בקשה למעצר עד תום ההליכים בעבירות סחיטה בכוח והשמדת ראיה

בגין כל אלה יוחסו לעורר העבירות הבאות: סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (ארבע עבירות, שתיים מהן בצרוף סעיף 29 לחוק זה), היתחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין, קבלת דבר במירמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, וכן השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין.

המדינה היתנגדה לבקשה וטענה כי לא היתקיימה עילה המצדיקה שינוי של החלטת המעצר בשלב זה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר בציינו כי מאז שניתנה ההחלטה המורה על מעצרו עד לתום ההליכים בעיניינו עברו פחות מחודשיים, וכי לא חל בתקופת זמן זו שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של החלטת המעצר.

בא-כוחו של העורר טוען כי אמנם טרם חלף פרק זמן המצדיק בחינה מחודשת של הבקשה לעיון חוזר, אך בהיתחשב בפרק הזמן הנידרש להכנת תסקיר, היה מקום שבית המשפט המחוזי יורה על הזמנתו.

...

דיון והכרעה דין הערר להידחות, בשל כך שבעת הזו לא קמה עילה לעיון חוזר בהחלטת המעצר.

יתר על כן, אף לגוף העניין לא שוכנעתי כי יש הצדקה בשלב זה לשנות מהחלטת המעצר.

סוף דבר: הערר נדחה.

המשיב וחוסאם נאשמים בנוסף בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, וג'ואהר בעבירת השמדת ראיה.

כן טענה באת כוח המשיב כי התיק נחלש, בשים לב לכך שהמתלונן שהעיד בבית המשפט המחוזי לא שיתף פעולה ואף העיד שלא הרגיש נסחט.

חרף חלוף הזמן מאז החלטת המעצר עד תום ההליכים, לא מצאתי כי נקודת האיזון בעניינינו השתנתה באופן המצדיק את דחיית הבקשה.

...

בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שארבעה מועדי הוכחות קבועים לתקופת המעצר המבוקשת, מצאתי להיעתר לבקשה.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

אני מורה על המשך מעצרו של המשיב לתשעים ימים החל מיום 26.7.2021, או עד למתן פסק דין בת"פ 53405-10-20 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

בנוסף, יוחסו לעורר עבירות של היתחזות לאחר, לפי סעיף 441 לחוק; קבלת דבר במירמה, לפי סעיף 415 לחוק; והשמדת ראיה, לפי סעיף 242 לחוק.

במסגרת האישום השני, יוחסו לעורר שתי עבירות נוספות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק זה. המסכת העובדתית בגינה הוגש כתב אישום נגד העורר ובת זוגו פורטה בהרחבה בהחלטת בית משפט זה בבש"פ 5397/21 מיום 18.8.2021 (השופטת ד' ברק-ארז), ומשכך אפנה לעובדות הבאות בתמצית בלבד.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, ביקשה המשיבה לעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

מנגד, בא כוח המשיבה ביקש לדחות את הערר, תוך שעמד על בקשותיו החוזרות ונישנות של העורר לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו, כמו גם על מספר העררים שהגיש לבית משפט זה, וכל אלה – ללא שהתקיימו "שינוי נסיבות" או חלוף זמן" העשויים להצדיק שינוי בהחלטת מעצרו.

כפי שנקבע בהחלטות הקודמות בעיניינו של העורר, קיומן של הראיות לכאורה ועברו הפלילי מקימים עילת מעצר של מסוכנות גבוהה המצדיקה את מעצרו עד לתום ההליכים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערר, בנספחיו ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

כעולה מהאמור בבש"פ 5397/21 של בית משפט זה, אשר ניתן בעניינו, העורר מנסה להיתלות בחלוף הזמן שעבר – גם אם אינו מהווה כשלעצמו "זמן ניכר" – ובמשך הזמן ש"עתיד לעבור" מיום שבית המשפט יורה על הגשת תסקיר ועד שזה יונח על שולחנו, כדי להצדיק קיומה של אחת החלופות כאמור בסעיף 52 לחוק המעצרים, קרי חלוף "זמן ניכר". אלא שזו לא הפרשנות שיש ליתן לסעיף זה, ויש לפרשו על פי לשונו הברורה והפשוטה, לפיה, העורר רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר רק "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". יוצא אפוא, כי חלוף ה"זמן הניכר" מתייחס לזמן "שעבר" ואינו כולל בחובו את הזמן ש"עתיד לחלוף".

