בקשה למחיקת חוב למוסד לביטוח לאומי

ביום 16.7.19 הוגשה הודעת הנתבע כדלקמן: "הנתבע מתכבד להודיע כי הועדה לבחינת חובות של המוסד לביטוח לאומי, שעניינה בחינת האפשרות למחיקת חובו של אדם כלפי המוסד, שנוצר עקב תשלום יתר או שלא כדין של גמלאות (במלואו או בחלקו), וזאת בשל נסיובתיו הסוציו –אקונומיות או רפאויות מוסכמת לבחון מחיקת חובות גמלה בהסתמך על הוראת סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995, ולפיכך, אין היא מוסכמת כלל לבחון בקשות למחיקת חובות של חייבי מזונות מכח חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב – 1972 (להלן – חוק המזונות).

...

במהלך הדיון הועלתה אפשרות כי תוגש בקשה בהסכמה ללשכת ההוצאה לפועל, לפיה הליכי הגביה במסגרת ההוצל"פ יופסקו, והתובע ישלם את החוב רק בדרך של ניכוי מהגמלאות.

בהחלטה ממועד הדיון נקבע: "לאור הסכמת הצדדים, ובעקבות הדיון היום, אני קובעת כדלקמן:

השאלות העומדת לדיון בהליך זה הן האם בית הדין האיזורי לעבודה מוסמך לבטל את יתרת חוב המזונות של המבוטח למוסד לביטוח לאומי, להורות על הפסקת תשלום החוב על דרך קזוז מקיצבת הנכות של התובע או לחילופין- לקצוב את החוב ולהפחיתו, ואם כן – האם מוצדק לעשות כן בנסיבות העניין.

התובע פנה, במסגרת תיק ההוצאה לפועל, בבקשה להקטנת צו התשלומים ולהפחתה בסכום הקזוז מהקיצבה המשולמת לו מידי המוסד לביטוח לאומי.

אין הדבר כך במסגרת ההליך בבית הדין, והאמור תומך במסקנה שלבית הדין לעבודה אין סמכות לידון בבקשה למחיקת חוב המזונות.

...

לא מצאנו ממש בטענת התובע לפיו הוא מנוע מלנקוט בהליכי פשיטת רגל ולבקש הפטר מחובו לנתבע במסגרת הליכים מסוג זה. התובע טען שהוא מנוע מלעשות כן שכן פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 (להלן – הפקודה) קובעת שחוב מזונות אינו חוב בר-הפטר וחובו כלפי הנתבע בגין מזונות הוא חובו היחיד.

אין הדבר כך במסגרת ההליך בבית הדין, והאמור תומך במסקנה שלבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בבקשה למחיקת חוב המזונות.

סוף דבר – אנחנו מורים על מחיקת התביעה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית לדון בטענות שהועלו בה ולפסוק את הסעד המבוקש בה. אין צו להוצאות.

לאחר מספר חילופי דברים בין הצדדים בשאלת המשך התקיימותן של הפלוגתות שנקבעו בתיק לאור הודעת הנתבע, ואף לאחר שהתובע הודיע על פטירת בתו נחמה שלסר ז"ל בחודש ינואר 2020, היתקיים ביום 29.6.20 דיון במהלכו טען הנתבע כי לאור פטירת המנוחה, דין התביעה להמחק לפי סעיף 303 (ג) לחוק הביטוח הלאומי.

לטענתו, דין התביעה להדחות על הסף: מחמת מניעות – ביחס לכל ההחלטות לעניין החובות ולעניין הקזוז; מחוסר מעמד – ביחס לכל ההחלטות הנוגעות לתובעת; בהיעדר יריבות ובהיעדר עילה – ביחס לכל ההחלטות; ומחמת היתיישנות וחוסר סמכות עניינית – ביחס לכל ההחלטות מלבד ההחלטה מיום 20.8.17, שהיא החלטת המוסד שלא לידון בבקשה לביטול חוב גמלת היתר שנדחתה על הסף ללא דיון בועדה לביטול חובות.

אשר לטענת ההתיישנות – לפי הילכות דולאני (עב"ל 33351-11-12 דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.17) ומאלו (עב"ל 59462-12-15 מאלו נ' המוסד לביטוח לאומי (24.8.18)) לבית דין זה סמכות להאריך מועד להגשת תביעות וערעורים שהוגשו לבית-דין זה ביחס להחלטות המוסד לביטוח לאומי, וזאת בהתקיים "טעם מיוחד" להארכת מועד.

