בקשה למימוש משכנתא בגין חוב פיננסי

התובעת מציינת כי כאמור בבקשה למימוש המשכנתה, ביום 20.12.09 חתמה "לעובד גרופ" על בקשה לפתיחת חשבון עסקי שמספרו 11693 בבנק, כאשר הממשכנת היא זנקס והיא חתמה ביום 26.10.10 על שטר משכנתה לטובת הבנק על כל הזכויות בדירה, כאשר המשכנתה נרשמה בלישכת רישום המקרקעין (ר' נספח ג).

בהמשך, כאשר "לעובד גרופ" נקלעה לקשיים, יצחק נקלע להליכי פש"ר וניתן צו כנוס נכסים כנגדו ביום 4.12.16, שאז פתח הבנק תיק למימוש הדירה בגין חוב חברת "לעובד גרופ". בגדרי פרק ג לכתב התביעה נטען באשר לבטלות שטר המשכנתה (ר' סעיפים 36–44).

מר בנימין צ'יפרוט מטעם הבנק ציין בתצהירו, בין היתר ובתמצית, כי ביום 21.7.10 הומצאו לידי הבנק מכתביו של עו"ד יעקב שבן (נספחים ח–ט), לפיהם עורך הדין מיופה כוחה של זנקס וטיפל בעבורה ברכישת הדירה; כי ביום 6.6.10 הומצא לבנק מכתבה של חברת פנינסולה שכותרתו "הסכמה לשיחרור משכנתה לטובתנו על זכויות זנקס אינטרנשיונאל בע"מ בנכס הידוע כגוש 6107 חלקה 430 תת-חלקה 25 ברח' עוזיאל 3/25 שיכון בבלי בתל אביב...". במכתב זה נאמר בין היתר כי בכפוף לקבלת סך של 2,574,414.1 ₪ באמצעות שיק בנקאי על שם פנינסולה פיננסים בע"מ תמציא חברה זו לידי הבנק את כל המסמכים הנדרשים לביטול השעבודים לטובתה בלישכת רישום המקרקעין וברשם החברות (ר' נספח י לתצהירו).

...

בסופו של יום, לאור כל המפורט בהרחבה בפסק הדין, שמיעת כל העדויות ובחינת הראיות ומשקלן "כפרי של ניתוח ההיגיון בשילוב עם התרשמות של חושים" (ר' בג"צ 2684/12 התנועה לחיזוק הסובלנות נ' היועמ"ש (פורסם בנבו, 9.12.15), פסקה נא) והסתכלות אף על התמונה בכללותה במבט רחב, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה – על כל רכיביה – להידחות.

הנני מחייב את התובעת בהוצאות הבנק, בגין שכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 50,000 ₪.

בשל 'משבר הקורונה' ולפנים משורת הדין, הנני מורה כי ההוצאות ישולמו לבנק ב־7 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 23.6.20.

לפני בקשה דחופה למתן צו הקפאת הליכים ולמינוי נאמנים לחברת "יעקב אלעזר בניה ויזמות (2010) בע"מ (להלן: "החברה") ולערבים לחובותיה.

מצבת החובות של החברה עומדת על עשרות מיליוני שקלים, בעקרם חוב לחברת "מניף שירותים פינאנסיים בע"מ" (להלן: "מניף").

הבנק הגיש לאחרונה בקשה למימוש המשכנתא בלישכת ההוצאה לפועל מאחר והאשראים שמובטחים במשכנתא לא ניפרעו.

...

מעל ומעבר; הואיל ובקשת כינוס הנכסים הוגשה לבית משפט זה, אזי מטעמי יעילות נכון יהיה שכל הליכי חדלות הפירעון של החברה יתבררו באכסניה זו. ממכלול האמור לעיל הגעתי לידי מסקנה שיש ליתן צו הקפאת הליכים ארעי למשך תקופה מוגבלת אשר במהלכה יבדקו בעלי התפקיד שימונו אפשרות גיבוש הסדר נושים ותוכנית הבראה, אל מול חלופות אחרות ועל מנת שניתן יהיה להציג לפני הנושים ובית המשפט מתווים ברורים שאליהם יהיה להידרש; משכך אני מורה כדלקמן: ניתן בזה צו הקפאת הליכים ארעי לחברה שבכותרת עד ליום 13.8.18, אלא אם תינתן החלטה אחרת.

אני ממנה כנאמנים זמניים בהקפאת הליכים את עורכי הדין: אמיר פלמר ושי בר ניר.

אני מאשר לנאמנים ליטול הלוואה בסך של 150,000 ₪ להפעלת עסקי החברה כמפורט בבקשה, ואשר יהיו במעמד של הוצאות הסדר.

הנשיאה א' חיות: ][] ביום 27.10.2019 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט העמית ג' גינת) תביעה שהגישו המערערים ובה עתרו להורות על בטלות הסכם הלוואה ושטר מישכון שעליהם חתמו כלווים, אך הורה על הפחתה מסוימת של סכום החוב בשל הוצאות שאותן גבתה המשיבה 1, המלווה, שלא כדין.

כשלוש שנים לאחר מכן, ביום 28.2.2019 הגישה המשיבה בלישכת ההוצאה לפועל בחיפה בקשה למימוש המשכנתא ולמינוי כונס נכסים שיפעל למכירת הדירה, לשם סילוק חוב בסך של 465,375 ₪, שרובו מורכב מסכום קרן ההלוואה (תיק מס' 530405-02-19).

