בקשה למינוי בורר וביטול חוות דעת בורר מוסכם

עוד קובע ההסכם, כי כל מחלוקת באשר לשכר הטירחה יימסר לבוררות מוסכמת בפני דן יחיד, שימונה על ידי יו"ר הועד המחוזי של לישכת עורכי הדין, אשר בו מצוי משרדו של המבקש.

לטענת המבקש, נוכח העובדה שתביעת המשיבה נגד מנורה התארכה, הוא לא הגיש בקשה למינוי בורר ולא פעל להאריך את צוי העיקול הזמני, אלא פעל לקבל גישה לתביעת המשיבה שהמשיכה בנתיים להתברר; משראה כי ביום 2/1/20 ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים, החליט כי זו השעה להגיש בקשה זו. עוד טען כי מנורה הגישה חוות דעת אקטוארית, שלפיה שיערוך והיוון קיצבאות הנכות הכללית מגיעים לכדי 864,283 ₪.

..אפילו היה איפוא ההסכם הסדר כובל ובטל מחמת אי-חוקיות ניתן להפריד בין החלק הבטל שבו לבין תניית הבוררות, ולחלופין ניתן "להחיות" את תניית הבוררות על-ידי שימוש בהוראת סעיף 31 לחוק החוזים (על החייאת תניית בוררות בהסכם בלתי חוקי ראו ע"א 65/85 עריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ (להלן – עניין עריית נתניה [15])).

...

בנתונים אלה, לאחר בחינת הסוגיה - כפי שנאמר לעיל - לא מצאתי לנכון העביר הדיון בבקשה זו, מהטעמים המפורטים להלן: ראשית, הלכה היא, כי חרף העובדה כי טענה לחוסר סמכות עניינית ניתן להעלות בכל שלב משלבי הדיון, יש לעשות זאת מוקדם ככל האפשר, שאם לא כן, עלול הדבר להיחשב כהתנהלות חסרת תום לב, העלולה להקים מניעות מלטעון הטענה (ראו דבריו של כב' השופט עמית בע"א 920/18 אל סייד נ' הנסון ישראל בע"מ (23/8/18), וכן בע"א 7424/15 חליליה נ' מוחמד (11/9/17), לרבות האסמכתאות שם).

כך או כך, עת שוקל בית המשפט אם להיעתר לבקשה למתן צו לעיקול זמני, אין הוא מברר מחלוקות עובדתיות או את אומד דעתם של הצדדים, ומחלוקות אלו מקומן בהליך העיקרי שיתנהל בינה לבין המבקש.

סוף דבר אני מורה על מינויו של בורר, אשר זהותו תקבע על ידי יו"ר ועד מחוז חיפה בלשכת עורכי הדין, עו"ד תמי אולמן, ואשר יפסוק במחלוקת בין המבקש למשיבה ובא כוחה הנוכחי לעניין גובה שכר הטרחה המגיע למבקש עבור טיפולו בתביעתה בהתאם להסכם, לפני שהחליטה להעביר את המשך הטיפול לעו"ד שמואלי; משכך, יפנו הצדדים לעו"ד אולמן, למינוי של בורר כאמור לעיל, בתוך 10 ימים מהיום.

במקרה של חילוקי דיעות בגין שיעורו של הזיכוי הנובע מהקטנת השעור היחסי המוסכם בין הצדדים (כמתחייב מהוראות ס' 10 לשמאות), תימסר ההכרעה לשמאי – כבורר יחיד בין הצדדים, והחלטתו תחייב את הצדדים לכל דבר וענין ללא זכות ערעור.

טיעוני המשיבות א. תחילה טענו המשיבות כי יש לדחות את הבקשה על הסף; ראשית, משום שהמבקשת לא התייחסה ולו לעילת ביטול אחת מהעילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: החוק או חוק הבוררות), לא באופן ישיר ולא במשתמע; נוסף על כך, אין זה מקרה לערעור לפי סעיף 21א לחוק או לתיקון פסק הבוררות לפי סעיף 22 לחוק; אפילו הייתה המבקשת מצביעה על עילה כזאת, עדיין נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב לדחות הבקשה, בהתאם לסעיף 26(א) לחוק; מכל מקום, הטעיית בורר אינה עילה למינוי בורר חדש או לביטול פסק בוררות.

כאן המקום לציין כי שני הצדדים בחרו להמנע מלהביא בפני בית המשפט את כתבי הטענות שהוגשו בהליך הבוררות, לרבות נספחיהם, את מרבית חוות הדעת השמאיות (למעט חוות דעתו של השמאי רוני עמרן מיום 1/2/17 שהוגשה מטעם המבקשת לבורר דרעי), את הפרוטוקולים ממהלך הדיונים שהתנהלו בהליכים הקודמים וכיוצא בזה; משכך, לא ניתן להתייחס לגופן של חלק מהטענות הדרושות בחינה של ראיות, אך יש קושי גם לשלול אותן לגופן.

