בקשה למעצר עד תום הליכים בעבירות הסגת גבול, התפרצות ואיומים

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו מיוחסות לו העבירות הבאות: הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") (להלן: עבירת ההצתה"); הסגת גבול לפי סעיף 447(א)(1) לחוק (להלן: עבירת הסגת הגבול); איומים לפי סעיף 192 לחוק (להלן: "עבירת האיומים") וגניבה לפי סעיף 384 לחוק (להלן: "עבירת הגניבה").

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה נגד המשיב בקשה להארכת מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים.

בתגובה התפרץ המשיב על התובעת באומרו: "מזיז לי את הביצה, תמצצי לי את הביצה יה שרמוטה את ובית המשפט". בהמשך, הוסיף המשיב וגידף את התובעת עד שזו ניתקה את השיחה.

...

אם אכן הדמות היא זו שגרמה לפרוץ השריפה, מסקנה הגיונית היא שהדמות עשתה עצמה כמדברת במכשיר הנייד, בכדי להסוות את מעשיה החשודים בפני האנשים שנמצאים בחזית הפאב הסמוך.

דוח כיבוי אש מיום 12.10.2018 חוות הדעת של המומחה בנושא קובעת כי לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית כי מדובר בהצתה.

העובדה כי לא נמצאו שרידים המעידים על שריפה ברכבו של המשיב, כי אין ראיות מפלילות בטלפון הנייד של המשיב, וכי רכבו של המשיב לא זוהה בסרטונים, אין בהם כדי להוביל למסקנה כי אין ראיות לכאורה להרשעת המשיב בעבירת ההצתה.

לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 22081-01-18.

בין-השאר הורשע המשיב בעבר בעבירות רכוש סמים ואלימות, ובין-השאר – בעשרות עבירות של התפרצות, הסגת גבול וגניבה; והוא נידון, פעם אחר פעם, למאסרים בפועל לתקופות לא קצרות.

יסודותיה של עבירת שוד משתכללים, אם בשעת מעשה הגניבה, או בתכוף לפניו ולאחריו, מבצע הגנב, או מאיים לבצע, מעשה אלימות באדם, כדי להשיג את הדבר הנגנב או כדי למנוע היתנגדות לגניבה.

...

סבורני, כי בנסיבותיו הספציפיות של תיק זה, התשובה לכך היא שלילית.

אשר על כל האמור לעיל, ייעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

<#6#> החלטה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים על רקע כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של התפרצויות לדירה וגניבה, הסגת גבול ואיומים.

...

אשר לטענת האליבי, אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב כי המדינה לא בדקה עם אחיו של המשיב את טענת המשיב, לפיה לאחר שעה 16:30 הוא יצא מביתו כשאחיו אלי נילווה אליו.

אני מקבל קצבת נכות מביטוח לאומי, אמא שלי חולה, אני צריך לטפל באמא שלי.

אם זה היה מעצר בית לילי אני מוכן לעשות את זה. ב"כ המבקשת: אנו מתנגדים לשליחתו של המשיב לתסקיר משלים, לטעמנו התסקיר היום סופי, מדבר בעד עצמו, סקר בהרחבה את מאפייניו של המשיב ורואים בבירור שלא ניתן לתת במשיב אמון.

המזכירות תעביר העתק החלטתי לשירות המבחן.

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

כתב האישום וטענות הצדדים: נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הסגת גבול, התפרצות לבית מגורים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכן עבירת איומים.

...

אמנם מדובר בדו"ח ראשוני, אולם אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי מאחר והמשיב מתגורר בהמשך הרחוב, ייתכן כי טביעת האצבע הגיעה לחלון ביתו של המתלונן בנסיבות אחרות ובמועד אחר.

בשים לב לתצרף הראייתי אשר פורט לעיל, ומשנתתי דעתי לדרישת הפסיקה באשר לרף הראייתי הנדרש בשלב זה, אני סבור כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לעבירות הסגת הגבול וההתפרצות.

בעניין זה, סבורני כי קמה עילת מעצר, והיא מתעבה לנוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב.

אשר על כן, ובטרם החלטה סופית בעניינו של המשיב, אני מורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר אודות המשיב, אשר יבחן את מידת מסוכנותו, את החלופות הרלוונטיות ואת התאמתו אליהן.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בדיון שהתקיים ביום 17.5.22 הסכים ב"כ העורר על קיומן של ראיות לכאורה ואולם טען כי לאור העובדה שמדובר בעבירות רכוש של הסגת גבול וגניבה בלבד לא קמה עילת מעצר ולחילופין, יש לשחרר את העורר למוסד גמילה"בית חם" אליו היתקבל בטרם נעצר ובמסגרתו היה אמור להתחיל הליך גמילה.

נימוקי הערר-העורר טען כי בנגוד לבקשות מעצר קודמות בהן יוחסה לעורר עבירה של התפרצות, כתב האישום הוגש בסופו של דבר בגין עבירות של הסגת גבול וגניבה בלבד ולטענתו,לא מתקיימת עילת מעצר,לא כל שכן בעצמה גבוהה.

גם במקרה דנן, לחובת העורר נצברו הרשעות רבות בעבירות רבות של גניבה,השמדת ראיות, איומים,הונאה בכרטיס חיוב וניסיון להונאה בכרטיס חיוב,הפרת הוראה חוקית ועוד, נתון המצביע על כך שאין מורא החוק עליו.

...

נימוקי הערר-העורר טען כי בניגוד לבקשות מעצר קודמות בהן יוחסה לעורר עבירה של התפרצות, כתב האישום הוגש בסופו של דבר בגין עבירות של הסגת גבול וגניבה בלבד ולטענתו,לא מתקיימת עילת מעצר,לא כל שכן בעצמה גבוהה.

בנסיבות אלו שעה שקמה עילת מעצר של מסוכנות המתייחסת לעבירות רכוש והעורר טרם התחיל הליך טיפולי בפועל, שוכנעתי כי הדרך בה נקט ביה"מ קמא בכך שמחד גיסא לא פסל אפשרות של שחרור לחלופה טיפולית ואולם מאידך גיסא, הפנה תחילה לקבלת תסקיר, הינה נכונה ומאוזנת.

אין בכך די כדי להגיע למסקנה מרחיקת הלכת,אליה הגיע ב"כ העורר, כאילו די רק בעצם מכתב המאשר קבלה למסגרת טיפולית ללא שיש בו בחינה כוללת והתייחסות לכל השיקולים הרלוונטיים,כדי להרים נטל זה. מעבר לכל האמור אפנה גם להלכה לפיה כאשר מדובר ב"שלב הביניים" בעיצומו של הליך מעצר עד תום ההליכים, כאשר טרם הושלמה הבחינה באשר למעצרו של העורר, חרף קיומה של זכות ערר, בימ"ש של ערעור ימעט להתערב בשלב זה (בש"פ 460/19 דינקו נ. מדינת ישראל , וכן בש"פ 5234/15 יצחקיאן נ' מדינת ישראל [6.8.15], פסקה 7, וכן בש"פ 371/15 בלעום נ' מדינת ישראל [19.1.15], פסקאות 6 ו- 7).

סוף דבר, הערר נדחה.