עוד מפנים המערערים לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (שירותים פינאנסיים מוסדרים), תשע"ו-2016 (להלן: חוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים), בו לגישתם, הושווה מעמדם של נותני שירותים פינאנסיים למעמד נותני שירותי בנקאות מבחינת הנורמות והחובות החלות עליהם, וביניהן החובה לבדוק טרם מתן האשראי את מצבו האישי והפיננסי של הלווה ואת יכולתו לפרוע את ההלוואות.

...

לאחר ששקלתי בדבר, אני סבורה כי במקרה שלפנינו יש לבחור באפשרות השלישית ולהורות על החזר קרן ההלוואה בתוספת הפרשי הצמדה בלבד וללא ריבית.

בנסיבות אלה, נראה לי כי תוצאה זו משרתת באופן נכון הן את שיקולי ההרתעה והן את שיקולי הצדק.

סוף דבר מן הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור בחלקו ולהורות כי סעיף 18 להסכם יתוקן כאמור בסעיף 34 לעיל וכי המערערים ישלמו למשיבה את סכום הקרן, בהפחתת תשלומי הריבית ששולמו, ובצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום מתן ההלוואה (31.12.2015) ועד יום התשלום בפועל.

רקע המערערת היא חברה פרטית העוסקת במתן שירותים פינאנסיים, בכללם מתן מימון חוץ בנקאי.

הנאמנת הוסיפה וטענה כי הן ממכתב ההתראה טרם נקיטת הליכים משפטיים, הן מבקשת הבצוע אשר הוגשה ללישכת ההוצאה לפועל לצורך פתיחת תיק מימוש המשכנתא, הן מתנועות החשבון בתיק ההוצאה לפועל והן מהנטען בתביעת החוב, עולה כי היחידה למעשה לא ביצעה ולו תשלום אחד על חשבון ההלוואה.

...

עוד צוין כי המערערת אף לא הציגה אסמכתאות לאותן הקלות אשר ניתנו באותה תקופה ללווים על ידי גופי מימון, וכן לא הוצג הסכם על סיוע שניתן ליחידה באופן פרטני עקב כך. לאור כל האמור ביקשה הנאמנת להורות על דחיית הערעור וכן להורות כי ההכרעה בתביעת החוב מתאריך 12.5.22, בה אושר סך של 553,208 ₪, תיוותר על כנה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת כלל המסמכים שהובאו לפניי מצאתי להורות על דחיית הערעור, ולהלן אנמק: מידת ההתערבות של בית משפט בהכרעות נאמן - הלכה ידועה היא כי בית המשפט ינהג בריסון, תוך התערבות מצומצמת בפיקוח השיפוטי על הכרעות נאמן בתביעת חוב.

לאור זאת אני דוחה את גרסת המערערת גם בעניין זה. סוף דבר: הערעור נדחה, החוב למערערת יוותר בסך של 553,208 ₪.

גם לשיטת המבקשת עדיין קיים לה חוב של קרוב ל- 500,000 ₪ בגין רכישת הנכס ולכן אפשר לממש הנכס מכוח הטלת עיקול בסכום זה. המשיבה טוענת כי לא הוכח שבני הזוג רוזנטל הם גרושים וניתן היה להבין מדבריו של מר רוזנטל שהוא מתגורר בנכס עם המבקשת.

לא ניתן הסבר מדוע המשכנתה לא הוגבלה בסכום ומדוע לא נעשתה פניה למחיקת המשכנתה ככל שסולק החוב בגין רכישת הנכס.

עם זאת, מדובר בנזק כספי לחברה בעלת איתנות פינאנסית גבוהה מאד, כך אף לפי הצהרותיה בדיון.

המשיבה מפנה לשהוי בפעולות המבקשת ואכן, נושא השהוי, כמו גם תום לבם של בעלי הדין, הוא שיקול חשוב במסגרת בחינת בקשה לסעד זמני מסוג זה. השהוי הנטען כנגד המבקשת מתבטא במספר נקודות זמן: העידר פניה למשיבה למחוק רישום המשכנתה למרות סילוקו הנטען של החוב; אי בירור מעמיק של הדברים שנרשמו בהודעת הואטצאפ שהעביר מנהל המשיבה לבנה של המבקשת; השתהות בת כחודש ימים לאחר שקבלה המבקשת את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל וכן השתהות בהגשת תלונה במישטרה, כאשר זו הוגשה רק לאחר הגשת התובענה לבית המשפט.

...

בסופו של דבר הפקידה המשיבה את השיק ביום 16.5.2023 והשיק חולל מסיבת א.כ.מ. המשיבה טוענת כי חובה של המבקשת כלפיה נכון ליום 18.5.2023 עמד על 5,558,585 ₪.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי טענות הצדדים והנסיבות הרלוונטיות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל למימוש המשכנתה על הנכס עד להכרעה בתובענה.

במסגרת התנאי של מאזן הנוחות, על בעל הדין להוכיח כי אם לא יינתן הסעד הזמני ובסופו של דבר התביעה תתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

הכלל הוא שבית המשפט ייטה להיעתר לבקשה, בהיות הפינוי ומימוש הדירה צעדים קשים ובלתי הפיכים, זאת גם אם סיכויי ההליך אינם גבוהים.