בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף בתביעת רשלנות רפואית

לאחר שהתובע הגיש בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, נוכח מה שכונה על ידו "מחלוקות רפואיות קוטביות" המחייבות היתייחסות של מומחה, ולאחר שניתנה לנתבעים זכות טיעון באשר לכך, ביום 23.9.19 מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר י' בלומנפלד (להלן גם: "המומחה").

בחוות הדעת המשלימה של ד"ר יקיר נטען כי הרשומה הרפואית אינה אותנטית, תוך שצורפו קטעים מצולמים מתוך שני עמודי הרשומה הרפואית (יוער כי גם חוות הדעת המשלימה של ד"ר יקיר כשלעצמה אינה נזכרת במפורש בפירוט המסמכים שעמדו בפני המומחה, אך היא נכללת בכתב התביעה המתוקן, שנזכר ברשימת המסמכים).

אם תפסל חוות הדעת, יחלוף זמן רב נוסף עד אשר התובע ייבדק שוב בידי מומחה אחר, ומידע רב ערך אשר אמור לעמוד נגד עיני בית המשפט בבואו לבחון את טענות הצדדים בדבר רשלנות רפואית – ממצאים המשקפים את מצב פיו של התובע בעת הזאת באמצעות מומחה אובייקטיבי שהוא בבחינת זרועו הארוכה של בית המשפט – לא יובא בחשבון.

...

כפי שהובהר לעיל, המומחה אינו מגיע למסקנה כי מצב הלסתות דהיום מצריך החלפת השיקום בשל העדר הסבר להחלפת הגשר בלסת העליונה בשעתו.

המומחה מגיע למסקנה כי מצב הלסתות דהיום מצריך החלפת השיקום, מכיוון שהוא קובע כי השיקום שבוצע הוא לחלוטין בלתי תקין.

סיכומו של דבר: לאור כל האמור לעיל, הבקשה לפסילת חוות דעת מומחה בית המשפט – נדחית.

בפני המבקש עומדת האפשרות לפנות למומחה רפואי בקופות החולים השונות ובבתי החולים השונים ואף לרופאים בחו"ל. נימוקו של המבקש כי לא מצא מומחה רפואי שיסכים לערוך חוות דעת רפואית המבססת את הטענה לרשלנות רפואית של המשיבה הנו נימוק כללי והמבקש נימנע מלצרף את תשובות המומחים בכתב, המנמקים את הסרוב.

תקנות 127 ו- 130(א) לתקנות הישנות, מסדירות את סמכותו של בית המשפט לפטור תובע מצרוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה ולמנות מומחה מטעמו, וזוהי לשונן: "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א–1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצרוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".(ההדגשות אינן במקור- ח.ו.ו).

כן נקבע, כי בית המשפט ייעתר לבקשה כאמור רק בהתקיימן של "אותן נסיבות חריגות המצדיקות מתן פטור לבעל הדין מהצגת חוות דעת ובהתקיים, בנוסף לכך, הטעמים המיוחדים המצדיקים מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט" (עניין תותיה בפיסקה 7).

...

לאור כל דבריי שלעיל, ולאור הפסיקה שהובאה לעיל, אני סבורה כי החלטת בית משפט קמא אינה מתיישבת עם הפסיקה.

היא אינה מידתית והיא תסב למבקש נזק גדול, בהינתן שאם לא תוצג חוות דעת מטעמו דין תביעתו לדחייה.

סוף דבר דין בקשת רשות הערעור להתקבל.

משכך, ביקש בית משפט קמא את עמדת הצדדים לעניין מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.

נוסף על כך, טוענת המשיבה, כי ראוי שבית המשפט ימנה מומחה בתחום מושא טענת הרשלנות הרפואית.

ברע"א 2104/12 פלונית נ' ויינברג (נבו, 1.5.2012) (להלן: "עניין ויינברג"), נקבע, בין היתר, שעל בתי המשפט להיות מודעים לחשש תובעים למינוי מומחה מטעם בית המשפט נוכח "החשש שהמומחה יתקשה או לא ירצה להתעמת עם המומחים מטעם הצדדים, או מי מהם, במיוחד אם מדובר ברופאים בעלי שם, מעמד או השפעה". בע"א 9010/08 מרכז רפואי רבין נ' לובליאנקר (נבו, 12.7.2011) נקבע, בין היתר: "נשוב ונטעים את הידוע. בבואנו לבחון האם היתה התרשלות יש לבחון את סבירות ההיתנהגות בעת התרחשותה על פי הידוע אותה עת, ולא בראיה של חכמה לאחר מעשה". לטעמו של בית משפט זה, ראוי להעמיד את מומחה בית המשפט באותו מצב בו היה הרופא מטעם המשיבה אשר נטען בגינו שהתרשל.

