בקשה למחיקת תביעה למתן סעד הצהרתי על יום קובע לשיוך דירות בקיבוץ

נטען כי לצורך חלוקת כספי המכירה קיבל הקבוץ החלטה על יום קובע נדחה, בעוד שלצורך הסדר שינוי אורחות חיים מכיר הקבוץ בזכויותיהם של מי שהיו חברים ביום הקובע המוקדם יותר (26.5.10).

סעד הצהרתי הקובע כי "היום הקובע" לצורך כל חלוקה עתידית ו/או מתן זכויות בפירות נכסיו היצרניים של הקבוץ הנו יום 26.5.10 וכי התובעים כיורשי המנוחים יהיו זכאים לחלקם של המנוחים בכל חלוקה ו/או שיוך זכויות.

בכתב התביעה עתרה התובעת למתן סעד הצהרתי המורה כי לתובעת יש זכות בשיוך כל הנכסים ששויכו בפועל לחברי הקבוץ ויורשיהם ושהחלטת השיוך בעיניינם התקבלה עובר ליום 27.8.10 ובכלל זה זכאית התובעת לחלקה ביחס לכל הנכסים ששויכו לחברי הקבוץ מכוח החלטת האספה הכללית מיום 26.5.10.

הגנת הקבוץ: נטען כי יש לדחות התביעה מחמת העידר סמכות ענינית (בעיניין זה הוגשה ע"י הקבוץ בקשה לסילוק על הסף מחמת העידר סמכות עניינית, ובקשה זו נמחקה במסגרת החלטתי מיום 30.6.19).

אציין כי בתביעתה של התובעת בת"א 54308-08-18 עתרה האחרונה אף לסעד הצהרתי לפיו התובעת "זכאית לכך שיוך נכסים יצרניים ודירות שהנתבע החל משנת 2009 ושיבצע בעתיד בהתאם להחלטת שיוך הנכסים מיום 26.5.10" (ראו עמ' הראשון לסיכומיה).

...

איני מוצא מקום להיעתר לסעד זה. כאמור לעיל ההחלטה מיום 26.5.10 לא נכנסה לתוקף.

באשר לטענה החלופית, הרי שטענה זו לא עלתה בתובענה והיא נדחית לאלתר.

סוף דבר: דין שתי התובענות להידחות.

עניינה של התביעה נשוא הבקשה הוא בקשה למתן סעד הצהרתי לפיו בקבוץ ניר אליהו, הנתבע, קיים יום קובע לשיוך דירות לחברי הקבוץ שהיו חברים בקבוץ ביום 19.11.2004.

לעניין התביעה להצהיר כי "בקבוץ ניר אליהו קיים "יום קובע" לשיוך דירות לחברי הקבוץ שהיו חברים בקבוץ באותו המועד והוא יום 19.11.2004", טוען הנתבע כי מחיקת יתר הסעדים תביא לכך שסעד זה לא משרת דבר במנותק משאר הסעדים, וכי ממילא אם תוגש בעתיד תביעה קונקרטית היא תעסוק גם בסוגיה זו.

להבהרת התמונה, טוען התובע כי זכות הקניין בדירות מגורים, עד למועד שיוך הדירות, היא של הקבוץ, ולחברים זכויות "מעין קנייניות" בדירה, הנגזרות מהחלטה על היום הקובע ומזכותו של הקבוץ והכפופות לסייגים הקבועים בהחלטות הקבוץ ותקנונו.

...

נוכח האמור, אני סבורה, כי יש לדחות את טענות הנתבע לפיהן מדובר בתביעה ערטילאית נעדרת עילה וסעד קונקרטי רלבנטי הואיל וההחלטה לעניין מעמדו של היום הקובע היא החלטה קונקרטית אשר תביא בהמשך להשלכות ממשיות עבור התובע.

אומנם זכותו של התובע להשתתף בהליך שיוך הדירות תתקיים, אם בכלל, במועד עתידי אולם זכות נטענת זו קשורה עם ההכרעה בסעד המבוקש בתביעה זו. משכך, מקובלת עלי טענת התובע לפיה אין בעובדה שטרם התקיים שיוך דירות בפועל מלמנוע מתן החלטה עקרונית בעניין היום הקובע.

נוכח כל האמור לעיל, מצאתי להורות על דחיית הבקשה למחיקת תביעה על הסף.

