לאחר שהתובע לא הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו בתוך המועדים שנקבעו בהחלטת בית המשפט, הגיש הנתבע 12, ביום 30.10.2022, בקשה למתן הוראות לגבי אופן המשך ניהול ההליך בתיק לרבות "מחיקת התביעה עקב זניחתה על ידי התובע ו/או אי קיום הוראות ביהמ"ש בהתאם לתקנה 41(א)(3) ו/או (4) לתקנות סד"א, תשע"ט - 2018". התובע, בתשובתו לבקשה, הודיע כי אכן לא הגיש תצהיר, ועתר להאריך את המועד להגשת התצהירים.
ביום 30.10.2022 הוגשה על ידי הנתבע 12 בקשה למחיקת התביעה בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית.
בו ביום, ועוד בטרם התקבלה החלטה בבקשה, הגישה הנתבעת 3 היתנגדות לבקשת התובע להארכת מועד, במסגרתה ציינה, בין היתר, כי לא הסכימה להארכת מועד, כי לא וויתרה על ההוצאות שנפסקו וכי היא עומדת על בקשתה למחיקת כתב התביעה.
...
לאור כך היה מקום למחוק את ההליך ולהורות לתובע להגיש תביעתו מחדש, ורק מפאת הסכמתו האדיבה של הנתבע 12, אינני מורה כך.
בנסיבות העניין אני סבורה כי על התובע לשלם הוצאות, כתנאי להגשת התצהירים, כאשר מחדלו הוביל לביטולו של הדיון.
אני קובעת כי הדיון יבוטל.
במסגרת החלטתי מיום 22.5.2023 קבעתי כי "המועדים והתנאים שנקבעו במסגרת ההחלטה מיום 7.5.2023 להגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובע, נקבעו כשברקע הדברים מו"מ המתנהל בין הצדדים בניסיון לייתר את בירור התובענה" וכי, "על כן, אין בניהול מו"מ כאמור כדי להצדיק, כשלעצמה את הארכת המועד המבוקשת". כן נקבע, לאור התנגדות הנתבעת 3 לבקשה, כי ממילא "אין די בהסכמת רוב הנתבעים (אשר ממילא גם לא צורפה לבקשה), לדחיית מועדים לשם גיבוש הסדר פשרה, שעה שחלק מן הנתבעים מתנגדים לכך" וכי "בנסיבות אלה אף אין בכך להביא לייעול ההליכים בתיק". לאור האמור הוריתי על דחיית הבקשה.
לאור התנהלות שיטתית זו של התובע, אשר לא באה אל תיקונה גם לאחר הזדמנויות מספר שניתנו לו לפני ולפנים משורת הדין, אני מורה על מחיקת כתב התביעה שהוגש על ידו.