...

אשר על כן, מתקבל הערעור באופן, שמומחה בית המשפט יעיין תחילה בבדיקות ההדמיה בלבד.

(ב) כתב הגנה יוגש בתוך שישים ימים ממועד המצאת כתב התביעה לידי הנתבע ובתביעה שעניינה רשלנות רפואית, יוגש כתב ההגנה בתוך 120 ימים ממועד המצאת כתב התביעה לידי הנתבע; בית המשפט רשאי להאריך את המועדים כאמור אם השתכנע כי קיימים טעמים המצדיקים זאת.

ואולם בצד זה לא ניתן להיתעלם מרצף הכשלים שראשיתו בהעברת כתב תביעה בהגשה אלקטרונית בנגוד לדין, העידר היזדמנות נאותה למבקשת לבירור חבותה ומתן התייחסותה העניינית לעצם המינוי וכיוצ"ב. ודוק, אין באמור לקבוע כי המינוי אינו מוצדק, ואולם ראוי לאפשר למבקשת קודם למתן החלטה בנידון לטעון טענותיה הן באשר לסוגיית החבות, הן באשר לעבר רפואי של המשיבה ככל שקיים, והן באשר למשמעות התעוד הרפואי שהוצג על ידי המשיבה לבית המשפט והכול באופן סדור לאחר הגשת כתב הגנה ואחר מתן מענה בכתב לבקשה למינוי מומחה.

הדעת אף נותנת כי ככל שתימצא המבקשת בתום בדיקתה אחר הגשת כתב הגנה וקבלת כלל התעוד הרפואי הנידרש כי אין מניעה מבחינתה למינוי מומחה בתחום האורתופדי כי תודיע על כך לבית המשפט אף ללא צורך בדיון נוסף.

...

דין הערעור להתקבל.

במקרה אחרון זה, בית המשפט יבדוק את הסיבה והגורם להעדרותו של בעל הדין, וכן יבחן האם יש בביטול ההחלטה כדי להצמיח תועלת והאם לאחר שמיעת עמדתו של בעל הדין שנעדר אפשר שהדבר יוביל למסקנה אחרת.

מכלל האמור הבקשה מתקבלת – החלטת בית משפט קמא תבוטל.

ביום 25.8.23 הגיש המבקש בקשה לפסילת חוות דעת המומחה ולחלופין מינוי מומחה רפואי נוסף בטענה כי המומחה סטה מכתב המינוי שניתן לו ע"י בימ"ש כאשר היתייחס לשאלת הרשלנות הרפואית מקום שעניין זה הוחרג ממינויו.

תמצית טענות המערער בימ"ש קמא שגה עת דחה את בקשת המבקש לפסילת המומחה שמונה מטעמו מהנימוקים הבאים: (1) הסתבר מעל כל ספק כי המומחה מגן על רופאים ומוסדות בתביעות שעילתן רשלנות רפואית והסתבר כי המומחה כותב חוות דעת באופן פרטי בתיקי רשלנות רפואית רק מטעם המשיבים ובכלל זה מוסדות רפואיים ולכן חוות דעתו לא יכולה להיות אובייקטיבית ועליה להפסל.

...

[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד] לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.

בימ"ש קבע – ובצדק – כי מעבר לעובדה שמסמך זה ניתן למבקש לאחר חוות הדעת ועל מנת להכשיל את המומחה, עצם הטענה שגויה מאחר והמילים "...ולא ניתנת לטיפול אפקטיבי לאחר גיל 6 שנים" אינם מלמדות כלל ועיקר כי לפני גיל 6 כן ניתן היה לטפל במבקש באופן אפקטיבי, שכן "המומחה כתב את ממצאיו ביחס לצעיר שהגיע אליו לבדיקה והתייעצות, וחיווה דעתו כי המצב שנמצא אינו ניתן לטיפול אפקטיבי לאחר גיל 6 שנים. מטרת הפנייה לא הייתה להעמיד בפני המומחה את השאלה אם ניתן היה לטפל במצב לפני גיל 6 שנים, ואין להבין מאותו מסמך את מה שלא נאמר בו." לסיכום: המומחה מצא כי אכן אי-האבחון בגיל הרך של בעיית הראייה אצל המבקש מצביע על סטייה מנורמת הטיפול המקובלת, ברם עם זאת מצא כי אין קשר סיבתי בין אותה סטייה מנורמת הטיפול המקובלת לבין מצב עינו של התובע ,שכן מדובר בבעיה חריפה, מולדת, שלא ניתן היה לטפל בה ולהביא לשיפור משמעותי גם אם היה אבחון במועד.

סוף דבר החלטת ביהמ"ש נשענת על התרשמותו מהמומחה שנחקר לפניו חקירה ארוכה מאוד, ועל כן לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.