולא אנקוט לגביהן כל עמדה.

...

כמו כן, אין לאפשר לעורר למחות כך שמלל המחאה יתייחס למשפט הפלילי התלוי ועומד.

כמובן שככל שיתברר שצמצום התנאים יוביל לפעילות בעייתית, היכולה לעלות כדי איום על עדים או הטרדתם, שמורה למשיבה הזכות לפנות בבקשה לעיון חוזר בצמצום עליו אני מורה, וכל טענות הצדדים שמורות להם כמובן, ולא אנקוט לגביהן כל עמדה.

הערר מתקבל אפוא בחלקו, כאמור בפסקה 13 לעיל.

לפני בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיבים 6 ו- 11.

(אישום 3) סחיטה באיומים בצוותא חדא – עבירה לפי סעיף 428 רישא +29 לחוק העונשים (אישום 5) סחיטה בכוח בצוותא חדא - עבירה לפי סעיף 427 רישא+ סעיף 29 לחוק העונשין.

(אישום 5) פגיעה בפרטיות בצוותא חדא- עבירה לפי סעיף 5 בנסיבות סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות+ סעיף 29 לחוק העונשין.

שירות המבחן התרשם כי המשיבים מנהלים קשרים שוליים ודי בכל הפרמטרים הללו למי שמיוחס להם עבירות אלימות כדי להביא לתוצאה של מעצר עד תום ההליכים וזאת ללא קשר לטענה שחוזרת על עצמה מתחילת הדיונים בתיק כי אין בנמצא ראיות לעברת קשירת הקשר.

...

בנסיבות אלו אני סבור כי גם אם בסופו של יום יקבע כי הראיות לכאורה בעבירת קשירת הקשר הן איתנות פחות מהראיות לגבי העבירות האחרות הרי שעדין בית המשפט נדרש לתמונה הכוללת והיא ביצוע עבירות אלימות.

אף באישום העשירי מיוחס לעורר ביצוע של עבירת קשירת קשר לבצוע פשע, וזאת לצד אישום בעבירת פגיעה בפרטיות לפי סעיף 5 בנסיבות סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 וסעיף 29 לחוק העונשין (להלן: האישום העשירי).

נקבע, שרמת הסיכון הנשקפת מהעורר היא גבוהה, ולכן, בשים לב לעבירות האלימות בהן הואשם וכן לעברו הפלילי ולקשריו השוליים, יש להורות על מעצרו, וזאת אף מבלי להתייחס לטענות ביחס לחולשה הראייתית שקיימת בעבירת קשירת הקשר.

אכן, נקודת המוצא כאשר עסקינן בעבירות הסחיטה היא כי יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים מאחורי סורג ובריח.

מובהר בזאת, כי ככל שיעלה בידי העורר להציע חלופת מעצר המרוחקת מסביבת מגוריו מרחק משמעותי (כ-50 ק"מ), יש לאפשר לו להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור אותו עד תום ההליכים.

...

לכן, הגם שאני מסכים עם קביעתו של בית המשפט קמא כי החלופה שהוצעה, בביתו של העורר בחולון, אינה מספיקה על מנת לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, אני סבור כי חלופה אחרת המרוחקת מ"סביבתו הטבעית" עשויה להשיג מטרה זו (בש"פ 6896/19 מדינת ישראל נ' כנאניה, פסקה 13 (28.10.2019); בש"פ 1829/22 מדינת ישראל נ' חטואל, פסקה 14 (3.5.2022)).

סבורני כי טעמים אלו, בהינתן גילו הצעיר של העורר, מצדיקים בחינה מחודשת של האפשרות להורות על חלופת מעצר, ככל שתוצע חלופה טובה הרחוקה מרחק משמעותי מסביבת מגוריו של העורר.

סוף דבר: דין הערר להידחות.

לפניי בקשה להורות על הארכת מעצר משיבה מס' 2 (להלן: המשיבה) עד תום ההליכים, בשל כתב אישום שהוגש נגדה ונגד משיב מס' 1 (להלן: המשיב), בו יוחסו להם עבירות סחיטה באיומים ועבירות נילוות ובהן עבירות אלימות ורכוש, וכן עבירות מסים והלבנת הון.

על מנת שלא לפגוע בפרטיותם של הקטינים, לא ארחיב ביחס למידע שהיתקבל בנושא זה, ואסתפק באמירה כי מצב אחד משני הקטינים מורכב, ולהיעדרותה של המשיבה יש השפעה שלילית על אותו קטין (אם כי, המשפחה היתה מוכרת לשירותי הרווחה גם קודם למעצרה של המשיבה).

לכך מצטרף החשש לשיבוש הליכים, הטמוע בעבירות סחיטה באיומים, בשל פחדם של נפגעי העבירות מהנאשמים, כפי שנקבע בפסיקה רבה.

...

לכך מצטרפת העובדה שהמשיבה ביצעה את העבירות המיוחסות לה באמצעות הטלפון, בשיחות והודעות טקסט, ועל כן ספק רב אם מעצר בית, גם תחת פיקוח אלקטרוני ואנושי, יוכל למנוע את הישנותן – ואמנם צודקת ב"כ המשיבה בטענתה כי ניתן להשתמש בטלפון גם מתוך בית סוהר, אך המסקנה העולה מכך איננה שאין טעם במעצר.