...

יצוין כי המשיבות טענו שחלקת התמורה נקבעה בהסכם, אולם אין זכר בהסכם או בחוות הדעת של טיגרמן לחלקת התמורה הספציפית שבסופו של דבר הוענקה למבקשת – חלקת התמורה.

מן הכלל אל הפרט במצב דברים רגיל, היה על הבקשה להידחות, הן על הסף והן לגופה.

על אף האמור, לאחר בחינה זהירה של טיעוני הצדדים על רקע המצב העובדתי שהובא לפניי, באתי לכלל מסקנה כי אף שאין הצדקה למנות בורר נוסף לדיון במחלוקות הרבות בין הצדדים, יש מקום להחזיר את העניין להשלמה בפני הבורר דרעי.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, בנסיבות העניין, משיקולי יעילות ולאחר בחינה זהירה של טיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להחזיר את העניין להשלמה בפני הבורר דרעי בסוגיות שצוינו.

כן נקבע בסעיף 15 להסכם הבוררות: "הצדדים מתחייבים בזאת למלא במלואו את פסק הבוררת במועדים שיקבל (כך במקור – ר.פ.א) הבורר ועל פי הוראותיו וכן כל החלטה אחרת של הבורר, ומוותרים על זכות העירעור על פסק הבוררות ו/או כל החלטה אחרת של הבורר, להוציא את זכות העירעור על פסק וררות, אשר החוק מעניק". ביום 14.12.2014 ניתנה חוות דעתו של המהנדס מרטון במסגרת האמורה (היינו לפני הגשת התביעה).

הקבלן טען כי בהתאם להוראת סעיף 8.12 להסכמים, במקרה של חילוקי דיעות ימונה מומחה מוסכם על הצדדים שישמש גם כבורר והכרעתו תהא סופית ומחייבת.

אף אחד מהצדדים לא הגיש בקשה לאישור פסק הבוררות או לביטולו.

בעקבות זאת הגיש המומחה חוות דעת וכן השיב תשובות לשאלות הבהרה שהפנו אליו שני הצדדים, ואשר בגדרן אף הוגשו לו, בהתאם להחלטת בית המשפט בעקבות בקשה שהוגשה, מסמכים נוספים הנוגעים להיתחשבנות הכספית בין הצדדים.

...

התביעות בגין יתר רכיבי התביעה של שני הצדדים, נדחות.

כך בין היתר, נדחות טענות הדיירים לרכיבי תביעה של עלות חו"ד המומחה מטעמם, פיצוי בגין נזק לא ממוני וכן פיצוי בגין מניעת השימוש במרפסת, בחניות ובשטחים המשותפים, ושכר טרחת המומחים.

כך בין היתר נדחות טענות הקבלן לפיצוי בגין הפרות ההסכמים (אעיר כי שיעור הנזק והפיצוי בגין כך, ככל שישנו, לא פורט ולא הוכח), וכן רכיבי התביעה של פיצוי בגין חומרים וציוד שנותרו באתר הבנייה, תשלום תקורות עודפות ופגיעה במוניטין של הקבלן.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת ביום 23.6.2017 חתמו הצדדים על הסכם שפוץ הבית המשותף ברח' כורש 9 ראשון לציון, תמורת תשלום הסך של 710,000 ש"ח. בסעיף 75 להסכם נקבעה תניית בוררות לפיה: "הצדדים מסכימים כי בכל מקרה שיתגלע סיכסוך ביניהם בכל הקשור להסכם זה, יובא העניין להכרעתו של מנכ"ל האגודה לתרבות דיון ו'או מיט מטעמו, שימונה כבורר יחיד. הבורר לא יהא חייב לנמק את פסקו ו/או את החלטותיו והוא יהא פטור מדיני הראיות, תקנות סדר הדין האזרחי, הדין המהותי והתניות הסכם זה". המשיבה פנתה לאגודה לתרבות הדיור (להלן: "האת"ד") בבקשה למינוי בורר, וזו מינתה את עו"ד אסף גואטה (להלן: "הבורר").

" ביום 6.9.2020 מסר הבורר "פסק בורר מתוקן" מושא תובענה זו. פסק הבורר ניתן על בסיס מימצאי חוות הדעת וזאת מן הטעם כי "לא הוגשו עקרי טיעון מטעם הנתבעת, חרף הזמן הרב שחלף (ב"כ הנתבעת עו"ד בלישטיין אדי הודיע על התפטרותו)". טענות הצדדים המבקש טען כי כבר ביום 4.9.2020 העביר לאת"ד באמצעות הדוא"ל חוו"ד נגדית של המהנדס מר מרדכי אדלר.

