במשך כל השנים לא מימשו התובעת ופיליפ את ההסכם, ורק באוגוסט 2023 פנה פיליפ לראשונה בבקשה להעביר את המניות תוך שהוא מביא שטר העברת מניות אותו ערכה בתו, במסגרתו נידרש הנתבע להעביר לטובת מיה 25,000 מניות, זאת כאשר ברור כי הדבר אינו אפשרי שכן הנתבע בעלים של 100 מניות בלבד והסכם השותפות הוא בין התובעת לנתבעת ולא בין מיה לנתבע.
בהתאם לתקנות אלו, בקשה לסעד זמני, ובכלל זה בקשת עיקול, תוכרע על פי שלושה מבחנים עקריים: עילה לכאורה, מאזן הנוחות ושיקולי יושר ותום לב, כאשר המבחנים של עילה לכאורה ומאזן הנוחות מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שהכף נוטה בבירור לטובת המבקש באחד המבחנים, יש בכך כדי להקל את הנטל בו עליו לעמוד במבחן האחר, ובילבד שיעמוד בשני המבחנים בנטל מינימלי (רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (6.6.2006)).
...
לעניין דירת המגורים – הנתבעים טענו ארוכות לעניין העיקול שהוטל על זכויותיו של עופר בדירת המגורים, אם כי לא שוכנעתי כי עיקול זה יש בו כדי לגרום נזק בלתי מידתי לנתבע.
על כן, לאחר שהונחו ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה נגד שני הנתבעים, מאחר והתובעת זכאית למחצית ממניות הנתבעת, לאור חשש ההכבדה, ומאחר ושוכנעתי כי מדובר בעיקולים שלא צפויים לגרום נזק להתנהלות השוטפת של הנתבעים או מי מהם וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של התובעת, אני מורה על דחיית הבקשה ועל הותרת העיקולים על כנם, בכפוף לאמור בסעיף 56 לעיל.
עם זאת, מאחר והעיקולים על חשבונות הבנק של שני הנתבעים והעיקול בחברת הביטוח כלל לא תפסו כספים, אני מורה על ביטולם של עיקולים אלה, ואלה בלבד.