נפרט טעמנו לכך להלן: ראשית, התובעים הציגו דוח ביקורים מהמוסד הרפואי בו שהתה המנוחה, החתום בידי העובדת הסוציאלית, ולפיו ביקרו את המנוחה והוציאו אותה בתדירות של כל שלושה ימים בממוצע ובודאי מעל ל-6 פעמים בחודש, כך שבהתאם לסעיף 15(ג) להסכם הניידות הם היו זכאים לקבלת קצבת הניידות, כך שהחוב בניידות נוצר שלא כדין (נספח 1א לתצהיר התובע); שנית ובכל הנוגע לקיצבת ילד נכה, אנו סבורים כי גם כאן, נוכח מצבה הרפואי המורכב של המנוחה, כפי שמפורט במכתב של העובדת הסוציאלית של הערייה מיום 8.1.18 (נספח 6 לתצהיר התובע), אזי שסביר כי המנוחה הייתה זכאית לקבלת גמלת ילד נכה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010.

...

הנתבע הגיש תחילה בקשה לסילוק על הסף בטענה כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה, שכן החוב נודע לתובעים עוד ביום 3.11.14 וכל כן מדובר בחוב חלוט.

אשר לטענת התובעים לזכאות המנוחה לקצבת ניידות מלאה לתקופה שבין ספטמבר 2014 למרץ 2017 –אנו סבורים כי יש לקבל את הטענה בחלקה.

משכך, אנו סבורים כי יש להחיל קביעה זו אחורנית למועד בו נגנב הרכב, ולקבוע כי התובעים זכאים לקצבת ניידות בגין המנוחה כחסרת רכב לתקופה שבין ספטמבר 2104 ועד מרץ 2017 מועד בו החלה להשתלם לה הקצבה כאמור.

סוף דבר התביעה מתקבלת בעיקרה תוך שאנו מורים כך: החוב שנקבע בהחלטת הנתבע מיום 8.1.15 וקוזז לאורך השנים מהקצבאות השונות (לצורך ההבהרה- הן של המנוחה והן של אימה) כך שלא בוטל בהחלטות השונות של הוועדה לביטול חובות – מבוטל בזאת, והתובעים זכאים להחזר בגין סכום זה. התובעים זכאים לתשלום של קצבת ניידות בגין המנוחה כחסרת רכב לתקופה שבין 9/14 ועד 3/17.

על פי סעיף 3.3.1 לנוהל, חוב ארנונה של יחיד ניתן למחיקה אם מוכח כי החוב נוצר בתקופה שבה היה זכאי להנחה על פי תקנות ההנחה מארנונה, או לפי כל דין הקובע זכאות להנחה מארנונה כאשר ההנחה לא נוצלה מסיבות חריגות, כגון אי הגשת בקשה או אי תשלום יתרת ארנונה בשנת הכספים מסיבות של חוסר יכולת כספית- המחיקה תהיה בשיעור שבו ניתן לתת הנחה לפי תקנות ההנחה מארנונה או בהתאם לקבוע לפי כל דין, והכל בהיתחשב במצבו החומרי של המבקש בעת הגשת הבקשה למחיקת החוב.

לעותר זכות מוקנית לקבלת הנחה בשיעור של עד 80% על פי סעיף 2 תקנות ההנחות וזאת על פי אישור נכות משנת 1997 מהמוסד לביטוח לאומי ולאור הוראות הנוהל יש לפעול לאישור מחיקת חוב ארנונה שהוא בבחינת מס- ולהעמידו על סכום מס אמת.

...

אין מנוס מלציין כי בנסיבות העניין לעותר תרומה משמעותית לתפיחת החוב, וטענת השיהוי נטענת על-ידו שלא בתום לב לאור התנהלותו ודינה להידחות.

בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענות העותר בדבר שיהוי או התיישנות, והן נדחות.

התוצאה: העתירה נדחית.

אחיו של התובע, מר אלי זכות, מסר בעיניין זה, שהוא פנה לבנק בבקשה למחיקת החוב על רקע המצב הנפשי של בני הזוג.

כפי שצוין, התובעים מפנים בעיניין זה לכך ששניהם אובחנו כסובלים ממחלות נפש משמעותיות; לכך שהם מטופלים תרופתית בצורה אינטנסיבית; לאשפוזים בבתי חולים פסיכיאטריים; וכן לעובדה שהבנק היה מודע לכך שהם כימעט אינם עובדים אלא מתפרנסים מקצבאות המוסד לביטוח לאומי ומעבודה חלקית של התובע.

...

אני סבור שעלה בידי התובעים להוכיח שלכל הפחות בתקופות מסוימות בחייהם הם היו חולים במחלת נפש.

לאחר בחינת הראיות שהובאו הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעים להוכיח כי בעת שהם נטלו את ההלוואות מהבנק הם לא היו מודעים, מחמת מחלת נפש, למה שהם עושים ולמשמעות של מה שהם עושים.

סוף דבר מהטעמים שעליהם עמדתי לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה.