עוד אין חולק, כי התובע שימש בתפקידו כמנהל בית הספר במשך 3 שנים, עד ליום 04.06.20, אז ביקש להתפטר מתפקידו מסיבות אותן הגדיר אישיות (נספח א' לכתב ההגנה).
לאור כל האמור לעיל, הסעדים שתבע הם: צו עשה המורה לנתבעת להשיב לתובע את דרגת השכר שלו בדרך של החרגה, וזאת עד לתיקון ההסכם הקבוצי שבו יינתן מענה לכל עובדי ההוראה, תשלום רטרואקטיבי של הפרישי שכר לתקופה של 3 השנים בהן שימש כמנהל בית הספר, פצויי הלנת שכר ופצוי בגין עגמת נפש בשל הורדתו בדרגה.
התובע גם לא היתמודד עם הטענה כי אכן שכרו עלה ב- 1,507 ₪ לאחר מינויו וכן לא היתמודד עם טענת הנתבעת עליה חזרה בסעיף 17 לסיכומיה, לפיה גם אילו נשאר בתפקיד סגן מנהל בית הספר נועם ברחובות, שכרו, בתוספת גמול חינוך, עדיין היה נמוך יותר מהשכר אותו הישתכר כמנהל בית הספר תחכמוני.
...
האם התובע, מר אסי אדרי (להלן – התובע) זכאי להיות מוחרג מההסכם הקיבוצי החל עליו כעובד הוראה, והאם זכאי הוא לפיצוי כספי בגין פגיעה לכאורה בתנאי העסקתו? אלו הן השאלות בהן עלי להכריע בתיק זה.
אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה, כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, ולהלן אפרט טעמיי.
בשולי הדברים, אציין, כי עמדתו של ארגון העובדים היציג של התובע – הסתדרות המורים – התומכת בעמדת משרד החינוך, מחלישה מאוד את טענותיו של התובע, אשר נבדקו גם על ידה ונמצאו חסרות בסיס, ואני דוחה את טענתו של התובע כי מחליפת המכתבים שהוצגה ניתן ללמוד כי אין הסכמות בין הצדדים להסכם הקיבוצי.
כאמור לעיל, התובע לא הביא ולו דוגמה אחת של מנהל בית ספר או של סגן מנהל בית ספר, שהוא מופלה ביחס אליהם, ועל כן מקובלת עלי טענת הנתבעת, לפיה, עניינה של תביעה זו הוא תביעה כלכלית לקביעת זכויות חדשות בנוגע לתובע.
אחרית דבר
לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
