בהפעלת הסמכות למימוש המקרקעין, קיימת סמכות לרשם ההוצאה לפועל לבחור בדרך שבה הוא מבקש לממש, שעה שקיים יתרון, בבחירת הליך המימוש באמצעות כונס נכסים שתוטל עליו המלכה, שכן פרק ד' לתקנות ההוצאה לפועל, לא נעשה בו שימוש בגדרי לישכת ההוצאה לפועל, ואין מספיק מיומנות ללישכת ההוצאה לפועל במימוש את המקרקעין בדרך הזו, ותמיד עדיפה הדרך של מינוי כונס נכסים לצורך מימוש הנכס בהתאם לכתב ההרשאה.
...
אני סבור כי גם ביחס לכתב הרשאה מכוח פקודת המסים שחל לגביו הסדר זהה ביחס למשכנתא ומשכון , זאת על יסוד לשון הפקודה ומטרותיה-יצירת זכות קניין ישירות (שעבוד), מחייבת מסקנה לפיה תפקידו של רשם ההוצאה לפועל מוגבל לאופן המימוש ולא לשאלה האם מוצדק או כדאי לממש את הנכס ראו לעניין זה ע' מאור, א' דגני, על כונס נכסים – כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית, 2015, עמ' 459; רעצ (עכו) 35828-12-16 עירית עכו נ' אחסאן רייס, פסקה 7 ו-8, ( 4.2.18); עשא (ת"א) 64191-01-14 א.ש. נכסים ובנין (1989) בע"מ נ' עיריית תל אביב (6.7.14).
מן הכלל אל הפרט;
כבוד הרשם קבע בהחלטתו: "לאור האמור אני קובע כי בנסיבות הקיימות, בהן רשמה הזוכה עיקול על זכויות השוכרת בלבד, הנחות בזמן ובמדרג הנשיה מול המשכנתא שנרשמה הן על זכויות החייבת והן על זכויות הבעלים, קיומו של הבעלים רשום שלא נתן הסכמתו למימוש, וקיומה של הערת אזהרה לטובת צד ג' הטוען לזכויות בעלות, הרי שלא ניתן לממש את הנכס, בשלב זה."
אני סבור כי כב' הרשם נקלע לכלל טעות בסיווג הזכות הקניינית של המבקשת וכי אין מדובר בעיקול שמהווה מחסום דיוני בלבד, אלא מדובר בזכות קניין של ממש ושעבוד הנכס לצורך פירעון החוב, וכפי שציינתי לעיל עצם הזכות הקניינית יש להביא במנעד השיקולים בעת מינוי כונס הנכסים.
לרשות קיימת סמכות מכוח סעיף 12ז' לפקודת המיסים (גבייה) לממש באמצעות כונס נכסים באופן עצמאי את מכירת המקרקעין, אך הנוהג, הינו פנייה ללשכת ההוצאה לפועל, אני סבור כי דרך זו עדיפה בעיניי, יש בה פיקוח מאת רשם ההוצאה לפועל סמכות מעין שיפוטית על הליכי הכינוס המבוצעים, ויש בהם כדי לתת לכל הצדדים, מימוש זכויות דיוניות בהתאם להליך מעין שיפוטי ולא מנהלי, והדרך הזו הרבה יותר עדיפה מאשר מינוי מנהלי של כונס נכסים שדרכו ניתן יהיה לממש את המקרקעין.