אשר על כן, הערר נדחה.

עם זאת, על-פי המתואר בכתב האישום עבירות אלו נמנות עם עבירות המקור אשר הצמיחו לכאורה את הרכוש האסור העומד בבסיסן של העבירות האחרות המיוחסות לו. בד בבד עם הגשת כתב האישום המתוקן נגד העורר, הגישה המדינה גם בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

כמו כן, נטען כי בעיניינו של העורר קיים חשש מפני שבוש הליכי משפט והמלטות מן הדין, בין היתר בהיתחשב במקום מושבו בספרד עובר למעצרו ובעברו הפלילי, שכולל הרשעה בעבירות של שבוש מהלכי משפט והשמדת ראיות.

בית המשפט המחוזי הדגיש כי ההחלטה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים התבססה על הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה ועילות למעצרו וכי בדיון שהתקיים בבקשה לעיון חוזר הבהיר בא-כוחו של העורר כי הוא אינו חוזר בו מהסכמה זו. בית המשפט המחוזי הבהיר כי טענותיו החדשות של העורר אינן מכרסמות או מאיינות את התשתית הראייתית הלכאורית שעליה מבוסס כתב האישום.

עוד מציינת המדינה כי אומנם בשל טעות סופר יוחסה למשיב בבקשת ההסגרה גם עבירה של סחיטה באיומים, בעוד זו התייחסה למעשה רק לשני אחיו.

...

המדינה מוסיפה כי אף לגופם של דברים דין הערר להידחות, תוך שהיא סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין הערר להידחות.

סוף דבר: הערר נדחה.

להלן: כרם) שישה אישומים: פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; חטיפה לשם סחיטה לפי סעיף 372 לחוק; שתי עבירות שעניינן תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק; סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) לחוק; והדחה בחקירה באיומים והפחדה לפי סעיף 245(ב) לחוק (להלן: כתב האישום המקורי).

בד בבד עם הגשתם של כתבי האישום בעיניינם, הוגשו בקשות למעצר העוררים (יחד עם שאר הנאשמים בכתב האישום) עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, בטענה שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, ואשר מקימות גם עילות מעצר בעיניינם.

בית המשפט פירט כי הקבוצה הייתה מיועדת לכתחילה "להשמדה", ובמסגרתה תואמו לכאורה גרסאות, סוכם על האופנים שבהם יש להשפיע על עדים בפרשה, בין היתר באמצעות אלימות והפעלת לחצים, וכן נידונו הראיות הקיימות, פעולות החקירה והצורך לשבשן.

עם זאת, לאור מסקנותיי לעיל, לפיהן קיימת חולשה ראייתית ביחס למעורבותו של אנס בשלב האיומים (לצד העובדה שכלל לא מיוחסת לו מעורבות בשלבי הירי והחטיפה), כך שראיות לכאורה בעוצמה מלאה קיימות רק ביחס למעורבותו בשלב ההדחה והשיבוש, אני סבור שיש להפנותו לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר מעצר, על מנת שיבחן, בטרם הכרעה בבקשה למעצרו עד תום ההליכים, אם ישנה חלופה אשר בכוחה לאיין את המסוכנות אשר נשקפת ממנו.

...

הדברים שונים ביחס למעורבותו של אנס בשלב ההדחה והשיבוש, ואני סבור שיש להותיר על כנה את מסקנתו של בית המשפט המחוזי, שקבע שיש ראיות לכאורה ביחס למעורבותו של כרם בשלב זה, בהתבסס על מעורבותו בקבוצת הווטסאפ.

עם זאת, לאור מסקנותיי לעיל, לפיהן קיימת חולשה ראייתית ביחס למעורבותו של אנס בשלב האיומים (לצד העובדה שכלל לא מיוחסת לו מעורבות בשלבי הירי והחטיפה), כך שראיות לכאורה בעוצמה מלאה קיימות רק ביחס למעורבותו בשלב ההדחה והשיבוש, אני סבור שיש להפנותו לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר מעצר, על מנת שיבחן, בטרם הכרעה בבקשה למעצרו עד תום ההליכים, אם ישנה חלופה אשר בכוחה לאיין את המסוכנות אשר נשקפת ממנו.

סוף דבר בהינתן האמור לעיל, דינו של הערר בבש"פ 8770/22 להידחות, ודינו של הערר בבש"פ 8769/22 להתקבל באופן חלקי.