מונחת לפניי בקשה למתן צו קבוע למניעת הטרדה מאיימת מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב – 2001 (להלן – החוק), וזאת לאחר שביום 1.2.24 נעתרתי לבקשת המבקש מר בן לדרמן (להלן – המבקש), ונתתי צו במעמד צד אחד נגד המשיב, מר יעקב יגר (להלן – המשיב), האוסר עליו להטריד, לאיים וליצור קשר עם המבקש ואישתו, וכן "לידפוק על תיקרת ביתו ולהמנע מכל עשיית רעש בלתי סביר לאחר השעה 20:00, שלא כתוצאה משימוש סביר בדירתו שלו".
ביו0 5.2.24 היתקיים דיון במעמד שני הצדדים, וכפי שאפרט בהמשך, בסופו ביקשו הצדדים להגיש לבית המשפט ראיות שונות.
כבוד השופט רגב ציין, בין היתר, כך:
"על אף שמעדותו של המבקש, הן בדיון במעמד צד אחד והן בדיון במעמד הצדדים, עולה כי הוא חש בפגיעה בשלוות חייו וכי מדובר בדפוס היתנהגות חוזר ומתמשך, מעדויות המשיבים משתקפת תמונה שונה – כי הטענות לעניין ההפרעה וההטרדה היו גם ביחס לדיירים קודמים בדירה (כולל אביו המנוח של בעל הדירה, המטפלים שגרמו עמו, שוכרת קודמת – ואף בתקופה בה נטען כי הדירה לא היתה מיושבת) וכי אין מדובר, כטענת המבקש, בקושי שנוצר רק בינו ובין השכן.
בסעיף 1 לחוק נקבע כי מטרתו של החוק היא "להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחרותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו".
מתן צו למניעת הטרדה מאיימת במסגרת סיכסוכי שכנים סביב אופי השמוש בבית המשותף צריך להעשות במתינות ובזהירות.
...
לאחר שבית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופט א' רגב) נעתר תחילה לבקשה במעמד צד אחד (נגד המבקש כאן בלבד, מר לדרמן), הוא מצא לנכון לדחות אותה לאחר קיום דיון במעמד שני הצדדים, אליו גם התייצב מר שינה.
לאחר כל זאת, אני מקבל את הבקשה באופן חלקי ומורה כדלקמן:
על המשיב ייאסר ליצור קשר במישרין או בעקיפין עם המבקש ובני משפחתו, בכל דרך שהיא;
על המשיב ייאסר להקים רעש על דרך הכאת תקרת ביתו.
המשיב ישלם למבקש סכום זה בתוך 30 יום, באמצעות פנייה לב"כ המבקש, שאם לא כן יישא הסכום ריבית והצמדה כדין.
