על הפרק, לדאבון הלב, 'מלחמת אחים': מן העבר האחד – המבקשים, שני אחים; מן העבר השני – המשיבים 4-2 והמשיבים 7-6, אם המשפחה, שלוש אחיות ואח נוסף; בתווך, המשיב 1, אבי המשפחה הסובל מאלצהיימר, ורכושו הרב – הפרטי והעסקי.
זאת בהמשך לעמדתו העקרונית, כפי שהוצגה גם לפני בית המשפט למשפחה, ולפיה "נוכח המחלוקות בין בני המשפחה ועל מנת לשמור על רכושו של האב ועל טובתו, יש למנות שניים מבין ילדים כאפוטרופוסים לגוף ולרכוש [...] באמצעות מינוי שניים מילדים של האב כאפוטרופוסים לרכוש הפרטי ולגוף, ולא בן מישפחה אחד בלבד (אחד מהבנים ואחד מהבנות), יוכלו שני בני המשפחה שימונו לפעול יחד עבור אב המשפחה, לפקח אחד על השני, להתנהל בשקיפות ולקבל החלטות מושכלות וראויות ביחס לרכושו ולגופו". לצד האמור הדגיש המשיב 2, כי אין בדבריו משום הסכמה לטענות שהעלו המבקשים בבקשת הרשות לערער.
...
ביום 14.3.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע בהחלטתו כדלקמן:
"הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה, בפועל, רק ביום 20/2/20, כחודש תמים לאחר הצפת הבעייתיות בהחלטתי מיום 22/1/20. אף זה נעשה בלשון רפה, של אזכור 'זהירות משפטית יתרה', ולאחר שנעשה ניסיון, בתגובה על החלטות קודמות, 'לזגזג' בסיווג פס"ד החלקי, ואולי להגדירו כהחלטת ביניים – מה שכיום ברור שאינו ההגדרה הנכונה. משהערות בימ"ש זה והחלטותיו נפלו על אוזן לא קשבת אצל המבקשים, ולבסוף 'נפל האסימון', נעשה מאמץ לאתר 'טעם מיוחד' למחדל להגיש ערעור בזכות במועד החוקי לכך. ההמתנה למתן פס"ד המשלים נומקה בטעמים שונים – איני רואה באיזה מהם טעם מיוחד כחוק. נראה, שמדובר בחוסר עירנות, היעדר מודעות ושימת לב לקויה להכרח הדיוני להשיג על פסק הדין במועדו. אלה – אינם בבחינת טעם מיוחד [...] גם סיכויי הערעור או חשיבות העניין מהיבט המבקשים – אינם שיקול מכריע. סדרי הדין וההקפדה על מועדים חקוקים – חשובים ומשרתים אינטרס משמעותי מאד, של שוויון בין מתדיינים ומראית פני הצדק וההגינות בהליכים משפטיים. המבקשים כאן – בפשטות – מבקשים 'הנחות דיוניות' ומחילה על מחדליהם, כאשר לאורך חודש ימים (כמעט), נמנעו מהגשת הבקשה המתחייבת, שלא לדבר על הצורך וההכרח, למצער, להגיש הבקשה עוד בטרם שהמועד להגשת הערעור חלף ומיד כשנדלקה 'נורת האזהרה' שאוזכרה (ואז – השיקולים והאיזונים משתנים משמעותית). המחלוקת האמיתית בתיק – אינה עם המשיב 1 ולכן עמדת האפוט. לדין אינה מרובת משקל. טיעוני באי כוח המשיבים המתנגדים לבקשה – משכנעים. לסיכום – אין בנמצא טעם מיוחד להארכת המועד כנדרש בדין ובהיעדרו – אין מקום לקבלת הבקשה והיא נדחית".
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, במסגרתה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשתם.
לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
לבסוף, לעת סיכום, קבע בית המשפט למשפחה כדלקמן: "הנני מורה על מינויה של [המשיבה 3] כאפוטרופה לעניינים הרפואיים, האישיים ולענייני הרכוש הפרטי של [המשיב 1] [...] כאמור, ההכרעה בעניין רכושו העסקי של [המשיב 1] ועניין תוקפם של ייפוי הכוח שנתן לילדיו [...] תינתן בנפרד" (סעיפים 45-44 לפסק הדין החלקי).
אשר על כן, הערעור נדחה.