עוד הוסיפו וטענו המשיבים כי לצורך קבלת הבקשה לעיכוב הליכים מונה המחוקק את התנאים לעיכוב והעברתם לבוררות בס' 5 לחוק הבוררות החלים במקרה דנן שכן מכוח מעמדם כיורשיהם החוקיים של הוריהם ומכוח החלטות על היום הקובע ועל השיוך בקבוץ , המבקשים זכאים לשיוך דירות.

כמו כן נתבקש בית משפט להעביר את התביעה לבית משפט השלום בשל העידר סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי וזאת משום שהסעד היחיד הנתבע הנו בסמכותו העניינית הבלעדית של בית משפט השלום כתוצאה מהחלטת בית המשפט שניתנה ביום 25.1.17 לפיה, נמחקו סעדים מהותיים ומשמעותיים מצד הקבוץ.

בנוסף להיותה של התובענה שבנדון תובענה הצהרתית לבירור מצב זכויות במקרקעי הקבוץ.

ב. התובענה דנן מתייחסת לסכסוך שהסכם הבוררות חל עליו –ההחלטה (ההסכם) מסדירה מחלוקות בדבר זכויות בדירות הקבוץ אשר עתידות להיות משויכות לבעלי הזכאות לשיוך וברי כי התובענה דנן מתייחסת לסכסוך בדבר החלטת שיוך הדירה של הורי המשיבים והסכם הבוררות חל על סיכסוך זה. לטענת המשיבים מכוח מעמדם כיורשיהם החוקיים ומכוח החלטות על היום הקובע ועל השיוך בקבוץ , זכאים הם לשיוך דירות.

...

אציין כי בהחלטת כבוד הרשמת תמר ניסים שי מיום 25.1.17 ניתן צו עיון במסמכים הנוגעים להחלטות הקיבוץ בעניין שיוך הדירות הא ותו לא. אין לקבל את טענת הקיבוץ כי בשלב זה לא ניתן להורות על הליך זה שכן ביום 9.5.17 הוגש כתב תשובה להמרצת הפתיחה ( בבקשה המקורית למתן צו לגילוי מסמכים נטען כי אין לאפשר גילוי טרם הגשת כתב תשובה).

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולאור ההלכה הנ"ל, מצאתי כי יש להורות לקיבוץ להמציא למשיבים בתוך 30 ימים ממועד החלטתי זו, תצהיר גילוי מסמכים, ערוך כדין כמצוות תקנות סדר הדיו האזרחי.

סוף דבר בנסיבות התיק שלפני ולאחר בחינת טענות הצדדים, איני רואה מקום לסלק את התביעה על הסף בשלב זה של הדיון, וכן אינני רואה לנכון להורות על עיכוב הליכים בשל קיומה של תניית בוררות.

הסעדים הנתבעים נוכח האמור הגישו התובעים תביעה זו אשר בגדריה עתרו, בסעיפים 158-162 לכתב התביעה, לסעדים הבאים: צו המצהיר על בטלותה של החלטת השיוך (סעיף 158); לחילופין, צו המצהיר על אי תחולתה של החלטת השיוך על התובעים (סעיף 159); צו המצהיר כי קיימת לתובעים זכות שיוך במעמד שווה לכל מי שהיה חבר בקבוץ במועד הקובע (סעיף 160); צו המורה לנתבעים לצרף את התובעים להליך השיוך במעמד שווה לכל מי שהיה חבר קבוץ במועד הקובע (סעיף 161); צו המורה לקבוץ לאפשר לתובעים לממש כל זכות הנובעת מזכותם לשיוך דירה (סעיף 162).

הינה כי כן, נותרנו עם שאלת אחת בלבד והיא - האם מתן צו הצהרתי על זכותם של התובעים לכך שקיימת להם זכות שיוך הנה סעד המצוי לפיתחו של בית משפט זה, שכן כידוע הכלל הוא כי הסמכות נגזרת מהסעד, ואם הסעד מצוי בסמכות בית משפט השלום, הרי שהוא מוסמך לידון כעניין שבגררא גם בשאלות החורגות מתחום סמכותו.

