בקשה למימוש משכנתא בהוצאה לפועל

התובע הישתתף בהליך היתמחרות לרכישת נכס מקרקעין, אשר הנתבע היה כונס הנכסים שלו במסגרת תיק בקשה למימוש משכנתה בהוצאה לפועל.

...

לסיכום נקודה זו – הגם שנמצא כי הייתה הפרה של חובת תום הלב (האובייקטיבית) בכך שהתובע לא עודכן על הגשת הבקשה לאישור הסכם המכר עם הצד השלישי, לא הוכח שנגרם בשל כך נזק לתובע.

בהתחשב במסקנה אליה הגעתי אין צורך לדון בטענה לפיה השתהותו של התובע והעובדה שלא פנה לנתבע בעקבות המכתב מיום 27.8.2009 שוללת או מקטינה את זכותו לפיצוי, בשל אי הקטנת הנזק או אשם תורם.

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה נדחית.

נתון נוסף התומך בפרשנות זו הוא העובדה שההליך הוגש לבית-המשפט זה רק לאחר שניפתחו הליכי מימוש בהוצאה לפועל ובחלוף שמונה שנים מאז חתימת הסכמי הרכישה ותוך שכל אותה העת אף לשיטת המבקש 1, כפי שעולה מעדותו, היה ידוע לו על חוסר היכולת לקחת משכנתא ולקדם את רישום הזכויות בנכס, בשל רישום המשכנתא.

...

בשים לב לקשיים שהיו לקבוצת הרכישה והצורך במימון שאותו סיפק המשיב 1 על-דרך של תשלום מלוא תמורת דירותיו מראש, מסתברת יותר המסקנה שלפיה המשיב 1 לא ויתר על זכויות שהיו לו בשטר המשכנתא לטובת יתר חברי הקבוצה – שלא הזרימו את אותם התשלומים.

אך ממכלול הראיות שבאו לפניי כאמור ניתן להסיק ידיעה שכזו.

התוצאה בשל מכלול טעמים אלה, מסקנתי היא שדין התובענה להידחות וכך אני מורה.

בעקבות מספר אירועים שארעו לאחר מכן (ובהם קריסת החברה, נתק מתמשך עם החייבים והימנעותם מלחתום על הוראות להעברת כספים) הגיש הבנק ביום 26.3.2018 בקשה למימוש המשכנתא בהוצאה לפועל (תיק מס' 528356-03-18).

...

דין הערעור להתקבל בחלקו.

זאת ועוד הסכמת הצדדים להסדר הדיוני נעשתה "תוך שמירה על כל טענות הצדדים זה כלפי זה ו/או הזכויות הנטענות של הצדדים זה כלפי זה". במצב דברים לא שגרתי זה, סבורני כי יש מקום לנהוג ביתר רוחב יד ביחס לבקשות הצדדים לגילוי מסמכים, ולאפשר לצדדים לקיים הליכי גילוי החורגים מהמקובל והנהוג במסגרת בקשות למתן הוראות, והדומים בהיקפם לאלה שהיה ראוי לאפשר במסגרת הליך של המרצת פתיחה (ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 439-438 (מהדורה שביעית, 1995); ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ, פ"ד מח(3) 749, 790 (1994); רע"א 2284/05 רגומי 1978 בע"מ נ' שלוס, פסקה 4 (22.5.2005) (להלן: "עניין רגומי")).

סוף דבר – הבנק יעביר בתוך 7 ימים ממועד מתן החלטה זו את שני הפרוטוקולים של ועדת האשראי, החלטת פורום מעקב ודפי החשבון לכל הצדדים האחרים להליך.

ביום 13.9.2009 הגיש הבנק בקשה למימוש המשכנתא במסגרת ההוצאה לפועל וב"כ הבנק מונה ככונס נכסים על הנכס.

...

לטענת הבנק, בנסיבות אלה דין טענות האישה להידחות בין היתר בשל השתק, מניעות וחוסר תום לב. בניגוד לטענות האישה בתצהירה, הנכס לא נרכש על ידי החייב במהלך החיים המשותפים עמה כי אם התקבל בירושה וזאת ניתן לראות בנסח טאבו וכן בנסח ההיסטורי של הנכס.

המסקנה היא לפיכך כי אין מנוס מדחיית בקשת האישה להצהרה בדבר זכויות בנכס או בדירה.

יוער, כי בהינתן שהמבנה במקרקעין איננו רשום כבית משותף, הרי שככל שהיתה מתקבלת הבקשה בנוגע לדירת המגורים, הדבר היה מוצא ביטויו לכל היותר בזכויות חלקיות ביותר במקרקעין, וביחס לעיקר הנכס בטוחת הבנק היתה עומדת בעינה.

סוף דבר: על יסוד כל המקובץ, בקשת הבן ובקשת האישה – נדחות.

לאחר שלא נפרע החוב, עתרה המבקשת למימוש המשכנתה בלישכת ההוצאה לפועל והמשיבים, מצידם, הגישו היתנגדות.

...

למול המבקשת, טוענים המשיבים כי דין התובענה להידחות.

סבורני כי עיון מתבקש נסיבות בסעיף 6, יחד עם הוראות נוספות בהסכם, מלמד על אומד דעתם של הצדדים לפיו הערבויות לפירעון החוב תעמודנה בתוקפן עד אשר ייפרע החוב.

בהקשר זה תצוין ההלכה לפיה הימנעות בעל-דין מלהביא ראיה, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו, שכן מתחייבת מכך המסקנה שאילו הובאה הראיה היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב (ראו ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107 (2000) פסקה 27).

סוף דבר ביתרת טענות המשיבים לא מצאתי ממש שיהיה בו כדי לשנות ממסקנתי, ומכל המקובץ - דין התובענה להתקבל.