בדיון ביום 29.05.05 ניתנה החלטה בבקשת המדינה למעצרם של התובעים עד תום ההליכים (נספח 28 למוצגי המדינה).
בית המשפט ציין בהחלטתו כי העבירה של סחיטה באיומים מגלה מסוכנות משמעותית של הנאשמים בה וככלל מצדיקה מעצר עד תום ההליכים.
בהחלטה מיום 15.08.05, בה הוחלט על שיחרורו של התובע 2 למעצר בית (מוצג 42 של המדינה) קבע בית המשפט:
"בעניינינו, מדובר אמנם במשיב שלו עבר מכביד (כולל עבירות סחיטה בכוח, שוחד, תקיפה, איומים, החזקת סכין ותקיפה חבלנית בעטיין אף ריצה תקופות מאסר בפועל), ואולם מאידך המדובר במשיב חולני, לאחר התקף לב שעבר לאחרונה לדברי בא כוחו, בטיפול פסיכיאטרי, אסתמטי ובעל נכות של 75% מהביטוח הלאומי...".
בית המשפט ציין שם כי כשעיין בחומר הראיות מצא כי :
"לא ניתן להצביע על קבלה חד משמעית של גרסת המתלונן למניע (להבדיל מהארוע עצמו שנראה כי יש לגביו מספיק ראיות) ומגירסתו בעיקר מדבריו המוקלטים למשיב, עולה תמיהה לא מבוטלת".
אציין כי התובע 2, בעת שהיה במעצר, עבר ארוע של אוטם שריר הלב ואושפז למספר ימים בבית החולים ואתייחס לכך ביתר פירוט בהמשך הדברים.
...
הטענה היחידה שנטענה בעניין זה על ידי התובע 1 הייתה כי התובע 1 לקח הלוואות מגורמים שונים וניצל את הפיקדון הצבאי שקיבל לטובת ההשקעה במסעדה, אולם גם לטענות אלה לא הובאו כל ראיות ועל כן גם אילו היה מקום לקבל טענה כלשהי בעניין המסעדה, התובע 1 לא הוכיח את הנזק שנטען על ידו בעניין זה.
נזקי הגוף של התובע 2
כאמור לעיל, המומחה מטעם בית המשפט מצא כי קיים קשר סיבתי בין מעצרו של התובע 2 לבין אירוע הלב שעבר.
מכאן כי יש לדחות את תביעת נזקי הגוף של התובע 2.
סוף דבר
העולה מן המקובץ הוא כי התביעה של התובע 1 נדחית.