דיון והכרעה בפתח הדברים אומר כי הצדדים התקשרו בהסכם דיוני הכולל מנגנון של מומחה מוסכם, והגשת עקרי טיעון לבורר על בסיס מימצאי חוות הדעת.

אף לא השתכנעתי שהמדובר באותו מקרה חריג ויוצא דופן, העולה כדי זילזול בהליכי הבוררות, ואשר אינו ניתן לתיקון באמצעות פסיקת הוצאות, המצדיק שימוש בסמכות קיצונית זו, במיוחד שבחלק ניכר מפרק הזמן שחלף מאז מסירת חוו"ד המומחה ועד למתן פסק הבורר, מדינת ישראל היתה תחת סגר מלא או חלקי, עקב מגפת הקורונה, על כל המיגבלות הנלוות לתקופה קשה זו. בנסיבות אלה סבורני כי מתגבשת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק.

...

בפרשה זו נקבע כי: "ההתראה נדרשת להיות ברורה וליתן לבעל הדין שאליו היא מופנית הזדמנות הולמת לקיים את הצו" וכי: "השתת סנקציה של מתן פסק בוררות במעמד צד אחד, בלא שקוימה החובה ליתן התראה ברורה קודם לכן, פוגעת בעיקרי הצדק הטבעי – אשר חלים, במידה משתנה, על כל בוררות באשר היא". השופט דנציגר שהצטרף לחוות דעתו של השופט פוגלמן בפרשה זו, כפי שהובאה לעיל, הוסיף וקבע: "ככלל, סבורני כי השימוש בסמכות הנתונה לבורר ליתן פסק בוררות בהיעדר התייצבות (או בהיעדר ציות לצו) צריך להיות זהיר ומדוד, בדומה לשימוש הזהיר שנעשה בסמכות המקבילה הנתונה לבית המשפט ליתן פסק דין בהעדר התייצבות. ב"ארגז הכלים" של הבורר ושל בית המשפט מצוי כלי מתון יותר – פסיקת הוצאות – אשר ראוי שייעשה בו שימוש בטרם יינתן פסק בוררות או פסק דין בהיעדר התייצבות.

אף לא השתכנעתי שהמדובר באותו מקרה חריג ויוצא דופן, העולה כדי זלזול בהליכי הבוררות, ואשר אינו ניתן לתיקון באמצעות פסיקת הוצאות, המצדיק שימוש בסמכות קיצונית זו, במיוחד שבחלק ניכר מפרק הזמן שחלף מאז מסירת חוו"ד המומחה ועד למתן פסק הבורר, מדינת ישראל היתה תחת סגר מלא או חלקי, עקב מגיפת הקורונה, על כל המגבלות הנילוות לתקופה קשה זו. בנסיבות אלה סבורני כי מתגבשת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק.

נוכח האמור, אני נעתר לבקשה ומורה על ביטול פסק הבורר, והחזרת התובענה לדיון בפני הבורר.

לטענת הנתבעים, הם לא קיבלו את הסך של 77,454 ₪ בגין חיבור דירת התובעים לביוב על ידי הנתבעים (ראה חוות הדעת הבורר השני בסעיפים 10-11 והדרישה לסכום בסעיף 15 לתצהיר קולט קועד).

הודעה מוסכמת לא הוגשה ולכן מינית את המהנדס אבו ריא כמהנדס בורר בתיק.

לאור החלטת כבוד השופט צימרמן מדובר למעשה במינוי בורר ולא במינוי מומחה, ולכן כל עוד לא הוגשו בקשות בהתאם לחוק הבוררות תשכ"ח – 1968, חוות דעתו שהיא למעשה פסק בורר מהוה החלטה חלוטה.

כך למשל הנתבעים סרבו לשלם את שכרו של הבורר על אף החלטה מפורשת של בית המשפט בעיניין, וכן הנתבעים סרבו לקבל את סמכותו של הבורר ואף הגישו בקשה לביטול המינוי.

...

עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ-התביעה נדחתה בפסק דין מיום 26.4.21 פסק-דין בתביעה שבפניי מבקשים התובעים כי יינתנו צווים שיאפשרו להם לסיים את בניית דירתם וכן יקבע פיצוי שישלמו הנתבעים בגין העיכובים שגרמו במשך השנים.

הנתבעים גם לא הקלו על עבודתו של הבורר השני, אך בסופו של דבר כולם יישרו קו והתשתיות חוברו.

בנסיבות אלו מצאתי שכל צד יישא בנזקיו, ככל שאלו פורטו בתביעה זו. לעניין הפיצוי של 100,000 ₪ עבור חיזוק דירת הנתבעים אני קובעת שהתובעים לא זכאים לפיצוי בגין כך, שכן זו הייתה חובת התובעים בהתאם להסכם הפשרה עם המנהל שצורף כנספח 3 לתצהיר התובעת.

סוף דבר : לאור האמור לעיל ניתן צו לסיום העבודה כמפורט לעיל.