עוד אוסיף כי האופי הקנייני של זכויות הקבוץ בקרקע משתקף גם מסעיף 78 לתקנון הקבוץ(נספח י"ג לכתב התביעה) אשר בו נאמר מפורשות כי: "חבר ששויכה לו דירה מתחייב להעניק לקבוץ זיקת הנאה על המיגרש והדירה ששויכו לו, להבטחת זכויות הקבוץ כמפורט בתקנון זה ובהחלטות אספת החברים כפי שיתקבלו מפעם לפעם, ומתחייב לחתום על כל מיסמך הדרוש לצורך רישום זיקת ההנאה בלישכת רישום המקרקעין" ואידך זיל וגמור.

לפיכך, אני מורה על מחיקת סעיפים 158-162 לכתב התביעה.

שאלת ההוצאות בגין בקשה זו תדון בפסק הדין.

...

לאחר ששקלתי בדבר לא מעט, באתי לכלל מסקנה כי גם סעד זה אינו מצוי, בנסיבות העניין, בסמכותו העניינית של בית משפט זה. זכות השיוך ומהותה נקבעה בתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש) תשס"ו – 2005.

נוכח האמור אין מנוס אלא לקבוע שאין בכוחו של בית משפט זה להושיט לתובעים את הסעד המבוקש בסעיף 160 לכתב התביעה.

לפיכך, אני מורה על מחיקת סעיפים 158-162 לכתב התביעה.

הקדמה: לפני תביעה לסעד הצהרתי בגדרה עותר התובע להצהיר, כי במסגרת הליך שיוך דירות המתנהל אצל הנתבע 1 - קבוץ מסדה (להלן: "הקבוץ"), יש לו זכויות במיגרש מספר 43 והדירה הבנויה עליו הידועה כגוש 15711 חלקה 005 תת חלקה 043, ביחד עם מיגרש מספר 44 והדירה הבנויה עליו (הצמודה לזו הבנויה על מיגרש 43) באותו גוש וחלקה כאמור (להלן בהתאמה- "מיגרש 43 ומגרש 44") כאשר שתי הדירות הנ"ל מהוות יחידת דיור אחת, שלתובע זכויות בה, הכל בהתאם לתכנית מתאר ג/19607.

בסופו של הדיון בבקשה נתקבלה החלטת בית המשפט, ולפיה לבקשת בא כוח התובע אשר קיבל את המלצת בית המשפט נמחקה הבקשה ובוטל צו המניעה הארעי שניתן ביום 27.12.15.

לטענתו, תנאי בסיסי לשיוך דירה לחבר הוא מגורים בדרך קבע בקבוץ, כאשר בין השנים 2010-2015 חי התובע מחוץ לקבוץ בתנאי עצמאות כלכלית ולא היה שותף פעיל לתהליכים שקיים הקבוץ ובכללם לתהליך שיוך דירות, ובעקבות כך, במהלך שנת 2011 בחר, כי תשויך לו דירה אחת, את דירה 31א. לטענת הקבוץ, התובע יצא לחופשה מיוחדת הנ"ל על דעת עצמו ביום 1.5.10, כאשר רק ביום 7.6.10 אישרה האספה הכללית את בקשתו ליציאה לחופשה מיוחדת.

לפיכך, לו היה התובע בוחר במיגרש שעליו שתי דירות או יותר, הוא היה נידרש לשלם לקבוץ את מלוא שווין של הדירות (ללא ערך הקרקע המשולם לרמ"י), מאחר והותק של התובע ביום הקובע לשיוך היה 0.

בנוסף, סבורני כי יש לדחות אף את הסעד שנתבקש לחילופי חילופין- להורות ליתן לתובע מיגרש ודירה בגודל ובשווי השווה לזה שניתן לחברים אחרים בקבוץ, ולהשוות אותו בשיוך הדירות בקבוץ לחברים אחרים.

...

בנוסף, סבורני כי יש לדחות אף את הסעד שנתבקש לחילופי חילופין- להורות ליתן לתובע מגרש ודירה בגודל ובשווי השווה לזה שניתן לחברים אחרים בקיבוץ, ולהשוות אותו בשיוך הדירות בקיבוץ לחברים אחרים.

ברי הוא, כי עת חתם התובע על הסכם השיוך, לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית, שעה שהתובע לא הציג והראה כל זכות מוכחת ולא רק נטענת לעשות כן. סוף דבר: התביעה נדחית.

התובע ישלם לקיבוץ הוצאות ההליך (לרבות שכ"ט עו"ד) בסך כולל של 15,000 ₪.