נטען עוד בבקשת רשות העירעור, שבמהלך הדיון בבית-משפט קמא, הסתבר שהמשיב מס' 1 שעבד את הרכב לבנק דיסקונט ביום שבו הוא העביר את הבעלות ברכב ועל כן, הוגשה לבית-משפט קמא בקשה לתיקון התובענה על ידי צירוף המשיב מס' 3, בנק דיסקונט, לתובענה.
באשר להחלטת בית-משפט קמא להעתר לבקשה למינוי כונס נכסים, טוענים המבקשים, שהמשיב מס' 1 לא פנה לבית משפט קמא להצהיר שהרכב הוא שלו (בבעלותו) ומוסיפים הם, שהבעלות בנכסים ניידים, עוברת על דרך של "העברת חזקה ברכב", ואילו הרישום במשרד הרשוי הוא דקלראטיבי בלבד.
לכן, משנמנע המשיב מס' 1 מלהגיש תביעה שהרכב הוא שלו, מנוע הוא, במסגרת תביעתם של המבקשים, מלעתור לסעד של מינוי כונס נכסים.
לטענת המבקשים, נתן בית-משפט קמא פרס למשיב מס' 1 בגין כך שהלה זייף את העברת הבעלות ברכב, כשהעברת בעלות זו אינה מאפשרת לבטח את הרכב, ובמקום לחייב את המשיב מס' 1 לבטח את הרכב על חשבון המבקשים, הורה בית-משפט קמא על מינוי כנוס נכסים לרכב.
שהוי בהגשת בקשה לסעד זמני עשוי לשמש שיקול כבד משקל לדחיית בקשה לסעד זמני ואולם, נראה שבעניינינו השיקול של מניעת גרימת נזק לרכב, ומניעת הפסד מחמת ירידת ערך משמעותית של הרכב, מטה את כף המאזניים ומצדיק הענות לבקשה למינוי כונס נכסים זמני, מה גם שעובדת העידר ביטוח לרכב, עלתה רק בישיבת קדם המשפט מיום 4/2/20 (עמ' 9-10 לפרוט') והגם שחלפו שבעת הימים שקצב בית-משפט קמא למבקש 1 להסדיר ביטוח לרכב לא יצא הדבר לפועל, והבקשה למינוי כונס נכסים זמני הוגשה ביום 16/2/20.
...
ככלל, יש ממש בטענתם זו של המבקשים, ואולם רשאי בית-המשפט בנסיבות חריגות להיעתר גם לבקשתו של נתבע לסעד זמני.
לא למותר להוסיף, שדומה כי בהתחשב בעובדות כפי שהתבררו בפני בית-משפט קמא בישיבת 4/2/20, באשר להעדר ביטוח לרכב (שגם לא הוסדר בחלוף התקופה שקצב בית-משפט קמא למטרה זו) והחשש מפני ירידת ערכו של הרכב שהוא רכב יוקרתי, המסקנה בדבר מינוי כונס נכסים זמני הייתה בבחינת הכרח בל יגונה, ומה גם, שבית-משפט קמא נתן הוראות ברורות ומפורטות המותירות בידיו את הפיקוח על כל המהלכים אותם קבע:
השמת הרכב במשמורת בטוחה, עריכת ביטוח מקיף לרכב, פרסום המכונית למכירה למרבה במחיר והבאת ההצעה הגבוהה ביותר שתתקבל לאישורו של בית-המשפט, כשאישור בית-המשפט יהווה תנאי לביצוע המכירה והעברת הבעלות במכונית, וכמו כן, חיוב כונס נכסים הזמני בהגשת דין וחשבון בדבר ביצוע ההוראות כאמור, בתוך 7 ימים ממועד מתן ההחלטה.
לעניין זה עיינו: רע"א 4788/08 סלופארק טכנולוגיות בע"מ ואח' נ' מובידום בע"מ ואח' (26/4/09) בפסקה 9:
"...ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים, הטעם בכך הוא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים אלה ועל אחת כמה וכמה מקום שהמצהירים מטעם הצדדים נחקרו בפניה וניתנה לה האפשרות להתרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן הראיות הצריכות לשלב הביניים...".
וכן רע"א 6934/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES (28/10/10) בפיסקה 8:
"הלכה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמנים ובכללם צווי עיקול זמניים, וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעת זה (ראו: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310 (2000); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר, פיסקה י"א ([פורסם בנבו], 29/1/07)). בייחוד כך הוא מקום שנתאפשר לערכאה קמא להתרשם באופן בלתי אמצעי מן המצהירים ומן הראיות שהוצגו בפניה לשם הכרעה בבקשה למתן הסעד הזמני...".
על-יסוד כל האמור לעיל החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.