התובעת הדגישה פעם נוספת בסעיף 11 לכתב ההגנה, כי היא מסכימה להבדק אצל כל מומחה שיידרש על מנת להוכיח את צדקת דבריה וכי היא מבקשת שבית המשפט ימנה מומחה לצורך בדיקת מצבה הבריאותי וידחה את הבקשה למינוי אפוטרופוס לרכושה על הסף.
התובעת העידה כי לא היה שום צורך משפטי שגרם לעורכת הדין לבקש למנות מומחית פסיכיאטרית שכן לטענתה, אמה לא צירפה שום מסמכים לתמוך את בקשתה למינוי אפוטרופוס וניתן היה בקלות להדוף את טענות האם בלי מינוי של פסיכיאטרית מטעם בית המשפט.
שנית, הבקשה נתמכה בתעודה רפואית של מומחה בעל שם, ואף אם מדובר במסמך בכתב יד, הוא נערך לאחר שהמומחה פגש בתובעת וקבע כי היא סובלת ממחלת נפש (קביעה שעליה אגב חלקה המומחית שמונתה בהסכמה על ידי בית המשפט).
...
אעיר כי איני מקלה ראש בטענת התובעת כי עצם מינוי אפוטרופוס לדין, אף שאינו שולל כשירות משפטית, אינו צעד רצוי, והוא מקפל בתוכו אלמנט מובנה של פגיעה בה, בכבודה ובחירותה, אלא שכאשר עמד סיכון של מינוי אפוטרופוס לרכוש כחלופה ממשית בה תמכה העו"ס בהיעדר התובעת, ועל יסוד החומר שעמד בפני בית המשפט, אני מקבלת את עמדת עורכת הדין, כי בסיטואציה שנוצרה, צעד זה היה פוגעני פחות ממה שעמד על הפרק, וכי היה בו בגדר ייצוג מיטבי של התובעת ולא רשלנות.
שאלת הנזק
אני מקבלת גם את הטענה כי התובעת לא הוכיחה נזק וגם מטעם זה דין התובענה להידחות.
סוף דבר
לאור המסקנות אליהן הגעתי ומאחר שלא הוכחה רשלנות או פגיעה באוטונומיה מצד עורכת הדין, אני מורה על דחיית התביעה.
